“מאד קשה להספיד ידיד נעורים”: ההספד של מרן הגר”ד לנדו • צפו

במהלך מסע הלוויה של זקן ראשי הישיבות, הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ”ל, שיצא מרחבת ביתו בשכונת בית וגן, נשא מרן הגר"ד לנדו דברי הספד • "ידיד יקר ונאמן, רבות פעלת בחייך, והנך הולך לבית עולמך בתורתך ובמעשיך הנשגבים"
חרדים 10
י"ב חשון התשפ"ד / 27.10.2023 11:26

רבבות מכל רחבי הארץ לווי היום (שישי) את זקן ראשי הישיבות, ראש ישיבת ‘עטרת ישראל’ הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ”ל, בדרכו האחרונה.

במהלך מסע הלוויה, שיצא מרחבת ביתו בשכונת בית וגן, נשא מרן הגר”ד לנדו דברי הספד:

“מאד מאד קשה להספיד ידיד נעורים, בידידות אמת שנמשכה אחר-כך רבות בשנים, הגאון המופלג הנודע לתפארת ועוז בכל חוגי מכריו יודעיו ומוקיריו ר’ ברוך מרדכי אזרחי זכרונו לברכה לחיי העולם הבא, שהיינו קשורים מאד מאד בתקופת לימודנו בישיבת חברון וגם אחר כך, בקשר אמיץ וחזק מאד, קשר לימוד התורה, וכלשון רבינו אברהם בן הרמב”ם בפירושו לתורה, על המקרא ‘ונפשו קשורה בנפשו, קשורה בגימטריה תורה, לומר שהיה חביב עליו לפי שהוא מלמדו תורה ואוהב אותו על ענין הלימוד כנפשו’.

זה היה הקשר הקבוע והחזק מאד שקישר אותנו, הדיבור והשיחה בדברי תורה בכל עת מצוא, ומה עצום היה הקשר, רב מאד, והכל בשמחת לב וחשקת למודה של תורה עיונה וחידושיה.

ואמנם הגאון ר’ ברוך מרדכי זכרונו לברכה, כל כולו היה דבוק בכל מהותו בלימוד תורה ובהרבצתה בישיבתו, ובמקומות אחרים, ובהנחלתה לשומעי לקחו רבות רבות בשנים, שקירב רבים מהם ללימודה של תורה, וצמחו ונתעלו מהם מופלגי תורה מוריה ומלמדיה.

והוא לא זז מלימוד, בכל מצב שהוא שהיה לומד ושוקד על לימודו, וסיפרו לי כי אף בעת נסיעותיו לחוץ לארץ למען החזקת ישיבתו היה תמיד בידו גמרא או ספרי קמאי ובתראי, והעידו עליו שכניו לנסיעה שלמד באמצע הטיסה יותר מעשר שעות ללא הפסק, ואף כתב שם חידושי תורה.

וגם בעת חוליו שהיה אפוף יסורים היה לימוד תורה משוש חייו.

ואומר עוד, שכל מי שנפגש עמו היה נפעם מעוצם אמונתו החזקה שהכל בידי שמים, ואין אדם במעשיו, למען עצמו ולמען הזולת, אלא כלי ביד ההשגחה לפעול ולעשות, כן היה אומר ברגשת לב מלא אמונה לרופאיו ולאלה שטיפלו בו.

ואחזור עוד לידידותנו שהיתה עמוקה ומאד נפשית ולבבית, תמיד שנפגשנו היתה שמחה הדדית מלאת רגש וידידות אמת.

ידיד יקר ונאמן, רבות פעלת בחייך, והנך הולך לבית עולמך בתורתך ובמעשיך הנשגבים.

ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים, והשם ישלח תנחומים למשפחה הנעלה, לצאצאיו, ולאחיו, וכל הנלוים עליהם, תלמידיו ומושפעיו ושומעי לקחו ומוסרו ידידיו ומוקיריו, ובילע המוות לנצח ומחה ד’ אלקים דמעה מעל כל פנים”.

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות