טקס האזכרה הממלכתי לחללי מערכות ישראל התקיים היום (שלישי) בהיכל הזיכרון בהר הרצל שבירושלים, ללא קהל.

בין הנוכחים בטקס היו ראש המטה הכללי של צה"ל, רב אלוף אביב כוכבי, מ"מ מפכ"ל המשטרה, ניצב מוטי כהן, מ"מ נציב בתי הסוהר, גונדר אושר וקנין, ראש המוסד, יוסי כהן, ראש השב"כ, נדב ארגמן, יו"ר ארגון יד לבנים מר אלי בן שם, יו"ר אלמנות ויתומי צה"ל, הגברת תמי שלח, סמנכ"ל וראש אגף משפחות במשרד הביטחון, אריה מועלם ויו"ר המועצה הציבורית להנצחת החיל, פרופ' שלמה מור יוסף.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נשא דברים במהלך האזכרה באמצעות סרטון וידאו שהוקלט מראש לכבוד האירוע: "כאח שכול, שצלקות האובדן תבועות בו, אני מברך על כל יגון שנחסך ממשפחות נוספות. כראש הממשלה אני ידוע שהמדיניות התקיפה שלנו מול מבקשי נפשנו מונעת קורבנות. אויבנו יודעים שעל כל התגרות אנחנו מגיבים בעוצמה כפולה ומכופלת".

בהמשך דבריו הדגיש נתניהו: "במשך דורות ארוכים היינו כעלה נידף, כצאן מובא לטבח, באין מדינה ואין צבא הגבורה והערבות ההדדית, נעלמו והנה הם שוב התגלו במלוא עוזם. שני שיקולים מנחים אותי לפני שאני מאשר מבצע - חשיבות המבצע והדאגה לשלום החיילים. כולם צריכים לדעת שלמען ביטחון המדינה, למען קיומנו ועתידנו - תמיד נהיה ערוכים למערכה כדי להדוף סכנות".

נתניהו הבטיח: "נמשיך להשקיע מאמצים אדירים כדי להשיב את נעדרנו".

הוא סיפר כי "מספר הנופלים השנה הוא הקטן ביותר מאז קום המדינה. לכל משפחה יש את המסע והיגון שלה, ואין להם תאריך תפוגה".

23,816 חללים נפלו במערכות ישראל ו-4,166 נרצחו בפיגועי הטרור.

בשעה 13:00 ייערך בהר הרצל ללא קהל טקס האזכרה הממלכתי לזכר נפגעי פעולות האיבה בארץ ובחו"ל.

ראש ישיבת 'כיסא רחמים' ומנהיגה הרוחני של תנועת 'יחד', הגאון רבי מאיר מאזוז, התייחס במהלך שיעור לתלמידיו ליום הזיכרון לחללי צה"ל ואמר כי מדובר ב"יום קדוש".

ראש הישיבה: "יום הזיכרון לחללי ישראל זה יום קדוש ונורא. כל אחד מחללי ישראל שמסר את עצמו על עם ישראל וארץ ישראל יהיה לו חלק לעולם הבא.

"חלק גדול מאד. למה? כי מסר את עצמו. יש כאלה שטוענים שהם נגד צבא הגנה לישראל. למה? כי הקב"ה מגן. אפשר לומר את זה גם על הגנה על בני אדם. מכשיר שהוא מגן. מגן שעון בלי משוח בשמן...

"מותר לנו למכור כלי נשק לגויים בימינו כיון שמגנים עלינו. מגינים פירושו עוזרים להגנה. המגן העיקרי זה הקב"ה. חיל שנופל לא מסר דמו לשווא. מי יעלה בהר השם אשר לא נשא נפשי... הוא נלחם בשביל להציל עם ישראל, זו זכות גדולה מאד. וכל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא".

ראש הישיבה קבע: "צריכים לעשות מי שברך לחיילים כל שבת. החיילים ברובם בעוונות חילונים. בן אדם תרם לך 10 שקלים תעשה לו מי שברך? מי ששפך את דמו על עם ישראל לא מגיעה לו ברכה? אדרבה. מברך אותם שיצליחו, שיחזרו בתשובה, שנזכה כולנו לגאולה שלמה, בלי ויכוחים, בלי מחלוקות. שנזכה ליום בו יהיה ה' אחד".

על פי הנתונים הרשמיים של מדינת ישראל, נפגע פעולות האיבה הראשון שהמדינה מנציחה ביום הזיכרון הוא אברהם שלמה זלמן צורף הי"ד.

הוא נולד ביום ז' בכסלו תקמ"ו-1785 בקיידאן שבליטא ובשנת תק"ע-1810 יצא עם אשתו ושלושת ילדיו בעליית תלמידי הגר"א. הם נדדו במשך חמישה חודשים בין ארצות, וגרו לפחות שנה בקושטא, שם למד את מלאכת הצורפות, ואימץ לעצמו את השם 'צורף' כשם משפחה.

בהושענא רבה תקע"ב-1811 הגיעה המשפחה לחופי ארץ ישראל, והשתקעה בעכו במשך כמה חודשים. בהמשך עקרה המשפחה לצפת, שם ביקש להשתלב בהווי המקומי: הוא פתח חנות לצורפות, החליף את לבושו לבגדים המקובלים על יהודי ספרד, ולמד את השפה הערבית.

בשנת 1816 עלה לירושלים, שם נמנה עם מחדשי היישוב האשכנזי בירושלים.

