“כשכולם בחופש אנחנו עובדים” • מפקד יחידת החילוץ ‘מגילות’ מדבר

קבוצת בחורי ישיבה שנכנסו למסלול נחל דרג’ה איבדו את דרכם. הוריהם המודאגים יצרו קשר עם מוקד זק”א שעירב את יחידת החילוץ ‘מגילות’. הנערים נמצאו סמוך לשעה 21:00 כשהם בריאים ושלמים.

 •

דרמה בנחל-אוג שבמדבר יהודה: חמש בנות נעדרו בסיום המסלול אותו ערכו קבוצת בנות סמינר ממודיעין עילית. לאחר חיפושים נרחבים בסיוע יחידת החילוץ מגילות וכוחות משטרה, אותרו הבנות כשהן בריאות ושלימות.

 •

בחורי ישיבה חולצו ביום שישי האחרון לפנות בוקר במדבר יהודה לאחר שכמה מהם התמוטטו וסבלו מהתייבשות ותשישות מתקדמת.

 •

סמוך לשעה 02:00 בלילה התקבלה קריאה במוקד ‘איחוד הצלה’ מקבוצת בחורי ישיבה אשר טיילו במסלול שדה בוקר שבדרום הארץ ובעקבות החשיכה לא מצאו את דרכם חזרה. קמב”צ יחידת חילוץ הר הנגב הצליח באמצעות הטלפון להנחותם במדויק כיצד לצאת מהמסלול בשלום.

 •

בין הזמנים.

בחורי ישיבות רבים יוצאים לנפוש, להחליף אווירה ולאגור כוחות לקראת ה’זמן’ הבא. ההיצע הוא גדול. לפעמים גדול מידי – גדול עליהם.

נחלי מים שוצפים בגליל העליון, מסלולי הליכה נדירים ביופיים במדבר יהודה בואכה ים המלח, טיפוס מצוקים וירידת עמקים, שחייה בכינרת ודהירה על טרקטורונים – כל אלו מזמינים אליהם את אוהבי האקסטרים וחובבי האתגרים, מיטיבי הלכת וגם כאלו שלא.

“קודם יוצאים” – אמר לי בחור אחד, הלומד בישיבה מפורסמת במרכז הארץ, תוך שהוא מעמיס את עצמו לתוך הרכב השכור. “כשנגיע לצפון ‘נזרום’ כבר”.

אז זהו, ש’הזרימה’ הזו יכולה לשבש תכניות. הסכנות הטמונות בחיק הטבע לא תמיד ‘זורמות’ עם המטיילים.

המדבר לא מצופה באספלט

“כשכולם בחופש אנחנו עובדים”, אומר לחרדים10 נועם אלדן, מפקד יחידת החילוץ ‘מגילות’ בצפון מדבר יהודה.

יחידת חילוץ ‘מגילות’ היא יחידת מתנדבים שהוקמה בשנת 1994 על ידי מחלקת הביטחון במועצה האזורית מגילות ים המלח, אך רק כעבור ארבע שנים התמסדה היחידה כגוף מקצועי, וכארגון המעניק מענה בתחום הטג”ח (טיפוס, גלישה וחילוץ), איתור נעדרים, חילוץ בשיטפונות, חילוץ ימי ותאונות-דרכים.

היחידה פועלת באירועי חילוץ ממקומות בהם גופי החירום השונים – משטרת ישראל, כיבוי אש ומד”א – לא יכולים לתת מענה.

את היחידה מרכיבים כ-50 מתנדבים מקצוענים בתחומי החילוץ השונים: מים, מקומות גבוהים, ואדיות ועוד. “כולם אנשים עובדים ולכולם יש משפחה בבית”, אומר אלדן, “אבל כשיש אירוע – עוזבים הכול ומגיעים לחלץ”.

וכשהוא אומר “עוזבים הכול”, הוא מתכוון שזה יכול להיות באמצע העבודה, בפגישה חשובה, ואפילו בסעודה משפחתית נעימה.

למד אותנו על הסכנות שיכולות לשבש כל טיול, ביקשתי.

“דבר ראשון, תאונת דרכים. תחשוב שג’יפ או טרקטורון, אפילו רכב משפחתי, מתהפכים, מתרסקים או נופלים מגובה, הרי שבלי שום קשר לעוצמת הפגיעה ואיכות התאונה, עצם התאונה במקום כזה הופכת את האירוע למורכב ומסובך הרבה יותר.

