The head of the yeshiva from Gur, the Gaon Rabbi Shaul Alter, delivered a wake-up call and preparation for Shavuot at the Netivot Hochma-Wolfson Yeshiva Hall in Beit Vegan, on the night of Rosh Chodesh Sivan, with the participation of the heads of the yeshiva, the Gaon Rabbi Daniel Wolfson and the Gaon Rabbi Baruch Noviert.
What are your chances of winning a duplex? And why is your dream closer than ever?
What do you say about white chocolate with cookie crumbs? And what about a tasty snack?
ראש הישיבה דייק במשנה באבות בה כתוב: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך".
נשאלת השאלה: מדוע כלפי פת ומים, והשינה וחיי צער, כתוב בלשון פעולה - תאכל, תשתה, תישן, תחיה. ואילו בתורה נאמר "בתורה אתה עמל" - למה הוסיפה המשנה את המילה "אתה"?
ויישב, שבזמנינו אומנם אין אנחנו חיים חיי צער של פת במלח, אבל הרעיון הוא שגם אם לא הכל כפי שרוצים וישנם הפרעות מסביב, יהודי צריך להרים את הראש ולהעסיק את עצמו בעיקר בתורה. וזהו ובתורה "אתה" עמל, ש'אתה' במהותך תהיה עסוק בתורה.
וזה גם המשך המשנה: "אם אתה עושה כן" - שוב פעם "אתה" כי יש שעוסקים בתורה בתור חיקוי, בשביל ההורים, או הצוות, או שידוך טוב... אבל עלינו לשקוע בתורה בעצמיותנו "אתה עושה כן" ולא בגלל אחרים.
ראש הישיבה השתפך: "האם צריך לומר לבחורים צעירים שאין להם עול כלל, כמה מתוק לשכוח מהכל ולשקוע בתורה".
ראש הישיבה סיפר לתלמידי הישיבה, כי נשאל על ידי קבוצת בחורים, חסידי גור הלומדים בישיבת מיר, שחברם נהרג באסון במירון, מה עליהם לתקן לאחר האסון שאירע - וכתבו לו שברור שצריך כאן 'חשבון הנפש אחר' מחשבון רגיל שצריך לערוך בדרך כלל, שהרי קרה כאן מאורע נורא יוצא מגדר הרגיל.
אמר ראש הישיבה: הדבר לא כך, אלא ה'חשבון הוא אותו חשבון' ו'הנפש היא אותה נפש'. כולנו מתמודדים עם אותם נסיונות שהתמודדנו תמיד, אלא ה'משקפיים' צריכים להשתנות, צריך להסתכל מזווית של נקודת השקפה אחרת, אחרי האסון מבינים "והחי ייתן אל ליבו" שהחיים הם מתנה, הם שבריריים כל כך, וכל רגע זה עוד מתנה מהקב"ה, ואם כן, אותו חשבון הנפש מקבל תוקף אחר לגמרי, כי אנחנו קולטים שאנחנו פה למטרה אחרת.
[גלריה]
ראש הישיבה הסביר זאת לפי פירוש הרד"ק על הפסוק בתהילים פרק ל"ט על המילים "גר ותושב". לכאורה הרי זו סתירה, אם גרים וזרים הם - הרי שאינם תושבים? אלא גרים אנחנו בעולם בפועל, אבל בדמיון שלנו אנחנו כאן תושבים, אנו חשים ביציבות וקביעות ולא חשים שהעולם עראי. כח הדמיון הוא גם בריאה מאת השם בשביל קיום העולם, שיעסקו האנשים בישובו של עולם כדברי הרמב"ם בפירוש המשניות ש'אילולי המשתגעים לא היה קיים העולם', אבל אנחנו נסחפים לכך יותר מדי, צריך לדעת ש"בידך אפקיד רוחי" זו מציאות, לא מליצה. וממילא החשבון מקבל זווית אחרת ורצינית.
ראש הישיבה סיפר כי כשהיה רבי נתן מברסלב, תלמיד רבי נחמן מברסלב, ילד באחד העיירות, שם לב שאדם אחד ממניין המתפללים נעלם וחסר, ואותו אדם מת אבל הילד, שלא השתתף בהלוויה לא ידע מכך, ולאחר זמן הנה אדם נוסף נחסר, ושאל את אביו להיכן נעלמים האנשים, וענה לו שיש דבר כזה 'מיתה' ואנשים אלו מתו.
ושאל הילד: 'האם החיים יודעים מכך שיום יבוא והם ימותו'?
במליצה אמר ראש הישיבה, כי המקום בו אירע האסון נקרא 'מסדרון המוות', אבל צריכים לקחת מכך מוסר ולהבין שאנחנו ב'פרוזדור החיים', ישנו טרקלין גדול וכאן אנחנו רק בפרוזדור שאומנם מקושט ונוצץ אבל הוא רק עראי.
לאחר הדרשה ליוו אותו ראשי הישיבה ותלמידיה. לבקשת ראשי הישיבה, עלה בדרכו לביקור חולים אצל אחד מבחורי הישיבה בבניין ממול לישיבה.