בתחילת קיץ תרי"א-1851, בדרכו לתפילת שחרית כ'ותיקין' בדרכו אל בית הכנסת 'מנחם ציון' התנפלו עליו מספר ערבים, והיכו אותו בחרב בראשו. החרב פגעה במוחו וגרמה לו לאובדן זיכרון ושיתוק. צורף שרד את הפגיעה במשך עשרה חודשים, אך לבסוף גסס. ביומו האחרון קרא לכל בני משפחתו, וביקש להדליק נרות ולהכין כיסאות לאורחים הרבים והחשובים שיבואו לבקרו. אז שאל לשלום כל אחד מבני משפחתו וכך יצאה נשמתו"

הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בהר הזיתים, בסמוך לקבר הנביא זכריה. על קברו נחקק: "מקום קבורת מהר"ר אברהם שלמה זלמן זצ"ל, אשר הציל את נחלת האשכנזים מידי הישמעאלים והשתדל בבנין בית המדרש מנחם ציון זי"ע".

בתקופת השלטון הירדני חוללו כל הקברים באזור יד-אבשלום - קבר זכריה, וגם מצבתו של הראש"ז נעלמה.

אבל האם רק בשנה זו החלו הערבים לפרוע פרעות ביהודי ארץ ישראל? כנראה שלא.

הסיפור של סילא ברגמן הוא אחד, אך כנראה שישנם עוד מי שנרצחו על קידוש השם ואינם מוכרים.

•

השמות אליעזר ורבקה ברגמן כנראה שאינם אומרים לכם הרבה, אך יתכן מאוד - בעיקר אם אתם צאצאים למשפחות ירושלמיות ותיקות - שאתם צאצאים שלהם. כי כיום כמעט כל ירושלמי שלישי שורשי הוא צאצא שלהם.

תושבי בית וגן בירושלים כנראה מכירים את רחוב אליעזר ברגמן בשכונה, אשר הונצח לאחר מאמצים של נינו של אליעזר - הרב שלמה זלמן מן ההר (ברגמן) ז"ל שהיה מרבני שכונת בית וגן.

צילום: מנהלת הר הזיתים

רבקה (סילא) ברגמן לבית רוזנבאום הי"ד, נולדה בגרמניה בג' תמוז תקס"ו-1796 לאביה הרב מנחם רוזנבאום זצ"ל מצעל. לאחר נישואיה עם אליעזר ברגמן, החליט הזוג בחודש אב שנת תקצ"ד-1834, להיפרד עם חמשת ילדיהם מכל בני משפחתם ולעלות לארץ ישראל.

בסיומה של דרך חתחתים הגיעו בני הזוג לירושלים בחודש אדר תקצ"ה-1835.

כעשר שנים מאז עלייתם לארץ הקודש, בא' טבת תר"ה-11 בדצמבר 1844 התהלכה רבקה ברחובות העיר העתיקה ובטעות נכנסה לסמטא ברחוב ויה דולורוזה, בקטע רחוב שהיה אסור באותם ימים לכניסת יהודים. ערבים נוצרים שגילו אותה, רצחו אותה במכות אכזריות. הי"ד.

בעלה אליעזר שהה באותם ימים באירופה לצורך מסע גיוס כספים לכולל שהקים בארץ הקודש, וקיבל את הבשורה המרה מרחוק.

על פי עדות נכדיה - בספר 'ישאו הרים שלום', על סיפור עלייתם לארץ של בני הזוג שיצא לאור על ידי נינם אברהם ברטורא -  היא נקברה בהר הזיתים, בחלקת הספרדים, בסמוך לקברו של ה'אור החיים' הקדוש.

על פי בדיקה מול מנהלת הר הזיתים, מקום קברה אינו ידוע כיום, וכנראה שגם מקום קברה נהרס בידי הירדנים.

•

לא קלה הייתה דרכם: תשעה בנים ובנות נולדו להם, ושבעה מבניהם נפטרו בילדותם. בן נוסף, בנימין ז"ל, נישא בגיל צעיר למרים - בתו של הרב עבדללה סומך מבגדאד - ונפטר זמן קצר לאחר חתונתו, בן 17 שנים בלבד. לאחר פטירתו נולדה בתו - ארבע שנים לאחר רצח הסבתא.

התינוקת נקראה על שם הסבתה הי"ד בשם "בכורה רבקה סילא" (לימים נישאה לרב בנימין שלמה יחזקאל יהודה ז"ל).

בן נוסף, יהודה ברגמן ז"ל, "האריך ימים" והקים משפחה מפוארת. הוא נפטר בגיל 47 בירושלים.

אחד מנכדיה המפורסמים של סילא הי"ד הוא חבר 'המועצת' של דגל התורה - הגרמ"צ ברגמן, חתנו של הגראמ"מ שך זצ"ל.

בשעה 20:00 נשמעה בישראל צפירה בת דקה ולאחריה החל בכותל המערבי הטקס הממלכתי לפתיחת אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה.

הטקס התקיים במעמד נשיא המדינה ראובן ריבלין, הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי, מפקד חטיבת הנח"ל אל"מ ישראל שומר, לוחמים ובני משפחות שכולות.

בשל מגפת הקורונה והנחיות משרד הבריאות, הטקס התקיים השנה ללא קהל. לפיד הזיכרון הודלק על ידי תמי שלח, יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, אלמנתו של מפקד הטייסת סא''ל אהוד שלח ז''ל שנפל במלחמת יום הכיפורים.

מספרם של חללי מערכות ישראל מאז 1860 עומד על 23,816. מיום הזיכרון תשע"ט ועד היום נוספו 42 חללים למניין הנופלים ועוד 33 נכים שנפטרו כתוצאה מנכותם והוכרו במהלך השנה כחללי צה''ל.

