הילד שכתב בגיל תשע עלוני כיתה, עורך היום את 'השופר של הרבי': כל מה שכדאי לכם לדעת על מנחם כהן

מנחם, אנחנו מקיימים את השיחה הזו במסגרת פרויקט חג מיוחד של חרדים 10. אתה עורך עיתון 'כפר חב"ד', כותב ב'שיחת השבוע', בעל הפודקאסט 'מנחם כהן מארח' - וגם נמנה על צוות הדוברות של חב"ד. אבל לפני שנתחיל אבקש ממך, כפי שאני מבקש מכל האורחים - ספר תחילה קצת על עצמך: איפה גדלת, על המשפחה שלך, איפה למדת.

בתחילת דרכי שמעתי משפט חכם מהרב משה מרינובסקי, מוותיקי מערכת 'כפר חב"ד'. זה היה כשהייתי נער צעיר ובאחת הכתבות פתחתי עם משפט אישי, שהיה נראה לי הכי מתאים. הרב מרינובסקי, בטון חלש, אך סמכותי, מיקד אליי את מבטו, ואמר לי: "אנחנו לא באמת מעניינים אף אחד, אפשר לוותר על הקטע הזה ולגשת ישירות למרואיין"...

השנים חלפו, ובעיתונות הפכו את הכותבים לעניין בפניי עצמם, אבל נראה לי שהמשפט של הרב מרינובסקי עדיין בתוקף.

Want more news, videos and stories? Join the Haredim 10 WhatsApp channel >>

אבל כנראה שיש פעמים שצריכים לחרוג, אז נזרום, למרות המבוכה שבדבר... נולדתי וגדלתי בחממה הכי מתוקה בעולם: כפר חב"ד ב' - המוכר בכינוי 'בית רבקה'. כפר קטן, צמוד לכפר חב"ד ויישובי הסביבה, בו מתגוררים שלושים משפחות לערך, לצד קמפוס ענק של מוסדות לבנות, תיכון וסמינר. לך, דוד, אני לא צריך לספר על המקום, שכן אביך הוא חלק בלתי נפרד מהמקום המיוחד הזה, כמי שהיה מבוני המקום.

הוריי הגיעו לחב"ד בצעירותם ומיד עם חתונתם התגוררו בכפר חב"ד ב'. למדתי במוסדות החינוך בכפר כל חיי, ממעון ועד ישיבה גדולה; זכיתי להתחנך לאורם של גדולי משפיעי חב"ד ולחזות באורחותיהם של זקני הכפר, מה שכמובן נשאר חקוק בליבי עד היום הזה.

אתה חסיד חב"ד. איך משפחתך מגיעה אל חב"ד?

האמת שלא חשבתי אף פעם על השאלה הזו, כי נולדנו לתוך המציאות המופלאה הזו, לכרם חב"ד ולאורו הגדול של הרבי. אבי, הרב דניאל, כהן מיוחס מג'רבה, עלה מתוניס כילד קטן ובצעירותו דבקה נשמתו באורה הגדולה של חסידות חב"ד. גם אמי, בצעירותה, נמשכה מאוד לתורת חב"ד והלכה ללמוד בבית רבקה בכפר חב"ד ב', והשאר, היסטוריה.

נולדנו לחיים חב"דיים מלאים ותוססים, סביב דמותו הגדולה של הרבי ושושלת אדמו"רי חב"ד – ותורתם המופלאה. עם זאת, הוריי דאגו שיהיה לנו רקע על היסטוריית יהדות תוניס, העשירה והמפוארת. ספריית הבית הייתה מעוטרת בספרים שונים על חכמי תוניס הצדיקים.

איך הגעת אל עולם התקשורת? מה גרם לך, בעצם, לעסוק בתקשורת?

מגיל קטן מאוד, נמשכתי לעולם התקשורת. אין לי זיכרון של משהו נקודתי שגרם פתאום לעסוק בזה, אתה פשוט נולד לזה. אהבתי את התחום מאז שאני זוכר את עצמי, התחברתי מאוד לפרינט, לתצוגת עיתון, ואהבתי לדפדף מגיל קטן מאוד בכל נייר עיתון שנקלע לידיי, כשלרוב היה מדובר בעיתון 'כפר חב"ד'. בגיל 9-10 כבר ערכתי עלוני כיתה, כשהגרפיקאי הוא לא אחר מאשר הגרפיקאי - שעובד איתי עד היום בעיתון 'כפר חב"ד'... ומפאת צניעותו לא אזכיר את שמו. משם זה התגלגל לאהבת תקשורת על כל צורותיה.

