בתוך 19 יום: הסבא והסבתא שאיבדו שני נכדים בעזה

נינט ומשה לוי, תושבי העיר קריית מוצקין, שכלו בתוך שבועיים וחצי שני נכדים בקרבות ברצועת עזה.

אתמול נפל ברצועה נכדם, בן בתם דליה,  סמ”ר ידידיה אזוגי הי”ד, בן 22 מהיישוב רבבה שבשומרון, סמל מחלקה בגדוד 101 של הצנחנים.

לפני 19 יום  הם שכלו את נכדם, בן בנם דוד, סמ”ר דניאל לוי הי”ד, בן 19 מקריית מוצקין, לוחם בגדוד 931 בחטיבת הנחל, שנהרג ב-10 במאי עם שלושה מחבריו לגדוד, בפיצוץ מטען חבלה בשכונת זייתון שבצפון רצועת עזה.

ראש העיר ציקי אבישר עלה לביתם כדי לנחם וכתב: “יצאתי מדירתם של נינט ומשה. כאבתי את זעקות השבר ולא היו בפי המילים לנחם אותם על אובדנם הכבד. אני משתתף בצער המשפחה”.

נינט, בת 82, היא הבלנית הראשית במקווה בקרית מוצקין.  “היא מתקשה לדבר”, מספרים בני המשפחה.

דוד, אביו של דניאל הי”ד, אמר לאתר ynet: “הכאב של המשפחה הוא נורא ואיום. אמא שלי איבדה שני נכדים בהפרש קצר. שניהם חיילים, שניהם היו לוחמים, שניהם לחמו בעזה. המוות שלהם כל כך קרוב האחד לשני, זה משהו הזוי ובלתי נתפס.

“אמא קיבלה את ההודעה על נפילתו של ידידיה אתמול באחת עשרה וחצי בלילה. קיבלנו את הבשורה – אנחנו שלושת האחים ואחותנו דליה, שהיא אימו של ידידיה. הלכנו האחים לבית של אמא כדי לבשר לה. הבאנו איתנו את ראש העיר של קריית מוצקין ציקי אבישר, כי הוא מכיר את המשפחה ומכיר את אמא שלי טוב. חשבנו שאולי זה יקל.

“אחי אורי היה זה שבישר לה את הבשורה הכי קשה. לא יכולתי פשוט לשמוע את זה. שני הנכדים האלו היו קרובים אליה. ידידיה האהוב שלנו, היה פשוט העתק-הדבק של דניאל. שניהם מאוד דומים בתכונות האופי, צנועים, ענווים, עם יראת כבוד לזולת, עם דרך ארץ. כיבוד הורים וסבים וסבתות. זה רק חלק ממה שאפיין אותם. שניהם בחרו להיות לוחמים. בחרו בדרך הקשה. אחד רצה נח”ל ואחד רצה חטיבת הצנחנים, ושניהם הגשימו את החלום שלהם”.

לוי סיפר כי יומיים לפני שדניאל בנו נהרג בשכונת זייתון, הוא דיבר בטלפון עם בן דודו ידידיה: “הם דיברו ביניהם על זה שהם נכנסים לעזה, וקבעו שינסו להיפגש בפנים. לצערנו, שניהם נפגשים כעת למעלה. אני בטוח שהם יחד, ואני בטוח שאחד שומר על השני”.

הוא הוסיף וסיפר: “לאחר נפילתו של דניאל, ידידיה יצא מהלחימה, הגיע להלוויה של דניאל והגיע גם לשבעה. חיבק את המשפחה וחזר ללחימה בעזה. אמא ידעה שהם בעזה. בכל בוקר, היא קודם בירכה אותם בתפילותיה ואז את כל עם ישראל, את כל החיילים ואת כל השוטרים.

“אחרי שדניאל נפל, היא דיברה עם אחותי, ושאלה כל הזמן, ‘מה עם ידידיה? התקשר? עדכן במשהו?’, דאגה לו מאוד. נושא הדאגה לנכד שלה קפץ לגמרי לאחר נפילתו של דניאל. רצתה לקבל מאחותי אינפורמציה כדי לדעת שהכול בסדר. רק בשבוע שעבר אחותי דליה הגיעה לנחם אותי, ועכשיו אני מגיע לנחם אותה”.