על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, 3,153 אזרחים נהרגו בפעולות איבה מיום הקמת המדינה ועד היום, ו-4,166 איש נהרגו מ-1860. מספר זה כולל גם 120 אזרחים זרים שנהרגו בפיגועים בארץ, ומאה ישראלים שנספו בחו"ל.

מתוך כבוד לזכר חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, ולאור מה שהם מכנים "הפרת ההסכמים בין סיעות הכנסת מצד יו"ר הכנסת בני גנץ", החליטו חברי סיעת יש עתיד-תל"ם לעזוב את משכן הכנסת בשעה עליה סיכמו מראש – 16:00.

יו"ר סיעת יש עתיד-תל"ם, ח"כ מאיר כהן אמר: "יש דברים חשובים יותר מפוליטיקה. במשך יממה יו"ר הכנסת גנץ נותן ידו לפגיעה בחברי כנסת, בני ובנות משפחות השכול.

"במקום להיענות לבקשתנו להעביר את חקיקת חוקי יסוד ליום חמישי, שותפו הזוטר של ראש ממשלה נאשם בפלילים, גנץ, מנסה לבצע מחטף ודורש מחברי הכנסת לבחור בין זכותם הדמוקרטית לבין ההכנות הנדרשות להם ביום חשוב וקשה זה. יום אליו נלוות מגבלות הקורונה.

"לטעמנו, אין תוקף מוסרי לחקיקה שתיעשה בזמן יום הזיכרון."

ראש הממשלה בנימין נתניהו קיים היום (שלישי) דיון בראשותו בנושא מתכונת ימי הזיכרון והעצמאות בצל משבר הקורונה.

בדיון השתתפו שרי הביטחון, ביטחון פנים, בריאות ותרבות, ראש המל״ל, מ״מ המפכ״ל, מנכ״ל משרד הבריאות, היועמ״ש לממשלה ומנכ״ל משרד הביטחון.

לאחר שנשמעה המלצת נציגי ארגוני ההנצחה בדיון - הוחלט, בכפוף לאישור הממשלה, כי השנה לנוכח סכנת ההדבקה, לא תתאפשר ביום הזיכרון הגעה לבתי העלמין ולאתרי ההנצחה.

המשטרה תסגור את צירי הגישה אליהם.

המשפחות השכולות נקראו לקיים בימים שנותרו עד יום הזיכרון, ביקורי התייחדות מצומצמים בבתי העלמין, בהתאם להגבלות הריחוק החברתי.

בנוסף, טקסי הזיכרון יתקיימו ללא קהל.

כמו כן, יתקיימו טקסים סמליים בבתי העלמין הצבאיים בהשתתפות מספר קטן של חיילים ומפקדים ללא קהל, ואלה ישודרו לציבור במתכונת שיקבע משרד הביטחון.

ביום העצמאות יוטל הסגר כללי, במתכונת דומה לחג הפסח.

הצעת ההחלטה תובא לאישור הממשלה בהקדם האפשרי.

ח"כים ושרים, מכל סיעות הבית, מייצגים היום (רביעי) את הכנסת והממשלה בטקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הנערכים בבית העלמין ברחבי הארץ.

אלא שמבט על לוח  הנוכחות כנסת מגלה: ח"כ אורי מקלב נוכח בכנסת.

לא הזמינו אותו להשתתף בטקס זיכרון? שאלנו.

גורם ב'דגל' השיב: "בדגל התורה לא הולכים לטקסים האלה".

בלשכת מקלב אומרים: "אין תגובה".

עם זאת, כתב חרדים 10 מציין, כי אורי מקלב הוא בן למשפחה שכולה:  דודו, טוראי אורי מקלב הי”ד - שעל שמו הוא נקרא - נפל ביום כ”ה ניסן תש"ח בקרב על כיבוש העיר יהוד.

גם היום היה הח"כ מ'דגל' בבית העלמין, אך לא בטקס הממלכתי הרשמי.

ח"כ יעקב אשר מ'דגל' השתתף אמש בטקס יום הזיכרון בבני ברק, יחד עם בכירי עיריית בני ברק והמשפחות השכולות, אמרנו.

לדברי הגורם ב'דגל': "משה גפני, אורי מקלב ויצחק פינדרוס נהגו שנים שלא ללכת". גם על כך בחרו שלא להגיב בלשכת מקלב.

בניגוד לדגל התורה, בש"ס ואגודת ישראל הנציגים משתתפים בטקסים ברחבי הארץ.

סגן שר הבריאות, ח״כ יעקב ליצמן, השתתף בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בבית העלמין הצבאי בקרית גת. סגן השר הניח זר, קרא פרק תהילים לעילוי נשמות הנופלים, ונשא דברים בשם ממשלת ישראל.

ליצמן אמר בטקס: "בעמדנו כאן היום לרגלי קברי חללי צה"ל, שמסרו נפשם לטובת העם היושב בציון, אנו מזכירים לנו לנצח: איננו ניצבים מול מצבות דוממות. כל מצבה הינה עדות למסכת חיים שנקטעה, לפתיל שנִגְדַּע בְאִיבּוֹ. כל שם שנחרט על האבן מקפל בתוכו סיפור של גבורה, מסירות נפש, עוז רוח ואהבת ישראל".

חבר הכנסת יעקב מרגי מש"ס ייצג את הכנסת בטקס הזיכרון לחללי מערכות ישראל בבית העלמין הצבאי בקרית אתא.

"אין שיעור לחיוב הכבד שחייבים עם ישראל לנופלים ולכם משפחת השכול", אמר מרגי. "יקירנו הנופלים - כולם נשמות קדושות וטהורות, כולם עולמות מלאים, חלומות שנגנזו, אהבות וגעגועים וכולם - יגון וכאב שלא נגמר.

