תצאו בחוץ: איך קרה שיונה יהב סוגר תיכון ‘קירוב’ מצליח בחיפה

1.

אפתח בווידוי אישי: קצת קשה לי לכתוב על חיפה כעיר בה יש סכסוכים או תככים. אני עוד זוכרת אותה כאי של שפיות מבחינת דו-קיום בין חרדים-חילונים.

אבל דברים השתנו.

מעשה שהיה, כמאמר הקלישאה, כך היה. זה קרה באמצע הקדנציה שלפני כהונת עינת קליש רותם, עת יונה יהב כיהן כראש עיר כבר קדנציה שלישית. לפי ההסכם הקואליציוני, באמצע הקדנציה היה אמור מיכי אלפר, נציג ‘דגל’ בחיפה, להתמנות לסגן ראש עיר בשכר. אלא שראש העיר יהב הטיל וטו על המינוי.

זה היה האות לפתיחת קרב בין השניים, ששיאו התחולל בבחירות 2018,  אז הוביל  אלפר את עינת קאליש לניצחון על יהב (מי לא זוכר את הריקודים של הציבור הליטאי בחיפה צוהל מרוב שמחה).

חמש שנים חלפו. בבחירות המקומיות האחרונות הצליח יהב לחזור אל כס ראש העיר, כשהוא מותיר את כל המפלגות החרדיות באופוזיציה.

מאז, הציבור החרדי בחיפה חש שלא בנוח, לשון המעטה. “הוא סימן אותנו”, טוענים באוזני רבים מהם.

אבל עיתונות מקצועית בודקת ונוברת בנתונים, לא נגררת לתחושות.

וכך, כשפנו על מה שהיה נראה להם התנכלות – “ימי שישי, החוף השקט, פקחים מחלקים דו”חות למרות שאין מספיק מקומות חניה בכל האזור” – בדקנו מול דובר העירייה. התברר שמדובר במקומות מסומנים באדום-לבן. העירייה צודקת, לא דיווחנו.

לפני כמה ימים פנו תושבים מרחוב גאולה בטענה שפקחים מסתובבים בבקרים ומחלקים דו”חות על חניה במקומות שהיו מסומנים לחניה – ו”הסימון ירד עם השנים מהשמש, מהגשם”. פנינו שוב לדובר העירייה. לטענתו, מדובר בחניה על מדרכות. התושבים טוענים, כאמור, כי פעם היה שם סימון חניה.

יתכן שזכותה של עירייה להחליט שמקום שסומן פעם כחניה על מדרכה, מפסיק להיות מקום תקין, רק שאת תחושת התושבים קשה להעלים.

ואז נחתה על שולחננו פרשת ‘תיכון עלמא’.

2.

חודש סיוון תשפ”ג, שנה אחורה מהיום.

החגיגות בחיפה היו גדולות. ‘עלמא – תיכון תורני למדעים ואומנויות’ לבנות זכה להקצאה. את השבחים על כך קצר ובצדק, מיכי אלפר, שהיה, כזכור,  יד ימינה של ראש העיר עינת קליש ויש שכינו אותו בקדנציה הקודמת גם ‘ראש העיר החרדי של חיפה’.

17 חברי מועצה תמכו בהקצאה, אפס מתנגדים. גורמים שניסו לסכל את ההצבעה כשלו, כאשר גם היועצת המשפטית דחתה את טענותיהם.

הרב פרץ מאיר, מי שעומד מאחורי הקמת התיכון, הגיע למחרת ההצבעה ללשכתו של אלפר, השניים שתו ‘לחיים’: סוף סוף יזכו התלמידות – לא חרדיות, חלקן הגדול מבתים רחוקים מכל סממן חרדי, ולעיתים אפילו מכל סממן דתי – במוסד המוגדר ‘קירוב’, למקום מרווח, יפה ובעל הקצאה חוקית תקינה.

3.

שנה של שמחה הגיעה לקיצה ב-4 ליוני השנה, עת התכנסה מועצת העיר חיפה בשנית, נטולת חברי קואליציה חרדים, וביטלה את ההקצאה.

