The day after • An experience that intensified from moment to moment

June 11, 2014   

גדרות ענק וסדרנים קידמו אמש את פני בהגיעי אל קרית בעלזא בירושלים, דקות אחדות לאחר שהסתיימה החופה של נכדתו של האדמו"ר עם החתן שנבחר עבורה. האוהל הענק שהוקם במיוחד לחתונת השנה בחסידות החל כבר מתמלא באלפי חסידים – מילדים קטנים ועד זקני החסידות, כשהמשותף לכולם הוא כרטיס כניסה עם שמו של המוזמן מוטבע עליו. הרי לולא כך אין לי ספק שהייתה מתרחשת ספסרות במחירים שלא היו מביישים אפילו את גמר היורוליג לפני מספר שבועות. אבל מספר טלפון כשר של אחד מבכירי החסידים שהגיע לידי מספר שעות קודם לכן, היה אמור לסדר לי את כרטיס הכניסה הנכסף. יש רגעים בהם אני מודה להורי ששלחו אותי בילדותי לחיידר דובר יידיש. כך, בשיחת טלפון קצרה, בשפה שכבר כמעט ואופסנה בירכתי מוחי, בשילוב המאבטחים שעמדו במעגל ראשון ושני לפני המאהל, עזרו לי לפלס את דרכי פנימה - והחוויה הרוחנית שכבר החלה ללוות אותי, החלה להתעצם מרגע לרגע. Masterful arrangement, polished production Last Saturday - right here in the vast tent, the 'parspil' was held - the grand bachelor party, with the participation of the Rebbe, the groom and thousands of enthusiastic Hasidim. Everyone danced and sang as one to the sounds of music, as the elders of the Hasidim came up to the table with musical instruments known as 'di shtime muzik', a reminder of the age-old tradition in the Holy Courtyard from the days of Hasidism, when it was still in Galicia before the war. Belz Hasidism, founded about 250 years ago, is one of the largest Hasidic sects in the world - with an estimated 6,000 families. What is interesting is that during the Holocaust, the glorious Hasidism was almost wiped out, and therefore its recovery is nothing short of amazing. האדמו"ר דאז רבי אהרון רוקח זצ"ל, נמלט בעור שיניו מהנאצים, והצליח להגיע לארץ ישראל. הוא הקים את בית מדרשו בתל אביב והחל בשיקום החסידות, אך בשנת 1957 נפטר ללא בן שירש את מקומו. החסידים שלא הסכימו לוותר על רבי, או בהגייה הגליציאנית שבה משתמשים אנשי החסידות - 'הרוּב', הוכתר בן אחיו 'יששכר דוב', כאשר היה בגיל תשע בלבד - מה שזיכהו לקבל את הכינוי "הינוקא". הוא נישא בגיל 17 והיה חשוך ילדים במשך 10 שנים, עד שנולד לו בנו יחידו אהרן מרדכי, בשנת 1975. לא סתם אחת הברכות הידועות לאריכות ימים בקרב החסידים היא: "שתזכה לראות את התפלגות חסידות בעלזא", משום שייקח עוד שנים רבות עד שנכדיו של האדמו"ר יחלו בקרב הירושה, כפי שקורה לעיתים קרובות בחצרות החסידים. מיד בהיכנסי אמש אל המאהל המפואר, לא יכולתי שלא להבחין בסדר המופתי ובהפקה המהוקצעת להפליא. על הפרנצ'עס עליהם עמדו אלפי החסידים, היו מחוברים שקיות ובתוכם קופסת קוגל מתקתק, 2 פרוסות גפילטע פיש ולחמנייה. כאן, לכל חסיד יש שם - לצד השקית הונחה מדבקה עם שם האדם שיתפוס בעוד רגע קט את מקומו. קרטוני שתייה וכוסות סודרו תחת כל קומה במגדלי הענק, מוכנים בכל רגע לשליפה. היו אלו שעות מטלטלות ומסעירות, האווירה המיוחדת שלכדה את כולם ליחידה אחת, כאשר האדמו"ר נכנס אל הבימה הענקית והתיישב במקומו, את שירת החסידים המאושרים על כך שהנה, עוד יסוד בשושלת האדירה הזאת ניטע זה עתה, על הדיוק והסדר ששלט בכל פינה, כשיד נעלמה מפקחת על הכול, השאירו אותי פעור פה וכל גופי אמר: "תן לי רק לחוות זאת עוד פעם". The highlight of his life  עד אור השעות הקטנות של הלילה נעו אלפי החסידים בכוראוגפיה טבעית ומושלמת, מתנועעים בקצב התופים וקולותיהם של חברי המקהלה. כולם פה היו עם מבט שאינו יודע שובע, וחיוך מרוח על הפנים. כל אחד התנהג כאילו היה זה בן משפחתו שמתחתן. כך לרגע אחד ואפילו יותר, הרגשתי זאת גם אני. כאן כל אחד מהגוש העצום הזה נשא את עיניו אל רבו, שישב במרכז הבמה לצד החתן הצעיר, מעניקים לו את ברכתם. גם החתן יודע שבגיל 17 הוא חווה את רגע השיא של חייו וכבר בגיל כה צעיר. לרגע מחשבותיי נשאו אותי מאות מטרים מכאן. הרהרתי על הכלה שברגעים אלו נמצאת באוהל אחר וסביבה אלפי נשים מכרכרות - מעניקות לה כוח. בעוד כשעתיים גם היא תגיע לכאן - אישה אחת מול אלפי גברים, לצפות בסבה – האדמו"ר, רוקד לכבודה את המצווה טאנץ' עם בעלה, שטרם הספיקה להכיר. אבל גם לה זה לא משנה, היא חלק משושלת בעלזא המעטירה.