"זכרון הנופלים נוסך בנו כוחות להמשיך מאוחדים ומגובשים ולשמור על מדינתנו כמדינה יהודית, שורשית, חזקה ומאוחדת".

סגן שר הפנים והמשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, משולם נהרי היה בטקס יום הזכרון לחללי מערכות ישראל בעיר לוד.

יו"ר ש"ס, שר הפנים, לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה דרעי, השתתף בטקס שנערך בבית העלמין שליד כפר עציון.

"הזמן לא משכך את הכאב והפצע ממאן להגליד. אנחנו אילמים מולכם. מול השכול הכבד. כי אין מילים היכולות לבטא את הכאב שלכם מול הידיעה ששום דבר בחייכם, לא יהיה דומה למה שהיה לאחר אותה נקישה מהוססת בדלת", אמר דרעי.

"נמשיך ונפעל להשבת נעדרי צה"ל אשר יצאו מביתם למלא את משימת ההגנה ולא שבו. ואנו נושאים תפילה להחלמתם של פצועי צה"ל, הנושאים בגוף ובנפש את צלקות המאבק על קיומנו".

צילום: דוברות גוש עציון

• הצילומים בידיעה באדיבות המצלמים

מדינת ישראל מתייחדת עם זכרם של חללי מערכות ישראל בצפירה בת שתי דקות שנשמעה הבוקר (רביעי) בשעה 11:00.

לאחריה, נפתח טקס האזכרה המרכזי לחללי מערכות ישראל בהר הרצל בירושלים. האירוע יתקיים במעמד נשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות, הרמטכ"ל רב-אלוף אביב כוכבי וממלא מקום מפכ"ל המשטרה ניצב מוטי כהן.

את נר הזיכרון הדליקה יונת משולמי, אלמנתו של סמל ראשון עמשא-ישראל (עמי) משולמי, שנפל בקרב ב-12 באוגוסט 2006 בקרב במלחמת לבנון השנייה. לאחר מותו הוענק לו ציון לשבח. פרופסור מאיר שליט, אביו של עומר שליט שנפל באסון המסוקים ב-1997, יישא את תפילת הקדיש.

מאז 1860 נפלו בארץ ישראל 23,741 חללים. בשנה החולפת התווספו לרשימה הארוכה הזו 56 חיילים ועוד 40 נכי צה"ל הלכו לעולמם כתוצאה מנכותם והוכרו גם הם כחללים. בפעולות האיבה נרצחו מאז הכרזת המדינה 3,150 איש ואישה.

הנתון כולל את ארבעת הישראלים שנהרגו בשבוע האחרון בהסלמה בדרום, 120 אזרחים זרים שנהרגו בפיגועים בארץ ו-100 ישראלים שנספו בחו"ל. מיום העצמאות האחרון ועד היום נהרגו 13 אזרחים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בטקס:

"לפני כמה שבועות מדינת ישראל עצרה מלכת - אחרי 37 שנים החזרנו את זכריה באומל הביתה. אלפים הגיעו להלוויה המרגשת שנערכה על ההר הזה, ונתנו חיבוק עצום למשפחתו.

"לפני שנה לוחם דובדבן רונן לוברסקי נפל. בני משפחתו אמרו למנחמים שהם מרגישים כאילו היה להם יהלום ביד. כל אחד מתאר אותו מכיוון אחר. זה תיאור ציורי כל כך, שכל כך נוגע לאמת. אהבת האדם והמשפחה, תחושת השליחות, נכונות ההקרבה", הוסיף נתניהו.

הוא פנה אל משפחות הנופלים ואמר: "משפחות יקרות, אזרחי ישראל. ב-100 השנים האחרונות אויבינו ניסו להשמידנו פעם אחר פעם, אך הם נכשלו. בבוקר, בדרכי לכאן, שמעתי שאיראן מתכוונת להמשיך בתכנית הגרעין שלה. לא נאפשר זאת, ננעץ את שורשנו עמוק יותר באדמת המולדת".

מוקדם יותר התקיים בחלקת המשטרה בהר הרצל טקס הזיכרון המשטרתי, לזכרם של 1,498 חללי משטרת ישראל שנפלו במהלך שירותם או בעקבותיו.

מאז יום הזיכרון בשנה שעברה נוספו למצבת השכול של משטרת ישראל עוד 11 חללים.

[vimeo url="https://vimeo.com/334769130" width="600" height="400" responsive="yes" autoplay="no"]

צילום: באדיבות דוברות הכנסת, נוהר הפקות

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל. בני ברק עיר התורה והחסידות זוכרת את הנופלים הי״ד על קדושת השם. pic.twitter.com/XUhzK6liPu

— ישראל כהן (@Israelcohen911) May 7, 2019

...

אברך עם בנו, בן הישיבה, בתפילה והתייחדות הלילה על קירות ההנצחה לחללי מערכות ישראל בבני ברק:

אחד מ-23,741 חללי מערכות ישראל הוא טוראי דוד זלמן לנדא הי"ד, שהיה בן יחיד להוריו - פינחס לייב ורחל.

דוד זלמן הי"ד, בן 17 במותו, היה נינו של האדמו"ר מהר"ש, רבי שמואל - הרבי הרביעי בשושלת אדמו"רי חב"ד.

אימו, רחל לנדא, היתה בתם של הרב משה וחיה מושקא הורנשטיין הי"ד - חתנו ובתו של האדמו"ר.

דודו של דוד זלמן - אחיה של אימו רחל - היה הרב מנחם מענדל הורנשטיין, חתנו של האדמו"ר הריי"צ, הרבי השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד, וגיסו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל, שנרצח בשואה עם אשתו הרבנית שיינא הי"ד.