נתחיל מתגובת העירייה: “תלמידי חוץ נקלטים בבתי הספר העירוניים בחיפה על בסיס מקום פנוי, על פי שיבוץ עליו מחליטה הרשות המקומית, כאשר למעלה מ- 90% מהם הינם תושבי העיר חיפה. דבר זה נעשה בהתאם להוראות תקנות הרישום ולתקנות ההעברה. במקרה הנדון, מדובר על הקצאת בית ספר לתלמידי חוץ. נוסף על כך, גם לאחר הליך שימוע שנערך להנהלת בית הספר, נמצא, כי רשימות התלמידות לא הוגשו כדין, אינן תואמות לדיווח הקיים במערכת משרד החינוך, וכי קיים חשד לרישום כוזב במסמכי תאגיד”.

פניתי לאלפר, הוא מסביר שבעירייה טוענים שיש תלמידות שרשומות, למעשה, בשני מוסדות, למרות שהן עברו ועדת זכאות בעירייה, אפילו קיבלו סייעת – כלומר העירייה מודעת לכך שהם “אצלנו”.

הוא מודה שיש תלמידות חוץ שלא מתגוררות בחיפה, “אבל יש עוד בתי ספר בעיר שהם על תקן בית ספר אזורי”. ראש העיר בעצמו, אגב, הודיע חגיגית ערב הבחירות שיחזיר את ילדי עוספיה ללמוד בחיפה, העירייה גם תומכת בבית הספר הדו-לשוני אליו מגיעים תלמידים מדלית אל כרמל ומעוספיה, כך שלא ברור על מה יצא הקצף כאשר מדובר בתיכון ‘עלמא’.

אולם, כאשר שבתי אל דובר העירייה עם ההערות הללו, הוא סירב להמשיך ולהשיב לי, ויעץ להסתפק בתגובתו הראשונית, זו שהובאה כאן בפניכם ככתבה וכלשונה.

אז אין לי שום דרך לעבור על רשימת התלמידות אחת לאחת ולהוכיח מי רשומה במקום נוסף, מי מגיעה מחוץ לעיר, מי רשומה ולא הגיעה ללימודים. יתכן שהעימות יגיע לפתחו של בית המשפט, שכן יעשה עבודה יסודית כדי להגיע אל חקר האמת.

בינתיים, אני שבה אל תחושת הציבור החרדי בעיר: רודפים אותנו, על לא עוול בכפנו.

עם תחושות, קשה להתווכח. העובדות הן ברורות: העירייה בראשות ראשת העיר הקודמת עינת קליש-רותם העניקה הקצאה לתיכון ‘עלמא’, העירייה בראשות ראש העיר המכהן יונה יהב מבטלת את ההקצאה.

והתחושה היותר קשה שמלווה אותי, באופן אישי, היא תחושת החמצה. איך נפלה גם חיפה למאבק חילונים-חרדים.

4.

הטונים בישיבת המועצה שדנה בהקצאה היו רמים. חילופי דברים קשים התנהלו בין מיכי אלפר לראש העיר. ואז, כאמור, הצבעה שביטלה את ההקצאה.

אלפר לא ויתר, פנה ליועצת המשפטית ימית קליין – ודרש: הצבעה חוזרת. אתמול, ב-18:00 בערב, נערכה הצבעה בשנית – ושוב נפסלה ההקצאה.

לדברי אלפר,  “נתוני התלמידים שהעירייה מציגה הם הטעיה וכזב, מדובר ברדיפה פוליטית ואין כאן סוגיה לא של תלמידים ולא של חצרות. זה ניסיון להביא לסגירת בית הספר”.

לטענתו, “סוגיית תלמידי חוץ לא רלוונטית. זו הקצאה שניתנה כדת וכדין לעמותה חיפאית, ‘מאיפה התלמידים’ זה לא קריטריון בתבחיני הקצאות, והחלטת ועדת הקצאות התקבלה מתוך ידיעה שזו פעילות העמותה”.

עוד הוא טוען: “העמותה השקיעה במבנה כשלוש מיליון שקלים, יש פה סוגיה של הסתמכות. יש כאן החלטה שתקפה לחמש שנים. ככל ומישהו חושב היום שצריך לנהוג אחרת – כשתסתיים תקופת ההקצאה שינהג אחרת. אנחנו עיר מטרופולינית וככל וחסר תלמידים בשביל לקבל תקן כיתה מלא, אין שום מניעה לקבל ילדים מחוץ לחיפה. הסוגיה הזאת מעולם לא עמדה לדיון כמניעה להקצאה, בוודאי לא בדיעבד, כאשר הקצאה ניתנה ובית הספר פועל במקום”.