אהבת תקשורת. מנחם כהן. צילום: אבי לביא

בהמשך, בישיבה קטנה, התחלתי לכתוב טורים ל'כפר חב"ד' – העיתון עליו גדלנו בבית. זה היה, בין היתר, בעקבות היכרות קרובה עם השכן שלי בכפר חב"ד ב', הגרפיקאי באותם ימים של העיתון ומי שכיום מנהל את העיתון ביד רמה ובסיעתא דשמיא מופלאה, ר' רמי שרעבי. הוא היה חביב על כל אדם, מקטן ועד גדול, ונתן לי להסתובב לידו במחלקת הגרפיקה בעיתון. זה נתן לי סוג של 'דלת פתוחה' לעולם החלומי שנקרא מערכת עיתון.

 מי קלט אותך בעולם התקשורת? איפה התחלת?

מי שקלט אותי בפועל, היו שלושה ידידים מיוחדים במינם - העורך הראשי הרב אהרן דב הלפרין שנהנה מכתיבתי ומהמרץ שלי, הרב יצחק יהודה הולצמן והרב משה מרינובסקי, מוותיקי המערכת. למרות פער הגילים, כשאני 'צוציק' מישיבה קטנה, הם מאוד כיבדו וחיבבו אותי והתייחסו אליי ברצינות. עד היום, כשאני חושב על זה, אני מוצא את עצמי מתפעל מכך... הרב הלפרין גם היה נוהג להחמיא לי באופן אישי על הכתבות, מה שכמובן דחף ועודד אותי להמשיך הלאה.

ההתחלה הייתה כמובן ב'כפר חב"ד', באמצעות טורים ודיווחים על מאורעות שונים. הכתבה הראשונה שלי בפועל, הייתי לפני 22 שנה, בתשרי תשס"ד, במלאות שלושים שנה למלחמת יום כיפור. זו הייתה הכתבה הראשונה – אבל גם הארוכה ביותר בהיסטוריה שלי, 16 עמודים, לא פחות. אי אפשר לתאר איך זה מרגיש להחזיק עיתון, עם כתבה שכתבת והשקעת בה. אז, חתמתי עם שם בדוי.  

התחלת לערוך את עיתון 'כפר חב"ד' כאשר הוא היה בתקופת שפל, כמעט לפני סגירה. היום העיתון משגשג ומצליח. איך מתרחשת 'תחיית המתים' כזו?

הרב הלפרין, העורך הראשי, אמר לי פעם משפט שתמיד מלווה אותי: "בכל מה שנוגע לעיתון שלנו, אין לי את הניסיון של 'כוחי ועוצם ידי'. כל ההצלחה שלנו מכוחו של הרבי". זה משפט כל כך נכון ומדויק, שלעולם לא גבה ליבי בנוגע להצלחה שלו – וברוך השם יש הצלחה כבירה.

אני, כמובן, מרגיש בר מזל להיות על משמרת העריכה שלו בזמן הצלחתו ומשקיע בו את רוב שעות היום, אבל איני זוקף את כישוריי לכך, שכן לפניי היו רבים וטובים על משמרת העריכה, וכבוד המראיין ביניהם.

בפועל, יחד עם הסיעתא דשמיא הכבירה שמלווה אותנו יום-יום, אני חושב שיש כאן שילוב של כמה דברים פרקטיים: גם מרץ שבועי להרים עיתון הכי טוב שיש לציבור הקוראים שלנו - בלי לוותר על קוצו של יוד על כל המשתמע, גם כוורת כותבים מוכשרים שחשים תחושת שליחות מלאה בעבודת הקודש, גם מנהל מוצלח שמנווט את העיתון ביד רמה וגם מנהל מחלקת פרסום הטוב ביותר שקיים לדעתי, ר' יוסי לוין.

ההרמוניה המשותפת של כולנו, ברוך השם, מחזיקה מעמד כבר שנים רבות ומייצרת עיתון חסידי, חי, מעניין, שגורם לקוראים שלנו לחכות לו כל שבוע. רק בחג הסוכות האחרון, הרמנו חבילה בת מאות עמודים, לכל בני המשפחה, מגדול ועד קטן, והכול, שלנו... חומרים חסידיים מקוריים, גילויים על חיי הרבי, והמון סיפורים שגורמים לקוראים להישאב לקריאה.