כשפרצה מלחמת העולם השניה, היה הרב  משה הורנשטיין - סבו של דוד-זלמן - חולה ומרותק למיטתו. לבנו  מנחם מענדל היה האפשרות לצאת מפולין בתחילת המלחמה, אך הוא לא רצה להשאיר את אביו החולה לבד, ונשאר ליד מיטתו עד לפטירתו בכ"ח באדר תש"א.

הסבא והסבתא: חתנו ובתו של האדמו"ר מהר"ש. צילום: חב"דפדיה

לאחר פטירת אביו, רבי משה, היה כבר מאוחר מדי.

על מותם על קידוש ה' של חיה מושקא הורונשטיין  - סבתו של דוד-זלמן - ודודו ודודתו, כתב הרבי מליובאוויטש זצ"ל:

"על פי מכתבו של מר מרדכי אונראד, שהיה במחנה טרעבלינקה, נמצא שם - בשנת תש"ב - ב'באראק' אחד עם גיסי הרב מנחם מנדל הכהן. והוא סיפר לו אשר בבאראק שני שם נמצאים אמו - הרבנית מרת חיה מושקא, ורעייתו הרבנית מרת שיינא.

ט"ו אלול תש"ב הביא ה'קאפו' להרב מנחם מנדל  פתקא מרעייתו אשר ביום י"ד אלול נלקחה אמו להובילה להכבשונות.

ג' בתשרי תש"ג בא ה'קאפו' וסיפר להם, אשר ביום שני דראש השנה תש"ג הובילו את רעייתו להכבשונות.

כ"ה חשוון תש"ג, כשחזר מר מרדכי מעבודתו לא מצא את הרב מנחם מנדל בבאראק. ואלו שעבדו עמו ספרו לו, אשר לקחוהו ממקום העבודה, עם עוד קבוצת יהודים, על מנת להובילם לכבשונות".

דודו ודודתו: מנחם מנדל ושיינא, בתו וחתנו של הרבי הריי"צ. צילום: חב"דפדיה

•

דוד-זלמן לנדא נולד ביום ט"ו בטבת תרצ"א בירושלים.

באתר 'יזכור' נכתב עליו:

דוד-זלמן למד בבית-הספר התיכון-דתי 'מעלה' בירושלים והצטיין בכישרונותיו. בעתות הפנאי הרבה לקרוא והתעניין בתחומים שונים של המדע והתרבות.

בהיותו כבן 15 הצטרף אל 'התנועה המאוחדת'. אף-על-פי שלא היה אדוק בדעותיו הוסיף ללמוד בבית-הספר הדתי ולהקפיד על שמירת קדושת השבת ומסורת האבות, כדי לשמור על ההבטחה שנתן לסבו ולסבתו אשר נפלו קורבן לרדיפת הנאצים בפולין.

הוא נודע לתהילה בעדינות נפשו וביחסו הלבבי אל הזולת. בכיתה השביעית של בית-הספר התיכון-דתי החל לפעול ב'הגנה' והתבלט במסירותו, אומץ-לבו ואחריותו.

למן פרוץ מלחמת השחרור הוטלו עליו תפקידים אחראיים ומסוכנים וב-8.4.1948, עם גמר בית-הספר, הצטרף לפלמ"ח, לחטיבת 'הראל', הגדוד השישי, והשתתף בקרבות להגנת ירושלים ופריצת הדרך אליה בשער הגיא, עין כרם, שייך ג'ראח, רמת רחל ועוד.

הסבא והסבתא: חתנו ובתו של האדמו"ר מהר"ש. צילום: חב"דפדיה

ב-25.5.1948, בקרב על רמת רחל, נפצע בגבו וברגליו ועוד לפני שהחלים כליל מפצעיו חזר לתפקידיו הקרביים באמרו: "יש מה לעשות, אי-אפשר לשבת בבית, המולדת מחכה לי".

כאשר חזר לצבא אחרי היפצעו ביקש מידיד הוריו לאמור: "תמסור לאבא ולאמא - שיתנהגו בסדר אם לא אשוב, ובזאת יכבדו את מותי".

נפל ביום י"א בתמוז תש"ח, שעות מספר לפני כניסת ההפוגה השניה לתקפה, בהסתערות על משלטי בית נובה החולשים על דרך רמאללה לטרון.

נפל, לא נאנח, לא צעק - בשקט גוע ובקש גם מאחרים בדומיה לשאת את הכאב ולהמשיך בחיים, שלמענם נתן את חייו הוא.

נקבר בשייך באדר א'.

ביום י"ז באלול תש"י (30.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים להר-הרצל בירושלים.

העמידה או אי-העמידה של חרדים בצפירת יום הזיכרון היא פצע פתוח בחברה הישראלית, וכאשר מתפרסמות תמונות של חרדים שלא עומדים בצפירה - התגובות  הן בדרך כלל קשות.

עומר הלוי, תושב כפר חב"ד, לוחם לשעבר, מסביר ב'כאן מגיבים' מדוע הוא כן עומד בצפירה: "יש בתורה מצווה לא לחלל את שם השם. אתה כיהודי, שמייצג את הקדוש ברוך הוא בעולם, אתה לא יכול שלא לעמוד בצפירה. זה דבר שנוגע בעצם הנפש היהודית שלי. עם ישראל, מסר את נפשו במלחמות, זה חלק ממני, מבשרי, מנשמתי".

האינטראקציה עם הצבא לא זרה לעומר, שכן גם אביו שירת כלוחם בצה"ל וגם בנו התגייס ליחידה מובחרת.

