יום אחרי פיגוע הדריסה בתחנת הרכבת הקלה בגבעת התחמושת בירושלים, בו נרצחה חיה זיסל ברון הי”ד בת השלושה חודשים, ונפצעו עוד שבעה אנשים, ובעוד הציבור בישראל עדיין מתקשה להישאר אדיש נוכח הזוועה, יש מי שמוצא את האשמים – ההורים.
ד”ר אורית גלילי-צוקר, מי שהייתה יועצת התקשורת של נתניהו וברק, פרסמה פוסט בדף הפייסבוק שלה, בו היא מפנה אצבע מאשימה, אל לא פחות מאשר חני ושמואל ברון, הוריה הכואבים של חיה זיסל הי”ד, שביקשו בסך הכל “להראות לה את הכותל והר הבית”, כפי שאמר אתמול בבכי האב, בדברי ההספד הכואבים שנשא, ומלגלגת גם על הסבא, שמשון הלפרין ש”בכלל לא חי כאן”.
לפי גלילי, “כל הורה בירושלים אמור לעשות בימים אלה שיקול ולשאול את עצמו איך להימנע מחיכוך מיותר בנתיבים מסוכנים לילדיו”.
היא גם תוקפת את בני הציונות הדתית שיצאו לטיול בנאפל וקיפחו שם את חייהם.
הנה הפוסט. לא נגענו:
“אני הולכת לכתוב משהו לא פופולרי. היתה לי תחושה לא נוחה השבוע כשראיתי את דיווחי התקשורת הדביקים על הערבות הישראלית ההדדית בנפאל. מתוך חמשת המעורבים בסיפור האסון בנפאל: השניים שקפאו למוות בשלג, תמר אריאל ונדב שוהם, והשלישי איתן עידן שסיפר בגילוי לב על ההחלטה לנטוש הם מהציונות הדתית.
באולפן שישי האחרון היה קונצנזוס בין כל חמשת העיתונאים באולפן – קושמרו, מצליח, דניאל, אברמוביץ’ וניר על הישראליות היפה שהתגלתה באסון. מבהיל. אף אחד לא אמר משהו שונה ואף מחשבה אחרת לא יכולה למצוא את דרכה אל השיח.
כמו למשל תהיות מתבקשות: מה מושך צעירים של המגזר הדתי לאומי, שכל כך סמוך לצוק איתן, שם הם היוו רוב לא מבוטל, לקבל החלטות כל כך אקסטרימיות, במובן זה שהן כל כך רחוקות גיאוגרפית מישראל ומהעניינים שמעסיקים אותה בתקופה זו בשגרת היום יום.
האם השקפותיהם ומעורבותם רק לא מזמן בצוק איתן (שפקודת המלחמה של עופר וינטר משקפת זאת) אינם חלק מהלופ האינסופי של מעגלי מלחמה, מוות והיעדר אופק של חיים נורמליים במדינת ישראל?
ואתמול, כשתינוקת בת שלושה חודשים מצאה את עצמה מעורבת בפיגוע ומשלמת על כך בחייה והסבא שלה, שבכלל לא חי כאן, מקבל זמן תקשורת רב מדי ומבטא בפאתוס משיחי את הטיול שלה לכותל ולהר הבית – עולות שוב המחשבות על השיח הציבורי שאינו מאפשר מחשבה שונה מהדיווחים ההיסטריים היהודיים, הדתיים והלאומיים.
המחשבה שנעדרת מהשיח אינה מרפה: האם הורים חרדים, כמו הצעירים מהמגזר הדתי לאומי, מחפשי החוויות האקסטרימיות בנפאל, מקבלים החלטות לא רציונליות שאינן מחוברות למציאות הישראלית וקולעים אותנו בלופ אינסופי לפסטיבלי מוות אינסופיים שהתקשורת עטה עליהם מטעמי רייטינג מובהקים?
האם ההורים שלקחו את בתם התינוקת לא עשו שיקול שכל הורה בירושלים אמור לעשות בימים אלה ולשאול את עצמו איך להימנע מחיכוך מיותר בנתיבים מסוכנים לילדיו?
האם אין הבנה מינימלית שמסוכן להסתובב בירושלים במקומות שבהם הם הסתובבו עם תינוקת בת שלושה חודשים?
אבל השאלות מופנות בעיקר למוביל, להנהגה.
נראה שיש ואקום מטורף במדינת ישראל. הוא מתחיל מלמעלה ממנהיג ששקוע בתאוות שלטון בלתי ניתנת לריסון (כאלה הם המהלכים הפוליטיים האחרונים של נתניהו במפלגתו ובכנסת, ודבריו בטקס יום ההולדת על עוד הרבה מושבים לו ולרעייתו שעמדה לצדו).
אין מנהיג במדינת ישראל שיאמר בשנים האחרונות משהו אחראי לתושבי מדינת ישראל ויתפקד עבורם כמראה דרך וכמוביל.”
