""The day I had a child who wasn't actually mine...""

June 18, 2014   

השבוע זכיתי לחוש בידי וקרוב אליי את בתי החדשה. כן, יש לי ילדה נוספת בנוסף לחמשת ילדיי החמודים. קשה לי לתאר את התחושה והדמעות בביקור בקומה מספר 4 של בית חולים רמב"ם (מאייר לילדים), ולשמוע ולחוש את הפעוטה ב-ו-כ-ה! ואפילו אומרת: "אמא". זה היה ביום חמישי האחרון. השעה 9:38 ואני בדרכי מחיפה למקום עבודתי במועצה המקומית ברכסים. ברשת המירס של 'איחוד הצלה' פורצת הקריאה: "רחוב ברל בחיפה. תינוק שנחנק". אני מיד מגיב: "45 בדרך". כחלוף כדקה וחצי שנראות כנצח, אני - יחד עם המתנדבים בנצי הורביץ, שמעון וייזר, שניר סרוסי ומרדכי טיקוצ'ינסקי - כבר מבצעים על הפעוטה החמודה החייאה, הכוללת עיסויים והנשמות, וזאת לאחר שנחנקה תוך כדי אכילת לחם. ו.. חזר דופק! המשך טיפול ופינוי על ידיי צוות מד"א, מיון כרמל, ולאחר מכן רמב"ם - שקיבלו את הפעוטה והמשיכו את הטיפול המסור. אין מילים לתאר את התחושה. לפני כחמשה חודשים נפצעתי בתאונת דרכים עם האופנולנס שהיה ברשותי, בדרך לאירוע חירום. קשה עדיין לתפקד, אך זוהי התחושה שכנראה מקורה מגן עדן. תודה בורא עולם על כל נשימה ונשימה שאנו מקבלים, כל שנייה ושנייה בחיים. תודה איחוד הצלה שזכיתי להתנדב במסגרת מופלאה זו. משה אדלר, חיפה בתמונה: התינוקת ואמה, סמנכ"ל ומנהל אגף מתנדבים באיחוד הצלה שרגא הופמן, ראש סניף חיפה משה אדלר והמתנדבים שניר סרוסי ומרדכי טיקוצ'ינסקי