We need to realize that we are here to stay.

May 23, 2014   

The constant engagement in political negotiations creates a feeling that only yesterday the 'territories' that are being discussed fell into our hands, and that there is some problem here that needs to be solved. A quick glance at the calendar makes it clear how mistaken and unfounded this feeling is. We are talking about a reality that has existed for forty-seven years! In these days, forty-seven years ago, the Six-Day War broke out, in which precious parts of the Land of Israel were returned to the people of Israel, most notably Old Jerusalem. Forty-seven years are two generations. Those born in those days can already be grandparents to their grandchildren. And we continue to talk about the 'territory problem.'. The most just war גם תשע-עשרה שנים קודם לכן 'כבשנו' שטחים, אבל אז לא קראנו לזה כיבוש אלא שחרור, ולמלחמה מלחמת השחרור. בזכות אותה מלחמה יכולים יהודים להתגורר בבטחה באשדוד ובאשקלון, בעכו ובנהרייה, ברמלה ובלוד, בבית-שמש ובקריית-גת, בבאר-שבע ובנצרת-עילית. אם מדברים על הכרה רשמית של העולם, הרי השטח שנועד למדינה היהודית הוא בגבולות ה'חלוקה'. הערבים מעולם לא הסכימו ל'התנחלות' ברמלה ובעכו. אבל לנו היה ברור שהשטחים הללו לא נועדו למסירה לאוייב, אלא זה שלב נוסף בדרך להשבתה של ארץ ישראל כולה לידי העם היהודי. לא ביקשנו את הסכמת הערבים ואת אישור העולם, ועשינו מה שטוב ליהודים. מלחמת ששת הימים הייתה המלחמה הצודקת ביותר. צִבאות ערב צרו עלינו ודיברו במפורש על שאיפתם להשמיד (היו לא תהיה) את המדינה היהודית. המבוגרים שבינינו זוכרים היטב את החרדה והדאגה שמילאו את ליבו של כל יהודי באותם ימים מתוחים. אבל הקב"ה עמד לימיננו וחולל את הנס האדיר של הניצחון על אויבינו בתוך שישה ימים. על מה בדיוק אנחנו צריכים להתנצל? איך ייתכן שאיש אינו מעלה על דעתו למסור את אשקלון, עיר הפלשתים התנ"כית, לידי ערבים, ואילו על ירושלים, חברון, שילה וענתות, מתקיים משא ומתן?! מהיכן באה לנו אותה רפיסות עצמית להכריז מיד אחרי המלחמה שהשטחים המשוחררים אינם אלא 'פיקדון' שיוחזר כשיבוא השלום?! ארבעים ושבע השנים שחלפו ממחישות עד כמה נוכחותנו ביהודה ובשומרון וברמת הגולן היא יד ה'. הלוא מלכתחילה לא חשבנו לכבוש את השטחים האלה. גם אחרי המלחמה הבענו את נכונותנו לוותר עליהם תמורת הסכם שלום. ובכל-זאת מתברר שוב ושוב כי לא ה'שטחים' הם ה'מכשול' לשלום, אלא עצם קיומנו בארץ ישראל. Build without stuttering למרבה הצער יש יהודים המפנים את תכונת העקשנות היהודית לניסיונות חוזרים ונשנים לתת לאויבינו את חבלי ארצנו. המציאות הוכיחה פעם אחר פעם כי כל ויתור כזה הרחיק את השלום. הסכם אוסלו שטף את רחובותינו בפיגועי טרור רצחניים. גירוש היהודים מרצועת עזה הקים עלינו את מדינת החמאס ואת איום הטילים על כל הדרום והמרכז. והללו בשלהם, כאילו עיניהם עצומות. אחרי ארבעים ושבע שנים הגיע הזמן לשים קץ לכל ההזיות האלה. צריך להפנים שאנחנו כאן כדי להישאר. עלינו לבנות עוד מאות אלפי בתים בכל הערים והיישובים ביהודה ובשומרון וברמת הגולן, ולהודיע סופית, בלי לגמגם, שעם ישראל חזר לארצו ולנחלת אבותיו.