הוצאנו גם מוסף מרתק "אתה הראת" על אירועי שמחת תורה ושמיני עצרת אצל הרבי. אלה חומרים שנקראים בשקיקה והד"שים והתגובות שאנחנו מקבלים מכל העולם, זורמים ללא הרף.

עובדים אצל הרב. הרבי מליובאוויטש זצ"ל. צילום: JEM

התחושה המשותפת של כלל אנשי הצוות, שאנחנו 'עובדים אצל הרבי', ואני באמת סבור, שזה הסוד הגדול. ההבנה שאתה לא במקום עבודה רגיל של עיתון שמטרתו לייצר סקופים חולפים שאיש לא יזכור מחר, או מוצר ביזנס מסחרי נטול ערכים - אלא בטאון "שעניינו הוא הפצת היהדות, תורה ומצוותי', בכלל, והפצת מעיינות תורת החסידות חוצה, בפרט" – כפי שהגדיר אותו הרבי מליובאוויטש, לרגל גיליון ה-500 שלו.

כובד האחריות הוא משמעותי מאוד, ומגיע עד לרמת בקרת המודעות, הכיתובים, ויחס רציני לכל מילה הנכתבת בו.

היה שלב שהגעת אל עולם האינטרנט? כתבת וערכת באתר חב"ד- COL, אותו הייתה לי הזכות להקים, ו'ככר השבת'...

כן, זה קרה בגיל צעיר מאוד. העולם הזה שונה כמובן לגמרי מהפרינט; מהיר, מיידי, מלא יצרים של תחרותיות והרבה אקשן. שנים עבדתי באתר COL ובכיכר השבת, עם מנהלים נפלאים שהפכו לחברים קרובים, עמם אני שומר על קשר עד היום, יוסי ריבקין ורחמים אריה. כל אחד מהם אדם מיוחד במינו.

יש לי מהעבודה הזו זיכרונות רבים, געגועים גדולים לחוויית המיידיות הזו וכמובן גם לחברים היקרים שזכיתי להכיר במערכות השונות - אבל אני פחות מתגעגע למחיר הכבד שזה דורש… אין לגולשים גרם של מושג כמה 'עבדות' יש בעבודה הזו שדורשת זמינות תמידית והשקעה מסביב לשעון. פוש רודף פוש ובפרט בימים חדשותיים עמוסים.

הייתי בשנים שעיצבו את שני האתרים האלה ומדהים היה להכיר מקרוב את היקף ועומק השפעתם, מה שלימד אותנו כל הזמן את כובד האחריות שיש לנו במקלדת. באופן אישי, העבודה באתרים אלו תרמה לי המון להיכרות עם אינספור מעגלים ותחומי עניין מגוונים, שאני נעזר בהם עד היום.

אתה מגיש כבר שנים את הראיון השבועי ב'שיחת השבוע', הנפוץ שבעלוני השבת. לא רבים יודעים, אבל קשה יותר לתמצת ראיון ב-500 מילה, מאשר להגיש ראיון של 1,500 מילה. איך, בעצם, מחליטים את מי לראיין?

היטבת להגדיר, ויותר מכך: לפעמים אני מרגיש שהמדור ב'שיחת השבוע', שואב כוחות יותר מכל עבודתי השבועית ב'כפר חב"ד'... מלבד הסיבה שציינת, עבודת התמצות, לעיתים זה עצם החשיבה על מרואיין שיקלע למגוון הטעמים של קוראי הגיליון, מכלל המגזרים, החוגים והעדות. ואז, אחרי ההחלטה על מרואיין, יחד עם העורך הראשי של הגיליון הרב מנחם ברוד, צריכים להשיג את המרואיין.

לא פעם, מדובר במרואיין נטול סלולרי בכלל, או קשיש בן 112 (אמיתי לגמרי) שהשיחה עמו מורכבת מאוד, או אדם שמספרו לא קיים בשום מאגר טלפוני.

עד היום ראיינתי 821 איש ל'שיחת השבוע', ואני יכול לומר שאף מרואיין לא נשלף באופן טבעי. יש רשימה ארוכה של ממתינים, אבל הרב ברוד מתעקש תמיד שנביא את המובחר שבמובחר, גם אם אנחנו נאלצים לפעמים לדסקס על כך שלושה ימים, ומריצים שמות שוב ושוב. אפשר לומר שהעקשנות המקצועית הזו של הרב ברוד, בין היתר, היא סוד הצלחתו של הגיליון הפופולרי היוצא לאור כל שבוע על ידי צעירי חב"ד, כבר למעלה מ-2,000 גיליונות ברציפות.