הוא תמיד ידע שיום הזיכרון הוא לא סתם עוד יום רגיל: "זה יום קדוש. אני זוכר מגיל קטן, זה יום שאני בוכה בו".

עומר מכיר את תופעת החרדים שלא עומדים בצפירה, אבל טוען שמדובר במיעוט של קיצונים: "אדם שמייצג את הדת הוא חייב קודם כל להיות אנושי ואם אתה נע ונד ברחוב וממשיך ללכת כאילו כלום לא קרה... לדעתי זו אכזריות".

שאלת היחס החרדי ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מעוררת מדי שנה פולמוסים – אולם פרויקט מיוחד שהקימה קבוצת חרדים מבקש ליצור חיבור.

במסגרת הפרויקט - "לכל חלל יש פרק" -  שהוקם על ידי פרויקט ‘דוסים’, ומתקיים זו השנה החמישית, נקראים 23,741  פרקי תהילים - פרק לכל חלל, לזכרם ולעילוי נשמתם של 23,741 חללי מערכות ישראל, כנהוג במסורת היהודית..

מערכת מיוחדת מצמידה לכל פרק שם של חלל, שהפרק נקרא לעילוי נשמתו.

הפרויקט כולל גם את חללי מערכות ישראל הלא יהודיים, כשבפרויקט מסתמכים על פסק של הרב עובדיה יוסף זצ”ל, המתיר לקרוא תהילים עבור לא יהודים שמסרו נפש להגנת עם ישראל.

המיזם נחל הצלחה גדולה בתוך המגזר החרדי והאתר של "לכל חלל יש פרק" קרס בשעות הצפירה עקב אלפי גולשים.

לקריאת פרק - כנסו

לקראת כניסת יום הזיכרון מפרסמת משפחת גולדין סרטון מרגש, בו מבקשת לאה גולדין להפסיק להיות אם שבויה ולהשיב את בנה הדר הי"ד לקבר ישראל.

גולדין אומרת בסרטון:

״אני אמא שבויה. הדר גולדין הוא חלל צה״ל ולא גופה! שבוי ולא נעדר!

״כשמאות אלפי ישראלים יפקדו את החלקות הצבאיות בבתי הקברות, אני אשאר בשבי. כבר 1740 ימים, יותר מ-4 שנים ו-9 חודשים, שאנחנו נמצאים בשבי.

״דווקא ביום הזיכרון, חשוב לי להזכיר: הדר שלנו, מפקד נערץ מפלס"ר גבעתי, שנשלח על ידכם לקרב במלחמת "צוק איתן" הוא חלל צה"ל ולא גופה.

״הדר הוא לא נעדר, אלא שבוי בידי חמאס, בעזה, מרחק של שעה נסיעה מלשכת שר הביטחון בקריה בת"א.

״התרגשתי ומחיתי דמעה כשהחזירו את חלל צה"ל זכריה באומל. רעדתי כשחיבקתי את משפחתו בשבעה ונשרפתי מבפנים על כך שאביו, יונה באומל, לא זכה להגיע לרגע הזה.

״לא מדובר במאבק אישי של משפחת גולדין, אנחנו נאבקים על האתוס הלאומי – חיילים מהקרב מחזירים בכל מצב!״.

[vimeo url="https://vimeo.com/265344011" width="600" height="400" responsive="yes" autoplay="no"]

[vimeo url="https://vimeo.com/265344064" width="600" height="400" responsive="yes" autoplay="no"]

 

סגן שר הבריאות יעקב ליצמן השתתף  היום (רביעי) כנציג ממשלת ישראל בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בבית העלמין הצבאי בקרית גת.

"עם ישראל כולו, מתאחד היום, זוכר ומתייחד, עם אלה ששילמו מחיר חייהם למען ארצנו. הזיכרון המדמם עוטף את כולם, ללא הבדלי גיל, דת ועדה. כולנו משפחה שכולה אחת גדולה. ביום הזה, יום הזיכרון לנופלים במערכות ישראל",  פתח סגן שר הבריאות.

"היום, לב כולנו פועם עמכם. שמים הצידה מחלוקות בקרבנו, משילים מעצמנו תחושות ניכור וזרות, לטובת רגעים של חסד. של קשב. לאיחוד לבבות לכאבכם - אימהות ואבות, אחים ואחיות, אלמנות ויתומים - משפחת השכול.

משפחות יקרות. כאבכם הוא מחיר האומה. יגונכם הוא קרבן הציבור. מאז אותו רגע נורא מכל, יום יום, שנה אחר שנה, אתם נושאים עמכם את הכאב שאיננו מרפה ואת הפצע שלא יוכל להגליד.

אחים יקרים, ביום בו הכאב והזיכרון ממלאים את כולנו, הוא גם יום של הזדמנות לאומית. זה הזמן להביט אל המחבר לעומת המפריד. להתחבר אל מה שעושה את עם ישראל אחד ומאוחד.

[vimeo url="https://vimeo.com/265341211" width="600" height="400" responsive="yes" autoplay="no"]

מורשתם של בנינו, אהובינו, אחינו ואחיותינו, לא תהיה שלמה אם לא נחיה בשלום בתוכנו. כוחה של אומה באחדותה וסוד עמידתו של העם היהודי בלכידותו ובערבות ההדדית, היפה והסגולית.

לצערנו, למדנו להתאחד יותר בעת צרה. כאשר מסביב יהום הסער ובחדרים אימה, לבבות העם הנפלא הזה מתאחדים. אך אם נשכיל להפנים כי בני עם אחד אנחנו, בעלי גורל אחד משותף, עם סכנות ואיומים שאינם מבדילים בינינו – יהיה זה ניצחון מכריע על אויבינו. כי האחדות בינינו זה הניצחון על מבקשי נפשנו.

