“כשמדובר ביהודי עם פאות וזקן – אסתר חיות תומכת בעינויים”

נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות דחתה היום (שלישי) את הבקשה לדיון נוסף שהגיש עמירם בן אוליאל.

לרשום את הילדים למוסדות חינוך בי-ם? כנסו: טופס הרשמה דיגיטלי

בן אוליאל, שהורשע ברצח זוג הורים ובנם התינוק בכפר הפלסטיני דומא ב-2015, טען כי הודאתו נגבתה בעינויים וביקש מהעליון דיון נוסף בפסק הדין.

בספטמבר 2022 דחה העליון את ערעורו והותיר על כנה את הרשעתו מבית המשפט המחוזי בלוד.

בן אוליאל מרצה שלושה מאסרי עולם ועוד 20 שנות מאסר, לאחר שהורשע כי זרק בקבוקי תבערה על בית המשפחה, שהובילו למותו של תינוק בן שנה וחצי ושל שני הוריו, וכן לפציעתו הקשה של ילד בן ארבע – כולם בני משפחת דוואבשה.

הנשיאה חיות כתבה בהחלטה: ”הפרשה דנן היא פרשה מזעזעת וקשה והאמצעים שננקטו נגד המבקש במהלך חקירתו אכן חריגים ביותר. עם זאת, פסק הדין נושא הבקשה לדיון נוסף לא קבע כל הלכה חדשה בסוגיות הנוגעות לקבילות הודאות”.

בארגון חוננו הגיבו על ההחלטה:  “אסתר חיות, כמו חבריה אבירי זכויות האדם, שמה את זכויות המסכנים והנדכאים בחברה ללעג וקלס, תומכת בעינויים לצורך הוצאת הודאה מנחקרים כמו במדינות עולם שלישי. בתקופה בה מדברים על בית המשפט כ’מגן זכויות האדם’ הזכירה לנו אסתר חיות כמה שקר עומד מאחורי המשפט הזה. כשמדובר ביהודי עם פאות וזקן – בית המשפט בז לו ולזכויותיו.

“הבוקר הזה הוא בוקר רע למדינת ישראל, בוקר שמזכיר לכולנו לאיזה שפל הידרדר בית המשפט המכונה עליון”.

בבקשתו של בן אוליאל לדיון חוזר שהגיש עורך דינו אביגדור פלדמן, נכתב: “במרכז פסק הדין עולה השאלה הרודפת את המשפט הישראלי שנים רבות: סמכותו של שב”כ להשתמש בחקירות אלימות, מענות ומכאיבות, כדי לחלץ מידע מהנחקרים החשודים בעבירות חמורות נגד בטחון המדינה”.

בן אוליאל הודה ברצח ושיחזר את המעשה, אבל סנגוריו טענו שההודאות הוצאות ממנו בעינויים, מה שמוגדר כ”חקירות צורך” שקיבלו את אישורן של היועץ המשפטי לממשלה.

בבקשה לדיון נוסף נטען: “אכן בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון נמנעו מלתאר חקירה זו כעינויים, והעדיפו לכנותה ‘חקירת צורך’, אך צורך לא היה וצורך לא נקבע על ידי בית המשפט. ההודאות שנפסלו הן אלו שניתנו במהלך העינויים או מיד אחריהם. קו הגבול הדמיוני שמתח בית המשפט בין הודאות פסולות להודעות קבילות הוא 36 שעות, שבהן לא השתנה מאומה במצבו של בן אוליאל. הוא עדיין היה בידי שב”כ, ללא קשר לעולם החיצוני, ובעיקר נמשכה מניעתו לפגוש עורך דין.

“אמנם מניעת עורך דין הייתה על פי צו שיפוטי, אך ללא הצדקה של ממש זולת הרצון למנוע מעורך דין להסביר לו כי הודאות שניתנו תוך כדי עינויים אינן קבילות, אבל הודאות שימסור יום וחצי אחר כך עלולות לשאת חן בעיני בית המשפט, שייקבע כי עינויים ימחקו מזכרונו כאילו עבר טיפול במכשיר מוחק זכרון הדמיוני מהסרט ‘גברים בשחור'”.

עוד נטען בבקשה: “ההסתמכות של בית משפט על עובדות מוכמנות (-עובדות שהיו ידועות רק למבצע, ועלו בשחזור של בן אוליאל) אינה משכנעת כלל. מול הפרטים המוכמנים עומדות עדויות שיותר מאדם אחד השתתף ברצח. אין להודאה תמיכה חיצונית, ועומדת האפשרות הריאלית כי המבקש חף מפשע”.