איך נולד המכתב של איילת שקד נגד הפגנות ליד ביתו של היועץ המשפטי

לפני שלושה חודשים פרסמה פתאום שרת המשפטים, איילת שקד, מכתב שכתבה למפכ”ל המשטרה. שקד קראה לו ליישם את פסיקת בג”צ בנוגע להפגנות סמוך לבתיהם של אישי ציבור. במילים אחרות, להפסיק את ההפגנות ליד ביתו של מנדלבליט.

מה פתאום שקד כותבת מכתב למפכ”ל? מה, הוא לא קורא פסיקות בג”צ? למה מצאה לנכון לדאוג שהמכתב יתפרסם ולמה לא כתבה מכתב משלים אחרי שביהמ”ש העליון הבהיר שבשום פנים ואופן פסק הדין שלו הוא לא רישיון להפסיק את ההפגנות?

התשובה נעוצה, כנראה, בפגישה שהתקיימה זמן קצר לפני הוצאת המכתב בין שרת המשפטים ליועץ המשפטי לממשלה.

אביחי מנדלבליט, מסתבר, מאוד לא אוהב את ההפגנות כנגדו. הגיוני. שקד, מסתבר, רצתה להראות לו שהיא עוזרת לו. תמיד טוב לשרת המשפטים שהיועץ יהיה חייב טובה.

אני נמניתי על אלו שחשבו שעמדת המשטרה ובג”צ לא לאפשר הפגנות מתחת לבית של מנדלבליט היא עמדה נכונה וצודקת. גם היועץ המשפטי לממשלה ובני משפחתו זכאים לקצת שקט בערבים ובסופי השבוע.

אז המפגינים זזו כמה מאות מטרים מביתו לכיכר ציבורית, שנושקת לקניון. העמדה החדשה של המשטרה נראית כמו כל דבר חוץ מענייניות ותום לב.

בשדרות רוטשילד הפגינו אנשים (ללא רשיון!) במשך חודשיים וחצי. ההפרעה לתושבים הייתה עצומה, אבל המשטרה לא העזה לפזר את ההפגנה. גם בשדרות רוטשילד הן היו מטרד לתושבי השכונה וגם תושבי הבתים שסובבים את כיכר רבין בתל אביב לא רווים נחת מההפגנות במקום.

לטעון שהמשטרה אפשרה אלטרנטיבה של הפגנה בפארק זה מגוחך. חבל שלא הציעו להם להפגין על רפסודות בלב ים.

•

על ההתנהגות הלא סבירה של המשטרה בהחלטה לפזר את ההפגנה התווסף הטירוף של המעצר של מני נפתלי ואלדד יניב. חיפשתי אתמול בנרות פסקי דין על העבירה בה הואשמו נפתלי ויניב. “שידול להתקהלות אסורה”, סעיף 151 לחוק העונשין.

מה מבסס את העבירה? אם המפגינים “מתנהגים באופן הנותן לאנשים שבסביבה יסוד סביר לחשוש שהמתקהלים יעשו מעשה שיפר את השלום”.

פעם הואשם אדם (במקרה ערבי) בעבירה הזאת על כך שהיה בהתקהלות בה נזרקו אבנים. ההפגנה בפ”ת מתקיימת עשרות שבועות בלי ש”השלום הופר”.

למה שבשבוע הזה הוא יופר?

אחרי זה, המשטרה הוסיפה את החטא הקבוע. מעצר ללא סיבה. משטרת ישראל הרי אלופה במעצרי שווא, מבחינתה עוד לילה במעצר של יניב ונפתלי זה לא סיפור. המשטרה יודעת הרי היטב שמעצר אינו עונש ושאין שום עילה אמיתית להחזיק את יניב ונפתלי במעצר.

הסירוב שלהם להסכים להרחקה מפ”ת אינו עילת מעצר, אז ממציאים משהו. לא בעיה. המשטרה הרי לא משלמת מחיר על מעצרי שווא (אבי בניהו וארז וינר עוד מחכים להסבר).

•

הפניתי שאלה לדוברת המשטרה: למה לא ננקטו צעדים דומים כלפי אישי הציבור שקראו לציבור במודעה פומבית להגיע לעמונה לפני הפינוי. זה לא ביסס חשש סביר “להפרת השלום”?

הדוברת ענתה: “אין קשר בין הדברים”.

באמת אין קשר בין המחנה הפוליטי אליו משתייכים המשדלים לאיכות הטיפול שהם יקבלו מהמשטרה?

רמת השחיתות בה נמצא השלטון בישראל היא בלתי נתפסת.

4 ראשי הממשלה האחרונים נחקרו באזהרה. אחד היה בכלא, שר אוצר היה בכלא, שר פנים היה בכלא, נשיא בכלא, תיקי שחיתות שלטונית עצומים הוכיחו ריקבון שלא דמיינו, מהולילנד ועד רשות המיסים, מ’ישראל ביתנו’ ועד ‘נתיבי ישראל’.

שום דבר שדומה למה שכינינו “שחיתות” לפני 20 ו-30 שנה.

תיקי נעמי בלומנטל ואבנר עמדי נראים היום כמו משחק ילדים לעומת מה שהתגלה ב-10 השנים האחרונות. לא 2,000 אנשים היו צריכים להפגין על זה. 2,000,000 איש היו צריכים להיות ברחובות.

במקום לחפש תעלולים יצירתיים איך לדכא את ההפגנות, מנדלבליט ואלשיך היו אמורים להיות הראשונים להשתמש בהפגנות הללו כדי לבקש מהממשלה תוספת משאבים גדולה כדי להילחם בשחיתות.

• מתוך הבלוג של רביב דרוקר. המאמר פורסם ב’הארץ’