“המדבר לא מצופה באספלט”, הוא מסביר. “אם בכל תאונה בעיר יכולים תוך דקות ספורות להופיע כוחות ההצלה, הרי שכאן זה יכול לקחת שעות ארוכות שמאוד קריטיות במצבים כאלה. מעבר לזה, גם כשכבר הגיעו לחלץ ומעמיסים את הפצועים על רכבי השטח, אין אפשרות לנסוע במהירות עד למקום המפגש עם האמבולנסים. נסיעה מהירה כזו יכולה לגרום לפציעה להחמיר הרבה יותר. זו הסיבה שבחלק מהמקרים אין ברירה אלא להזמין מסוק.

“גם טיול אופניים יכול להיגמר באסון. התשתיות המדבריות הן לא מה שרגילים אליהן בתוך העיר. בקלות ניתן להתהפך או להתרסק עם אופניים, וזה קורה המון”.

טיול  עם נעלי עקב

מתי עדיף לצאת לטיול, ביום או בלילה?

“ברור שביום”, הוא קובע. “אני יודע שאנשים אוהבים לצאת בלילה ולטייל לאור הירח, אבל אנחנו ביחידת החילוץ ממש לא אוהבים את זה. אנחנו יודעים איך טיול לילי שכזה יכול להיגמר”.

איך?

“תראה, אנשים מתחילים את המסלול בלילה במטרה לסיים אותו עד הבוקר – מה שברוב המקרים לא קורה. המטיילים מוצאים את עצמם באמצע המסלול, כשהבוקר מתחיל והשמש החמה של המדבר קופחת על ראשם, ומגלים שאין בידם מספיק מים כי הם תכננו כבר להיות בסוף המסלול. מכאן ועד להתייבשות הדרך קצרה”.

ובטיולי יום?

“ליום יש סכנות משלו. הכול תלוי בתכנון שלפני היציאה לטיול ובהכנת הציוד הדרוש. לברר קודם את אורך המסלול, מידות החום או הקור במקום, דרגות הקושי שבו: עליות, ירידות, סולמות, חבלים וכו’. חשוב לדעת קודם כל לאן יוצאים והאם משלבים מסלול מים בטיול. אם כן, לוודא שכל המשתתפים יודעים לשחות. קורה שמגיעים למקום שצריך לחצות מים ומתברר שאחד לא יודע לשחות. מה עושים אז?

“בנוסף, לקחת מספיק מים לשתייה ולהתלבש בהתאם. אנשים מגיעים למסלול מדברי עם נעלי בית, וכבר יצא לנו אפילו לחלץ בנות שהגיעו עם נעלי עקב. מעבר לזה, לצאת למסלול עם האנשים המתאימים. לא לקחת מבוגרים שקשה להם ללכת למסלול הליכה מפרך, ולא לקחת ילדים שלא יודעים לשחות למסלולי מים.

“עוד דבר שנתקלנו בו הרבה, זה יציאה לטיול מבלי לקחת תרופות למי שזקוק להן. קרה לא פעם שחולי סכרת ואחרים נתקעו וחיכו לחילוץ. מלבד הסכנה שיש לכל אחד שזקוק לחילוץ, אצלם הסכנה גדולה יותר כשמגיעה השעה לקחת תרופה והם צריכים לחכות שעות עד שיגיע החילוץ”.

עד כמה שזה נכון, אני חושב שרוב האנשים פשוט לא מודעים לדברים האלה.

“תראה, זו לא סוגיה מורכבת. כל מה שאני אומר לך זה אחד ועוד אחד. היגיון פשוט ושיקול דעת נכון שצריך להפעיל לפני יציאה לטיול.

“למשל, ברוב המסלולים הידיים צריכות להיות פנויות, מכיוון שנעזרים בהם במהלך ההליכה או הטיפוס. לכן צריך להגיע עם תיק גב ולא עם שקית. בנוסף, להשאיר ברכב או במקום האיסוף את הדברים שלא נחוצים למסלול עצמו. אין צורך לסחוב בגדי החלפה או מכשירים שונים, אם הם לא חלק מהמסלול.

“ויש את הדברים היותר הגיוניים: לא לרדת משבילים מסומנים, להתייחס להוראות ולשילוט בדרך, ולא להחליט פתאום להמשיך את המסלול לבד”.

מה לעשות כדי למנוע מצב של ניתוק מוחלט באמצע שום מקום?

“חשוב מאוד להשאיר בבית את כל המידע על הטיול. לפני שיוצאים ליידע את מי שנשאר בבית על מסלול הטיול, מי המשתתפים בו, מספרי הטלפונים של היוצאים לטיול וכו’. הדברים האלו נעשים בכמה דקות ויכולים לחסוך אחר-כך כאב ראש של הרבה שעות. כמו כן, להצטייד במספרי טלפונים של מוקדי החירום: משטרה, מד”א, מכבי אש, ארגוני ההצלה ויחידות החילוץ הפועלות במקום.