'קדימה, בא נתחיל'. מארח את צבי יחזקאלי. צילום: אבי לביא

בשנה האחרונה השקת פודקאסט חדש. זה מה שהיה חסר לך בתוך שלל העיסוקים? למה החלטת לצאת לדרך עם זה?

שאלה מעולה... התשובה נעוצה בידיד יקר ושכן נפלא, ר' אבי לביא שמו, קריין מקצוען ועורך וידאו מהמובילים בתחומו. כבר תקופה ארוכה שהוא דוחף אותי לזה, בטענה שזו מדיה שאני חייב להשתלב בה. גררתי רגליים, מחוסר זמן, עד שיום אחד הוא בא למשרדי, והצניח ציוד צילום ועריכה. 'קדימה, בא נתחיל', הוא אמר לי - ומשם, התחלנו.

האורח הראשון היה עורך 'שיחת השבוע' הרב ברוד, לרגל חגיגת גיליון ה-2,000, ומשם הלכנו על מרואיינים שנמצאים בעולם הגדול, אבל נוגעים בעולם שלנו, מידידיה מאיר ועד צבי יחזקאלי, ועוד שלל אורחים. העומס בחגים בעריכת והפקת 'כפר חב"ד', גרם לנו להפוגה קלה, אבל נשוב בקרוב בעזרת השם.

המאמץ מצדיק את עצמו?

התקלת. אודה שלפעמים יש מחשבה כזאת בראש, מה לך להסתחרר כל כך הרבה זמן סביב המדור הזה - אבל יש מענה של הרבי שתמיד מחזיר אותך למסלול (תוכן): יותר ממה שאתה מעניק לצעירי חב"ד - צעירי חב"ד מעניק לך. ובעברית: אתה לא עושה טובות לאף אחד, זו השליחות שלך ואתה צריך לבצע אותה. לו היה מדובר במוצר חולין, לא חושב שהייתי שורד, אבל כאן מדובר בגיליון שכולו קודש, כל שתחושת הזכות גוברת על כל טרחה.

אתה גם טובל את ידך בדוברות של חב"ד. קל היום 'למכור' את חב"ד? העוינות של התקשורת כלפי הציבור החרדי לא מקשה?

לחב"ד, ברוך השם, יש מעמד מכובד ומיוחד במערכות התקשורת, על כל גווניה, ואני רואה את זה היטב לאורך השנים. כולם למדו להעריך ולייקר את התרומה העצומה של השלוחים ולבדל אותם מכל שייכות מגזרית, או פוליטית כזו או אחרת. נדיר כיום לפגוש איש תקשורת אנטי לחב"ד, רובם ככולם מחבבים מאוד את פעולות השלוחים.

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מעניינת של חשיפה תמידית לאורך השנה כולה לפעולות השלוחים, במגוון כלי תקשורת, במקביל לסיקור תמידי על דמותו של הרבי והמתרחש בציון שברובע קווינס.

ולא בכדי: השלוחים הפכו לחוד החנית של העולם היהודי על כל המשתמע. הם מובילים אלפי קהילות יהודיות, ומשמרים אותם פשוטו כמשמעו, מול סערות בלתי פוסקות שלעיתים ממש מאיימות על יציבותן; אם זה ההתבוללות בארה"ב, המלחמה באוקראינה וכדומה.

ראו למשל את ניו אורלינס, ארה"ב, שם ציינו באחרונה 20 שנה לסופה הקטלנית קתרינה. במסגרת 'כפר חב"ד', פנינו לשלוחים לבדוק מה קרה מאז והופתענו שבעוד היו נזקים עצומים בכל מקום בעיר, השלוחים העצימו את הפעילות שלהם פי כמה, עם מוסדות תורה, חינוך וחסד בהיקפים בלתי נתפסים. וזו רק קהילה אחת שספק מי מהקוראים נחשף אליה אי פעם.

עם העורך המייסד, הרב אהרן דוב הלפרין. צילום: מאיר דהן

•

אני אשאל כעת, כפי ששאלתי את יתר עמיתך, סידרת שאלות על עיתונות:

תן לי רגע שלא תשכח מימי ההתחלה שלך בעולם התקשורת.

זה היה רגע מכונן בעיניי. בית דין רבני חב"ד ביקש מהנהלת אתר COL, לשגר נציג לישיבה מיוחדת בנוגע למדיניות האתר. מנהל המערכת, ר' יוסי ריבקין, ביקש שאלך. לא ממש הבנתי מה הולך להיות שם. הלכתי לביתו של הגאון החסיד רבי מרדכי שמואל אשכנזי זצ"ל, רבו של כפר חב"ד וחבר בית הדין, שם נערכה הישיבה.

