“ספרו, ספרו לנו על האדם שהוא היה”: ישראל מתייחדת עם הנופלים • צפו

ברחבת הכותל המערבי התקיים הערב (שלישי) טקס פתיחת אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שהחל בצפירת דומייה בת דקה אחת לזכרם של הנופלים.

נשיא המדינה ראובן ריבלין נשא דברים ופנה אל המשפחות השכולות:

“משפחות יקרות. בכל שנה אני עומד מולכן כאן, בכותל הרחמים והדמעות, נרעד ונרגש מקדושתו של הערב הזה, מכובד האחריות של המקום הזה, ומכובד הלב של עיניכן, הרבות כל כך, הרבות מדי. כמה, כמה כבד הלב. ערב אחד בשנה אני עומד כאן כשליחם של אזרחי ישראל, ומבקש בשמם, בשמנו כולנו, לומר לכם כי ביום הזה, יותר מבכל יום אחר, שלומנו קשור בשלומכם. שלומנו קשור בשלומכם.

“ביום הזיכרון הזה, הלבבות מתאחדים. ועינינו פקוחות, וידנו מושטות, ואוזננו כרויות ואנחנו מבקשים ספרו לנו. ספרו לנו על האדם שהוא היה. אני יודע שאתם חושבים ויודעים שאנחנו לא מבינים. שלעולם לא נבין. שלעולם לא נצליח לחוש כיצד פועם בכם הכאב, כיצד הוא צורב מבפנים, כיצד נפרמת הצלקת כל בוקר מחדש”.

הנשיא הוסיף: “אני יודע שאתם חושבים שאנחנו לא נבין. שלא נבין כיצד אחרי עשרים, ושלושים, וארבעים שנה, אתם עדיין מתכווצים בכל פעם שמגיע יומולדת. אבל היום, אנו מבקשים למרות הכל, ספרו לנו.

“משפחות אהובות, אזרחי ישראל. לפני חודש הבאנו למנוחת עולמים את רב סמל זכריה באומל, שלושים ושבע שנים אחרי שנפל בקרב סולטן יעקב. בכך, קיימה מדינת ישראל את ההבטחה לכל אב ואם בישראל, ההבטחה להחזיר את הבנים שלא שבו מן הקרב הביתה. זהו חוב שאנחנו ממשיכים לשאת אתנו למשפחותיהם של כל נעדרי צה”ל וחלליו שמקום קבורתם לא נודע. לא נשקוט עד שישובו כולם לכאן”.

הנשיא הדגיש: “זו אינה ההבטחה היחידה בשמה אבות ואימהות מלווים את ילדיהם ללשכת הגיוס מחבקים אותם בדמעות ובלב רועד. ההבטחה שבגללה עוברים, החיבוק הזה, המבט הדואג בעיניים, מדור ישראלי אחד לבא אחריו היא ההבטחה שהמדינה שאנחנו בונים כבר כמעט שבעים ואחת שנה תהיה מדינה ראויה לילדינו ולנכדינו. חזקה ובטוחה, ובאותה נשימה צודקת וחומלת. חדורת מטרה ואיתנה, ובאותה נשימה פתוחה וצוחקת. כן, צוחקת. מדינה שתישא תמיד על כתפיה אמונה, היסטוריה ותרבות עשירות, ארוכות, עמוקות וכואבות, אבל תדע להיות תמיד וקודם כל מדינה חפצת חיים. חיים רגילים של שמש וים, של תפילות ושירים, של רחובות הומים שגרת יומיום, וטוּב פשוט”.

“משפחות יקרות, שתי ההבטחות הללו, לבנות בזיעת אפינו חיים ראויים, שקטים ובטוחים לילדינו, ולהחזיר אותם הביתה גם אם לא שבו מן הקרב,אלה ההבטחות שעומדות בבסיס חיינו כאן. הן אינן תנאים בחתימה על חוזה, הן בסיסה של הברית הישראלית. מדינת ישראל קמה מתוך חלומות ואמונה, ומתוך הרצון הגדול בבית משלנו.

“משפחות יקרות. אני עומד נדהם מול העוצמות שגדלו בכם מבלי שתחפצו בהן מול היכולת לקום בבוקר ולצאת מהמיטה. לפקוח את העיניים ליום חדש. לתקווה שעוד יהיה טוב יותר. אל הידיעה שאולי בעתיד שוב תצליחו לשמוח. אלו הן העוצמות האישיות שלכן, רק שלכן, אך הן מקור כוח בלתי יתואר עבורנו, כעם וכמדינה”.

הרמטכ”ל, רב אלוף אביב כוכבי, אמר בטקס:

“מדינת ישראל הוקמה בזכות החזון, הנחישות והמעשיות, אך בראש ובראשונה בזכות ארגוני השמירה, המחתרות, ארגוני הביטחון וצה”ל. את קבקבי העץ של אסירי המחנות החליפו נעליים צבאיות, ומאז ועד היום, עומד צה”ל על המשמר כמגן העם. אך המחיר היה כבד מנשוא.

“כל מצבה היא עדות ללוחם או לוחמת, שהיו לעולם שלם וכולם יחדיו העניקו לנו עולם של עצמאות, ריבונות וביטחון. הם שפילסו לנו דרך ליישוב נצור, הם שיצרו תנאים להקמת יישוב חדש, הם שבזכותם חזרנו לארץ אבות והם שמדי יום מאפשרים לנו להתפתח, להגשים חלומות ולגדל את הדור הבא בביטחון”.

הוא הוסיף:  “צוותי הלוחמים היו לעולם מראה של עם ישראל – זגורי וויצמן, חלבי ומלכא, גבע וטקלה. בני לוי ובני כהנים; בני חקלאים ובני מלומדים. כולם נדחסו לבטן הטנק, המסוק או הספינה ושירתו כרקמה אחת, בקו הקדמי או במפקדה. הם נלחמו על הקרקע בחירוף נפש והקרקע שלכן משפחות יקרות, נשמטה באחת. אינכן זקוקות ליום המיוחד הזה כדי לזכור את יקירכן. הם איתכן כל העת ואתם נושאים אותם ואת הזיכרונות באהבה בלתי מוגבלת, שמפעם בהם יגון עמוק וצורב. הכאב עז והופך לקשה כפליים בחגים, בארוחות שישי, בכל חתונה או שמחה של החברים מהפלוגה ובכל פעם שאתם רואים ילדה קטנה רצה לזרועות אביה.

“החללים נפלו בשירות העם וכל אחד מהם היה ללבנה נוספת שחיזקה את כותל הביטחון וכולם יחדיו הפכו לחומת המגן של העם. משפחות יקרות, אנו מתחייבים לזכור. לזכור, ללמד ולחנך לאור הערכים, התעוזה והמסירות שגילו הנופלים. אך לא די בשימור הזיכרון. הביטוי העליון ביותר לקדושת החיים, הוא לעשות כל שביכולתנו כדי להקטין את היקף הנפגעים בשגרה ובמלחמה”.