קטגוריה: הנבחרת שלנו

סיסמאות מופקרות: ומה על דמם של 190 חללינו שנפלו ברצוע?!

כיום עוד חוגים מאמצים את הדרך, אך ראוי לזכור את מחוללי המהפכה

כששנאה והסתה נפגשות. מטריף אותי שהם שותקים. שותקים כמו דג

האם זה מוסרי להשאיר את ילדי עזה ברצועה לחיות חיי משטמה?

הדיבור של יניב וגולדשטיין הוא הרבה יותר משיח מתפכחים שגרתי

תלמידי הישיבות והאברכים צריכים להרגיש כובד האחריות על שכמם

סכנה מחוץ, סכנה מבית: על שני ניחומי אבלים ומהדורת חדשות אחת

במה אני יכול לתרום לסילוק הרוח הרעה של הפלגנות וביצור האחדות?

זה מה שמתכננים אויבי האחדות. כבר עכשיו, לא ביום שאחרי המלחמה

אל לנו לקנא במקבלי ההחלטות. אבל בטח אין להכביד עליהם עוד יותר

למלא תיק: לאלמנתו של אלישע הי"ד יש אמונה יוקדת וחוש הומור

היו תקופות שיהודים וערבים חיו בשלום, אבל תאוות הרצח גברה

החיטה צומחת שוב: בישיבת ירוחם שאיבדה במלחמה 7 מטובי תלמידיה

בעם ישראל אין עצמאות פיזית בלי עצמאות רוחנית. הן תלויות זו בזו

למי כתב ר' שלמה קרליבך את שיר "עם ישראל חי", ששרים בכל מקום?

אין מי שלא נשבר לו הלב מדיווחים על החטופים בעזה. חוץ מאחד

לסגל לעצמנו מבט פנימי על הדברים ולא לראות את התמונה החיצונית בלבד

ללחוץ במקומות הנכונים: זו הדרך שחמאס ישחרר אותם בתנאים שלנו

כמה אהבה יש בנשמה: היום דמעות יכולות להגיע במקומות לא צפויים

למה חשוב כל-כך שמובילי המלחמה מזכירים שם שמיים בהצהרותיהם

למה אמא לילד מהאי ארובה שלומד בפבליק סקול צריכה פתאום 7 ציציות

חייבים להיות מאוחדים וממוקדים במשימה החיונית: השמדה טוטאלית

אני הילד עם הקסקט? • בתוך זמן קצר זה יהיה גל עולמי מטורף

נקרא לילד בשמו, ובלי מילים יפות: רוצים לשחרר חופשי אלפי מרצחים

» קודם 1 … 5 6 7 8 9 … 125 הבא »