“אין לצאת לטיולים עם קבוצת אנשים לא מוכרת. לצאת רק עם אנשים מוכרים או קבוצה מאורגנת. קרה לא מזמן שמיניבוס הסעות עבר בעיר מסוימת ואסף אנשים לנסיעה מזדמנת לאחד הנחלים באזור. הם סיכמו על מקום מפגש ושעת הגעה אל היעד. כשהם סיימו את המסלול התברר שאחד חסר. כמובן שאף אחד לא מכיר אותו ולא יודע לאן הלך.

“לכן, לצאת רק בחברת אנשים מוכרים שיוכלו לסייע בנתינת פרטים אם חלילה קורה משהו”.

לא להצטלם, לא לדבר

לכל אורך השיחה חוזר בפניי נועם אלדן – המשמש כבר שבע שנים כמפקד יחידת החילוץ ‘מגילות’ –  על דגש חשוב: “גם אנשים שלוקחים בחשבון את העלול להתרחש, כמו תאונות או פציעות, עדיין, רובם פשוט שכחו את העניין העיקרי שגורם להכול להיות כל-כך מורכב.

“נניח שמטייל נפצע ויש לו ‘רק’ נקע. אם זה היה קורה לו בתוך העיר, תוך דקות ספורות הוא כבר מקבל את הטיפול שהוא זקוק לו. במקום כמו מדבר ובמסלולים רחוקים, אפילו פצע פשוט או תאונה קלה מורכבים ומסובכים הרבה יותר – רק בגלל שהם אירעו במקום כזה.

“ההמתנה לחילוץ – כשכבר הצליחו להשיג אחד כזה, ברוב המקרים בלי מספיק מים, בחום שגורם מהר מאוד להתייבשות – הם אלו שעושים את העניין הרבה יותר קשה עבור המחלצים ובטח שעבור הפצוע.

“תבין, יכול להיות שקבוצת מטיילים בת מאה איש לא תהווה מקור דאגה בשבילנו כמו מטייל אחד. הכול תלוי באיכות האירוע. חילוץ מטייל בודד שנפגע באופן קשה מורכב יותר מחילוץ מאה מטיילים שעומדים על הרגליים ובסך הכול איבדו את הדרך”.

במקרה שחלילה אירעה פציעה או תאונה. מה לעשות, וחשוב לא פחות – מה לא לעשות?

“דבר ראשון במקרים כאלו זה להשיג את החילוץ. הנטייה הטבעית היא להתקשר למד”א ולארגוני הצלה כאלו ואחרים, אבל זו טעות. הרי יחידות החילוץ מאומנות לחלץ משטח שאין ארגוני ההצלה הרגילים יכולים להגיע אליהם.

“במידה ואין בהישג יד טלפון של יחידת חילוץ, כדאי להתקשר למשטרה ולבקש שישיגו את החילוץ בשטח. בשום פנים ואופן לא להאריך בשיחה עם המשטרה או עם מד”א.

“נטייה נוספת שיש במקרים כאלו היא להתקשר למשפחה ולחברים ואפילו להצטלם. זו טעות מסוכנת שיכולה לעלות אפילו בחיי אדם. הטלפון חייב להישאר זמין ופנוי עבור יחידת החילוץ. הם הראשונים שיגיעו לזירה. לפעמים גם לא שמים לב והבטרייה אוזלת – מה שיגרום לחילוץ להתעכב שעות נוספות.

“אנשים צריכים להבין שבשטח יש מוגבלויות. אין שקע להטעין את הסלולרי. לכן, במקרה של פציעה לדאוג להשיג את יחידת החילוץ ואז לשמור את הטלפון פנוי עבורם – לא לדבר ובטח שלא להצטלם.

“דבר חשוב נוסף: לא להתפזר. אין שום סיבה שמטיילים יתפזרו במטרה להזעיק עזרה. ברוב המקרים, הם נאבדים וגם אותם צריכים לחלץ. במקרה שאין אפשרות לבקש את יחידת החילוץ, כגון שאין בטרייה בסלולרי וכדומה, כדאי שילכו שני אנשים יחד לחפש עזרה. בשום פנים לא ללכת לבד.

“ולהיות אמינים בדיווחים. אין שום עניין “לנפח” את האירוע כאשר מדובר באירוע קל, או להחסיר פרטים כשקרה אירוע חמור. צוות החילוץ שיוצא לדרך חייב להיות מעודכן ברמת דיוק גבוהה על מצב האנשים.

“ולזכור תמיד שאנשי החילוץ הם מתנדבים שעוזבים הכול על-מנת לצאת להציל חיים. על המטיילים מוטל להקל עליהם כמה שאפשר. המחלצים כבר יגיעו ויעשו את העבודה שלהם על הצד הטוב ביותר”.