ובכן, נקשתי בדלת, ואחרי קריאת "אפשר להיכנס", המחזה שנגלה לנגד עיניי, איך נאמר, קצת הפתיע אותי: כל חברי בית הדין יושבים סביב שולחן, וממתינים לאורח הנכבד... הייתי נבוך מאוד, בכל זאת, הייתי בגיל צעיר מאוד. הם הקריאו בפניי שורת סעיפים (למשל הימנעות מכתבות לשון הרע וכדומה), שמבחינתם אי אפשר לסור מהם ימין ושמאל, וביקשו שאחתום ושאעמוד על כך שהסעיפים הללו לא יופרו. אכן כך עשיתי וברוך השם אפשר לומר שהאתר זוכה עד היום לשמור על ההנחיות.

מה, לדעתך, שיא העבודה העיתונאית שלך?

בוקר יום חמישי, בו אני אוחז בחבילת 'כפר חב"ד' הטרייה, ומתמוגג מנחת למספר רגעים, ואז נזכר שגיליון חדש בדרך ומנער את עצמי... כל שבוע מחדש, אני מרגיש שזה העיתון הראשון שאני עורך. למרות השנים שחלפו, קרוב ל-15 ברוך השם, המרץ לא מש ממני, ויש לי הנאה מחודשת, מידי שבוע, לזכות ולהתעסק בעבודת עריכת העיתון. 

מהו סקופ חייך?

רצים לי בראש אינספור סקופים שהבאתי במהלך השנים במקומות עבודותיי בעבר, מאתר 'COL' ו'כיכר השבת', ועד 'בקהילה' ומקומות נוספים (שכנראה רק שנינו זוכרים)... גם רמת הסקופים מתחלקת בין עולם החולין לעולם הקדושה.

מה שקופץ לי כעת בראש, זה שני 'סקופים': הראשון, בימים הראשונים של הטבח בבית חב"ד במומביי, חשפתי את קיומה של השיחה של גורם חב"די בכיר עם המחבלים. אותו גורם נעזר במתורגמן וביקש להרוויח זמן במשא ומתן עם המחבלים. החשיפה עוררה הדים רבים, פתחה את מהדורות החדשות ונמרחה על העמודים הראשונים של העיתונים בישראל.

ה'סקופ' השני, קשור לחשיפת הסימנים קנ"ה-קנ"ו ב'שולחן ערוך הרב' של אדמו"ר הזקן - שבתוכו כמה קטעים חשובים שלא באו בדפוס ולא היו מוכרים. משיחה כמעט אקראית עם הגאון רבי אברהם אלאשוילי, שגילה את הסימנים, הרמתי את הסיפור הזה בשער עיתון 'כפר חב"ד', עם עמיתי הסופר הרב מנחם ברונפמן. החשיפה הזו עוררה רעש גדול בעולם התורני.

בכלל, אחרי שנים של עבודה ב'כפר חב"ד', אני יכול לומר לך שמהות ה'סקופ' מקבלת אצלנו בעיתון זווית אחרת לגמרי מכל כלי תקשורת: הקוראים שלנו לא מחפשים סתם 'סקופ' חדשותי; הם נלהבים מסיפור מיוחד על הרבי, מחשיפת מסמך היסטורי מרתק, מאגרת קודש לא שגרתית, מסיפורי שליחות. ובזה אנחנו מתמקדים.

סיפוק מיוחד. מנחם כהן. צילום: אבי לביא

ומה הפלופ שתרצה לשכוח?

פרסום פזיז, בצעירותי, על גורם נכבד, שחולל רעש תקשורתי ברמה בינלאומית, וכמעט גרם נזק בלתי הפיך... ברוך השם שזה הסתדר יחסית במהירות, אבל הוא לימד אותי באופן צורב ביותר, עד כמה צריך להיזהר בכל פרסום. דווקא התקלות הללו, עיצבו לי את השקפת עולמי בכל פרסום ופרסום. מה שנקרא, הניסיון עושה את ההבדל..  

ספר על האירוע המשמעותי ביותר אותו סיקרת.

