ברוך דיין האמת: במרכז הרפואי שיבא בתל השומר נפטר במוצאי השבת, בגיל 79, הרה"ח רבי אברהם קלירס ז"ל, מחסידי סלאנים בבני ברק ומגדולי עסקני השמיטה.
קושי מוביל אותך להתפרצויות שפוגעות בך וביקרים לך? אנחנו פה לעזור לך • מקודם
המנוח ז"ל התמוטט בביתו בבני ברק בצהרי יום השבת ואיבד את הכרתו. כוחות ההצלה שהוזעקו לזירה ביצעו בו פעולות החייאה, ולאחר שליבו שב לפעום הוא פונה לבית החולים - שם, למרבה הצער, הוא נפטר כעבור מספר שעות.
המנוח ז"ל נולד בד' אדר תש"ו לאביו הרה"ח רבי מאיר קלירס זצ"ל ממקימי ובוני חסידות סלאנים, ונכדו של הגה"צ רבי משה קלירס זצ"ל רבה של טבריה, ולאמו מרת אלטע סלאווע ע"ה.
בבחרותו למד בישיבת בית אברהם סלונים ובהגיעו לפרקו נשא את רעייתו, בת הרה"ח רבי ישראל איסר יקטר ז"ל מתל אביב.
בני הזוג קבעו את מגוריהם בבני ברק. בשנת תש"ל החל לעבוד עם 'קרן השביעית' שנועדה לסייע בשנת השמיטה לחקלאים בארץ הקודש ששבתו ממלאכה.
הרב קלירס שהיה מהעסקנים של קרן השמיטה כיתת רגליו ברחבי תבל כדי לסייע לחקלאים. במסגרת עבודתו היה מקורב לגאב"ד קוממיות הגאון רבי בנימין מנדלזון זצ"ל ולבנו הגאב"ד הגרמ"מ מנדלזון זצ"ל, בהיותו מנהל הפנימייה לבנות בקוממיות שנים רבות.
זכה לדור ישרים מבורך: 14 ילדים, בנים ובנות חתנים וצאצאים.
בראיון שהעניק ל'ג'ים', חברת המדיה של חב"ד, סיפר על עבודתו למען שומרי השביעית ועל ביקוריו אצל הרבי מליובאוויטש:
"במשך שנים ארוכות, נסעתי בכל שנת שמיטה לארצות הברית, סבבתי בין הקהילות היהודיות וביקרתי אצל כל גדולי ראשי הישיבות הליטאיות והאדמו"רים החסידיים באמריקה. הרבנים והאדמו"רים תמיד התעניינו בנוגע לפעילות קרן השמיטה, עודדו אותה ושמחו לשמוע שמשמיטה לשמיטה הולכים ומתרבים שומרי השביעית. דלתם הייתה פתוחה בפניי והם תמכו בפעולותינו וקראו לבני קהילותיהם לחזק את ידינו.
בכל אחד מהביקורים הללו, שהיתי כמה חודשים באמריקה, ובין היתר ביקרתי כמובן גם במרכז חב"ד ב-770 איסטרן פארקוויי, ואף השתתפתי בהתוועדויותיו של הרבי. בפעמים הראשונות, בקיץ תשל"ג ובתחילת שנת תש"מ אף זכיתי להיכנס ליחידות אצל הרבי. בפעם הראשונה הייתה לי יחידות קצרה של דקות ספורות, אך בפעם השנייה היחידות הייתה ממושכת יותר - כשלושת רבעי השעה.
הוזמנתי להגיע בשעה שתיים וחצי בלילה. בפועל נכנסתי אל הרבי רק לקראת רבע לארבע. תחילה ביקש לשמוע על סבי, הרב משה קלירס, ואחר כך התעניין בנוגע לרב מנדלזון מקוממיות, ועל פעילותו בתחום השמיטה. הוא שאל על הקשרים שיש לו עם החקלאים מחוץ לקוממיות, וכיצד הוא משפיע עליהם בעניין שמירת השמיטה. לאחר מכן ביקש הרבי לשמוע מה התחדש בקרן מאז פגישתנו הקודמת לפני שבע שנים, והאם בינתיים גדל היקף הפעילות. יחסו של הרבי היה מאוד חם ואכפתי. הוא התעניין בפעולותינו ושאל שאלות רבות שהעידו על הבנה מעמיקה בנושא.