כפי שציינתי, יתכן שהעימות יגיע לפתחו של בית משפט, שיצטרך לבחון האם עקרון ה’תלמידים מבחוץ’ פוסל הקצאה והאם סוגיית ההסתמכות צריכה להילקח בחשבון.

ובינתיים, התלמידות, ההורים וגם תושבי העיר החרדים, ימשיכו לחוש תחושת קיפוח. בצדק, או שלא בצדק, אבל עם תחושות, כבר אמרנו, קשה להתווכח.

5.

והיו גם הסרטונים, שעוררו בי תחושה קשה.

דלתות נעולות של אולם מועצת העיר, מאבטח ניצח בפתח, להורים אין אפשרות להיכנס. למרות שלפי החוק, ישיבות מועצה אמורות להיות פתוחות לציבור, בטח להורים של תלמידות בבית ספר שעניינו נידון בישיבה.

לרגע נפתחת הדלת, מבט חטוף אל תוך האולם מגלה שהוא אינו עמוס. “באנו להביע את כאבם של התלמידות וההורים, זו עבירה על החוק שלא נותנים לנו להיכנס”, אומרת אחת האימהות.

ואז מגיעה המשטרה אל הבניין ומודיעה: הישיבה פתוחה.

לא חבל שצריך את משטרת ישראל כדי לאפשר פעולה חוקית ומתבקשת כמו פתיחת ישיבת מועצה במדינה דמוקרטית?

רק כשהאימהות נכנסות פנימה ומצלמות, אני מבינה עד כמה המקום ‘דליל’ – ולא עומס יתר הוא שהוביל להחלטה לעצור אותן בפתח.

6.

חשבתי שכבר שמעתי הכל, עד שנחתה אצלי שיחת טלפון שקיבלה הבוקר אם לתלמידת כיתה י”א בתיכון. הפקידה מאגף החינוך בעירייה: “אני מאגף החינוך בעירייה, אני שואלת, איפה הילדה למדה עד עכשיו?”

האמא: הבת שלי לומדת בבית ספר ‘עלמא’.

הפקידה: באיזה כיתה היא כרגע?

האמא: כיתה י”א

הפקידה” עולה ל’עלמא’?

האמא: היא עולה לכיתה י”ב, כן.

הפקידה:  עכשיו ככה, לצערי הרב אנחנו נתבקשנו להודיע לכם שהבית ספר הזה הולך להיסגר, ואנחנו פה כדי לעזור לכם לחפש מסגרת אחרת שתתאים, אז אני לא יודעת אם אתם שמעתם על זה…

האמא: מה זאת אומרת להיסגר? להיסגר מתי? באופן מיידי?

הפקידה: כן, סוגרים את זה, כאילו בשנה הבאה לא יהיה בית ספר. זהו. מי שלמד, סיים עכשיו, בשנה הבאה לא תהיה לו מסגרת. אז יש לנו פה הצעה של בית ספר ‘תהילה’…

האמא:  מה זאת אומרת? איפה זה בית ספר ‘תהילה’?

הפקידה: בית ספר ‘תהילה’ זה בכרמל.

האמא: מה זה בכרמל?

הפקידה: בכרמל (יניב, איפה בכרמל ‘תהילה’? בערך…) ליד חורב…

האמא: אבל אם הבת שלי למדה בבית ספר ‘עלמא’, והבת שלי התחנכה בדרך של בית ספר ‘עלמא’, למה כרגע אני לא יכולה להמשיך שם?

הפקידה : תראי, זה ההנחיות, ההחלטות של ראש העיר, שהמסגרת הזו תיסגר, אני פשוט, אין לי הרבה מידע, אנחנו פשוט התבקשנו להודיע לכם ובמידה שתרצו שנעזור לכם בחיפוש מסגרת המוצא כרגע זה בית ספר ‘תהילה’.

והנה המשך תגובת עיריית חיפה, הפעם לנושא הסגירה:

“לאור העובדה שמדובר במוסד חינוכי שרובם המוחלט של תלמידיו אינם תושבי העיר, מועצת העיר קיבלה החלטה שלא ניתן להקצות מבנה עירוני להמשך פעילותו. לתלמידות המתגוררות בחיפה הוצע על ידי מינהל החינוך להירשם למוסדות חינוך בעיר. מינהל החינוך ימשיך ללוות את התלמידות החיפאיות ומשפחותיהן עד לקליטתן המיטבית במוסדות החיפאים שהוצעו להן”.

חיפה. תמונת מצב. עצוב כל-כך.