במשך כל הדורות נוכחנו כי עם שיודע לשמור על אחדותו, שום כוח זר לא יוכל לו. כל עוד נדע לשלב ידיים, לאחד לבבות ולשמור על אחדותנו, אויבינו לא יוכלו לנו.

היום, בזכרינו את החללים, אל לנו לשכוח את נכי ופצועי צה"ל, ואני מבקש לאחל להם רפואה שלמה ושיקום מלא, בעזרת השם.

בשמם של הנופלים והנופלות ולזכרם של חללי ישראל, נפעל יחדיו לקירוב לבבות, לאחדות בין חלקי העם ולחיבור בין האוכלוסיות השונות, המרכיבות את הפסיפס היפה של ארץ ישראל.

בשם ממשלת ישראל ובשם עם ישראל כולו, יהי זכרם של הנופלים בליבנו לעולם – אמן. 'הרנינו גויים עמו, כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו, וכיפר אדמתו עמו'".

[גלריה]

אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה נפתחו הערב (שלישי) בטקס הממלכתי להדלקת נר הזיכרון ברחבת הכותל המערבי, במעמד נשיא המדינה ראובן ריבלין, הרמטכ''ל גדי איזנקוט ומפכ''ל המשטרה רוני אלשיך.

נשיא המדינה פנה בנאומו למשפחות השכולות: "בערב הזה, בחסותו של כותל הדמעות, אני מבקש לומר לכן כמה אני מצטער. להעביר אליכן את צערו של העם, שצו חייו בארץ הזו, תובע ממנו לאבד את הטובים והטובות ביותר, את אהוביכם, אהובותיכן.

''אני מבקש לומר לכן, סליחה. סליחה על שנות כאב שלא יתם, שלא יכולנו למנוע, בשבתנו בארצנו הנאבקת על שגרת בטחונה".

הנשיא הוסיף: "הלוואי, הלוואי, שיכולנו ביום המקודש הזה, לתת לכם יום אחד של מנוחה מהזיכרון. מהכאב. יום שבו נישא את הכאב אנחנו, על כתפינו שלנו, ונוריד מעט, כל כך מעט, מכתפיכן העייפות. יום שבו נכאב במקומכם, ולא רק יחד אתכם".

הנשיא המשיך: "אני מביט בכם משתאה, כיצד שוב ושוב, אתם בוחרים בחיים. זוקפים גב, ואחר כך גם ראש, ומתחילים ללכת. אני מביט בכם ומתפלל - כי נהיה ראויים לבחירה שלכם בחיים. שנהיה ראויים להחלטה שלכם לקום ולהמשיך ללכת. למען החיים, למען תקומתו של העם, למען קיומה של המדינה'.

"לא נפסיק לרגע לעמול עבור המדינה בשבילה נלחמו ילדיכם. לשלב ידיים בשם ההבנה: 'אחים אנחנו' שוב, ושוב, ושוב. אל המנהרות לא זינקנו שמאל וימין, בשוחות לא שכבנו פריפריה ומושבים, אל מול פני אויב לא הסתערנו קיבוצים, כפרים וערים''.

ריבלין הבטיח: "נמשיך ונלחם איתנים ונחושים, בכל רגע בו תקרב אלינו מלחמה. נרדוף ונשיג כל אויב כשאנו חמושים במערכת בטחון מופלאה, ובהון האנושי והערכי היקר ביותר. באותן העוצמות, נמשיך לחתור לשקט, לשלום ולביטחון עם כל שכנינו'.

"נמשיך ונהיה חברה שתהדוף בלא מורא וללא רחם, כל אויב המערער על זכותנו לבית בארצנו, ובה בעת לא תאפשר לכל שסע, קיטוב, מרחק וניכור, להכות שורש בינינו. חברה שתדע להמשיך ולהתווכח, אך תזכור שצה"ל ומפקדיו הם אנחנו, כולנו, ותגן עליו מפני כל מחלוקת''.

הרמטכ''ל רא"ל גדי איזנקוט אמר בפתח נאומו: "שבעים שנים לתקומתה של מדינת ישראל ואנו מתאספים יחד למרגלותיו של הכותל, שבו שזור חוט השני של עמנו. לצידו של הקיר שהפך לחומה של גבורה ושהיה עד למורשת העם, ניצבים אנו כתף אל כתף, ובֿינינו דממה דקה...

"בשקט השורר בינינו כעת מצווים אנו להתייחד עם זכר חללי צבא ההגנה לישראל, אשר קיפחו את חייהם במערכות העם ובֿפֿעולות האיבה. אנו נושאים תפילה להחלמתם של פצועי צה"ל, הנושאים בגוף ובֿנפש את צלקות המאבק על קיומנו. בשקט זה, המחלחל בין מילות הנחמה ומרחיב את החלל ביניהן, נפעל להשבת נעדרי צה"ל אשר יצאו מביתם למלא את משימת ההגנה ולא שבו.

"במחשבותיהם של רבים מאיתנו, צרוב הרגע שבו הבטנו בעיניו של אדם שהיה ואיננו. הבטנו בלהט שהיה לו בעיניים, בחדוות החיים, בניצוץ הנעורים ובֿחיוך התום.

ב-40 שנות שירותי בצה"ל, זכיתי להכיר את דמות הלוחם הישראלי מקרוב. לצערי הרב, לא אחת נפרדתי מאנשים יקרים שהיו לי לאחים לנשק, ומעוד רבים מטובי בניה ובנותיה של הארץ. בביקורים הכואבים בבתיהם נחשפתי למקום שבו התעצבה דמותם ולערכים שלאורם התחנכו.