"מה עושים החקלאים שומרי השמיטה במהלך שנת השמיטה כאשר הם שובתים מעבודת האדמה", התעניין הרבי. "כל השנים הם עובדים ואין להם כל כך פנאי ללמוד. האם בשנת השמיטה הם מקדישים יותר זמן ללימוד תורה?"
"בוודאי", השבתי. "הקמנו כוללים מיוחדים עבור אותם חקלאים שבהם הם קובעים עתים לתורה, מקשיבים לשיעורים ולומדים בחברותא עם אברכים – כל אחד בהתאם לרמתו ויכולותיו".
בכלל, הרבי שיבח מאוד את שומרי השביעית ואת מסירות נפשם – כך התבטא – על קיום ציווי התורה כפשוטו ובשלמות. סיפרתי לו שבין המצטרפים החדשים יש גם חקלאים מבוגרים בני חמישים ושישים שהתחילו לשמור שמיטה לראשונה. "ומה דוחף את היהודים הללו לעשות את הצעד הזה?", שאל הרבי. ראיתי את קורת הרוח שהייתה לו כשסיפרתי שהמניע של החקלאים הללו הוא פשוט הרצון לקיים את מצוות ה' באופן המהודר ביותר.
הוא בוודאי לא היה כספי – שכן התמיכה שאנו מעניקים להם לא מכסה אפילו את כל ההפסדים שלהם.
בכל פעם שביקרתי אצלו, הביע הרבי את רצונו להיות שותף במפעל הזה ולתמוך בקרן. "ככל שמתרבים שומרי שביעית זהו דבר גדול", אמר, "ואם לנו יש אפשרות לסייע ולעודד אותם – כך ראוי לעשות".
בפעם הראשונה שהייתי אצלו, ביקשתי ממנו מכתב תמיכה בקרן שבו הוא קורא לסייע לה, אך הוא הבהיר שאין זה מדרכו להוציא מכתבים כאלו. במקום זאת הציע הרבי לתת המחאה כתרומה לקרן. "החסידים שלי לא צריכים מכתב", הבהיר. "כאשר תציגו להם את ההמחאה שלי, הם יבינו לבד שצריכים לתרום ולתמוך בקרן".
וכך אכן היה – כאשר אנשים ראו את ההמחאה שקיבלנו מהרבי בשנת תשל"ג - תרומה מכובדת על סך שבע מאות וחמישים דולר - הם נענו ותרמו גם הם. בפעם הבאה, לאחר ששוחחנו באריכות על פעילות הקרן שוב הביע הרבי את רצונו להצטרף לפעילותינו. הוא שאל כמה נתן בפעם הקודמת, וביקש מהמזכיר להכין המחאה ושיוסיף לסכום עוד שמונה עשרה דולר. הרבי מסר את ההמחאה לידי, ובירך אותנו ואת החקלאים בהצלחה רבה.
יצוין שגם בשנת השמיטה הבאה שחלה בשנת תשמ"ז עברתי על פני הרבי בדולרים והוא בירך אותי והורה למזכירות להכין תרומה לקרן – הפעם הייתה ההמחאה על סך שמונה מאות דולר. שנת השמיטה הבאה חלה בשנת תשנ"ד ומפאת מצבו הבריאותי של הרבי לא התקיימה קבלת קהל. אולם גם אז נמסרה לי ממזכירות הרבי תרומה לקרן השביעית – המחאה על סך שמונה מאות ושמונה עשרה דולר.
כשיצאתי מחדרו של הרבי אחרי היחידות הארוכה שהייתה לי בשנת תש"מ חשתי התעלות מיוחדת. התכוננתי להיות אצלו כמה דקות בודדות – כך אמרו לי המזכירים מראש – ולא תיארתי שהרבי יקדיש לי זמן רב כל כך. אני יכול לומר שהתעניינותו בכל פרט, והשמחה והסיפוק שביטא מכך שיהודים שומרים שמיטה בהידור, פעלה אצלי התרוממות רוח והפיחה עידוד רב להמשיך בפעילות במרץ".
הצטרפו לדף הפייסבוק של חרדים 10 >>
הצטרפו לדף X של חרדים 10 >>
רוצים עוד נייעס, סרטונים וסיפורים? הצטרפו לערוץ הוואטסאפ של חרדים 10 >>