לפני קצת יותר מעשור, הוזמנתי מעכשיו לעכשיו לסקר אירוע דרמטי במיוחד בתולדות חב"ד ברוסיה: השבת 'אוסף שניאורסון' לתחנה זמנית - המוזיאון היהודי במוסקבה. הרגע הזה, בהשתתפות נשיא רוסיה פוטין, שהכריז, "היום, הספרים הללו חוזרים לעם היהודי. אני יודע כמה שנים וכמה מאבקים ניהלתם על מנת שסוף-סוף הספרים הללו יהיו בידיים שלכם. אנחנו נותנים לכם את הספרים מכל הלב", היה רגע מלא בתקווה.

הספרים, לצערנו, נשארו עדיין בתחנה הזמנית, אבל באותם רגעים הרגשתי את משק כנפי ההיסטוריה, עם לב מלא באמונה שהנה, בעוד זמן קצר, נזכה להתגשמות החלום הגדול – השבת הספרים הקדושים של רבותינו הקדושים, לספרייתו של הרבי בניו יורק.

מקרה בו חשת סיפוק מיוחד מעבודתך העיתונאית.

כל שבוע מחדש, ביום שלישי בלילה, עת רדת העיתון לדפוס, אני חש סיפוק מיוחד מעבודתי. אלה המוני רגעים של לחץ ועמל, שמתנקזים לרגע אחד, בו יש סיפוק על עוד שבוע, בו אנחנו זוכים להביא לאלפי בתים חב"דיים, וקהלים קרובים נוספים, חבילה חסידית של תוכן טהור וקדוש; ללא לשון הרע, ללא הבלים, ועם הרבה מסרים לחיים, מניעים לפעולה.

בנוסף, כל פעם שחסיד חב"ד אומר לי שוויתר על עיתון כלשהו לטובת מנוי ל'כפר חב"ד', בשל התוכן שמצא בו, אני חש סיפוק מיוחד...

בכלל, כל שבוע אנחנו מוצפים בתגובות מקוראים מכל העולם, שלוחי חב"ד וחסידים, שמספרים לנו על שינוי שעשו בחייהם בעקבות קריאה ב'כפר חב"ד'. אם זה אברך שהחליט לצאת לשליחות בעקבות קריאה מתמדת של סיפורי שליחות, או יהודי נכבד מחו"ל שהחליט להתקין סינון בסלולרי בעקבות מאמר מעורר, או חסיד שהחליט לצאת יומיים בראש השנה לתקוע בשופר ליהודים בעקבות סיפורים מעוררים מהמבצע הקדוש של הרבי. זה סיפוק תמידי, לדעת שהעיתון שלנו מחולל שינוי אמיתי אצל הקוראים.

אנקדוטה מיוחדת מהשנים הרבות בהן אתה בתקשורת.

אחרי שעזבתי את תפקיד העריכה באתר 'כיכר השבת', שהיה מאתגר ומהנה מאוד, קיבלתי הצעות רבות ומגוונות מכלי תקשורת נכבדים. מצאתי את עצמי מתלבט מאוד. ואז אשתי אומרת לי: "יש לי חלום שתהיה עורך של 'כפר חב"ד'".

מעורר השראה. בנימין ליפקין. צילום: באדיבות

אז העיתון היה במצב לא מלבב והאמירה הזו שעשעה אותי, זה ממש לא היה הכיוון, בטח מול ההצעות שעמדו מולי. אבל אתה מתכנן והקב"ה צוחק ובתוך מספר שבועות החלום שלה התממש... 

מי הקולגה שאתה הכי מעריך?

זו שאלה מאתגרת מאוד שכן יש לי הערכה להרבה חברים יקרים ומוכשרים שעובדים בתקשורת, ומכל אחד מהם יש לי מה ללמוד. בנוסף, יש לי באמת ובתמים הערכה גדולה מאוד לכל אחד מחברי מערכת 'כפר חב"ד' – הוותיקים והצעירים, שעושים עבודה מדהימה במסירות והתמדה, מידי שבוע, את חלקם הזכרתי ואת חלקם אזכיר כעת, ברשותך: שלום מגידמן, מנדי קורטס, מנחם ברונפמן, הרב ישראל אלפנביין, שלמה ריזל וישראל אלפרוביץ, ועוד רבים וטובים.

אולם לשאלתך, אנקוב בשני שמות שמעוררים אצלי השראה: ידידי בנימין ליפקין, שלא נח לרגע, כותב ועורך, ולהוט לכל משימה עיתונאית, כאילו היה בימיו הראשונים בתפקיד. הוא בעיניי מודל. וכן ידידיה מאיר – שמלמד את כולנו תחושת שליחות מהי; איך מנצלים את המיקרופון, יום ביומו, לשליחות אלוקית.