"בני המשפחות - יחד איתכם אנו נושאים בליבנו את הוד גבורתם ומורשתם של הנופלים. בתוך תהום הכאב חסר המזור, אנו מתחייבים להמשיך ולהושיט יד אחים מחבקת. לעמוד יחד, כמשפחה אחת - כואבת וזוכרת."

הרמטכ"ל הוסיף: "גם כעת, אנו יודעים כי לא תמה הדרך. אויבינו מבקשים לבסס את כוחם מעבר לגבולות, למוטט את מרקם החיים הרגיש ולפגוע בריבונות המדינה. מול כל איום - עומדים איתן חיילינו בחזית הלחימה והטכנולוגיה, ומוכיחים יחד כי על חומות הארץ ניצב צבא עוצמתי; צבא האוחז ביכולות חסרות תקדים ופֿועל למען מציאות של בטחון ושגשוג.

"מחר נקום יחד לשנת השבעים למדינתנו. גם בשעות שבהן יחגוג איש איש בדרכו, נזכור את משימתנו המשותפת לחיזוק ביטחון מדינת ישראל וננצור בליבנו את הכאב שהצמיח חיים.

"למען 70 השנים שעברו ולמען השנים שיבואו - נתאחד כולנו בתפילה: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן".

בכל שנה, כשיום הזיכרון היה נראה באופק, נכנסתי אני הילדה, לכמעט מרה שחורה.

ידעתי, שביום הזה, סבתא זריפה (יפה), אמו של אבי שעל שמה אני קרויה, נכנסת לאבל עמוק ובוכה ללא הרף. בנה אהרן, אחיו הצעיר של אבא שלי, ר' יעקב זכרו לברכה, נפל במלחמת העצמאות, בתאריך כ"ד באייר תש"ח.

סבתא היתה בוכה כל-כך חזק, שגם הפטישים של ליל יום העצמאות, שרעמו בכיכר מלכי ישראל [-רבין היום] ששכן מול ביתה, לא החרישו את יפחותיה. הידיעה על נפילתו לא עזבה אותה עד יום מותה.

אנשים חושבים שהמעבר בין זיכרון לתקומה, בין אבל לשמחה, בין יום הזיכרון ליום העצמאות מרפא את הלב. יש שגם רואים בחיוב את ההצמדה של יום עצמאות ליום הזיכרון בבחינת מהקרבה לבניין, מאפילה לאור גדול.

אצל סבתא זה לא עבד.

היא המשיכה להתאבל ימים אחרי יום הזיכרון. יום העצמאות, נצרב בי כיום עצוב שמחובר ליום הזיכרון הקשה של משפחתנו. הוא לא היה יום שמח.

•

סבתא אגב, כלל לא ידעה שאהרן מפקד הנטוע עמוק בליבם של הקרבות, אבל גם את אבא שידע על דרגתו של אחיו - תפסה הידיעה על נפילתו בהפתעה מרה.

באחת מהפוגות הקרבות, חזר אבא משדה הקרב, וחש כי משהו לא בסדר. הוא הרגיש שאהרן נפגע. הוא ניסה לברר, אך לא קיבל תשובה. אנשים שהסתובבו בבתי החולים המאולתרים שקמו במקום סירבו לענות לו, והמתינו מן הסתם שהבשורה תגיע אליו מגורמים מקצועיים.

אבא נכנס לחדר בו שכבו עשרות גופות מכוסות בסדינים, ניגש לאחת האלונקות והרים את הסדין. הוא ראה מיד את פניו של אהרן, ונפל מתעלף.

את הסיפור הזה לא שמענו ממנו, אלא מקרובים ומאנשים שנכחו במקום.

אהרן היה גיבור.

הוא למד ב'חיידר', ואחר כך בבית ספר יסודי ובבית ספר למסחר. כבר כשהיה בבית הספר הצטרף לארגון הנוער הספרדי 'דגל ציון' ושימש בו מדריך ומפקד, המשיך ב'נוער הציוני' ולבסוף הצטרף לבית"ר ולמחתרת אצ"ל.

כפי שמתואר באתר 'יזכור' הוא השתתף בהרבה טיולים-סיורים קשים, בפעולות נגד השלטון הזר, ונודע באצ"ל בכינוי "מפקד גונדה יהונתן". אהרן הכשיר את חניכיו הכשרה רוחנית וגופנית לקראת הבאות.

משפרצה מלחמת-העצמאות שימש כמפקד עמדת-מפתח בשכונת שפירא, השתתף בהדיפת הסתערות הערבים על שכונת התקווה, ובקרבות באבו-כביר ובנקודות אחרות במבואות תל-אביב.

בחול המועד פסח תש"ח השתתף בפיקוד ובקרבות כשכבשו כוחות אצ"ל את שכונת מנשיה, בצפונה של יפו. אחר-כך עבר עמהם לרמלה.

ברמלה שכן בית ספר על שם חסן סלמה, שנכבש מידי הערבים ואהרן היה מפקד העמדה במקום. זמן קצר לאחר מכן הובילו הערבים התקפה גדולה להחזרת הבית לרשותם. במהלך הקרבות נפצע אהרן, אך כמפקד אמיץ המשיך להילחם, למרות שהפצירו בו להתפנות ולקבל טיפול.

ההמשך היה עצוב ומר, במהלך קרבות פנים אל פנים עם האוייב הערבי נפל אהרן עם כמה מחייליו.

אהרן הי"ד בן 19 בנפלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.

כשלושים שנים מאוחר יותר, בתאריך נפילתו - כ"ד אייר, נולד בני השני שיבדל לחיים שנקרא על שם אבי ז"ל.