גילו אמריקה: איך בני-אדם חכמים מעדיפים לדבוק בעולם דמיוני?

השבוע נחשפנו לגילוי שמשתווה להישגו של קולומבוס – עיתונאים ישראלים שיצאו לקַטַר גילו לתדהמתם כי העולם הערבי עוין אותנו ואינו מכיר במדינה היהודית. העיתונאים דיווחו בהתרגשות כי התברר להם שההמון התובע ‘לשחרר את פלסטין’ אינו מתכוון ליהודה ושומרון, אלא לתל-אביב ולחיפה, לאשקלון ולנתניה. הלם!

אנחנו קוראים ושומעים את הדיווחים האלה ואיננו יודעים אם לצחוק או לבכות. הלוא התמונה הזאת גלויה לכל רואה. אין צורך בחדירה למסמכים סודיים כדי לגלות את השאיפה להשמדתה של ישראל.

הדברים האלה נאמרים יום-יום, בגלוי ובמוצהר, אבל היו מי שהתעקשו לעצום את עיניהם ולאטום את אוזניהם, ולהפליג על גלי הזיות השלום.

את מה ‘לשחרר’?

ואתה שואל את עצמך: איך זה קורה? איך בני-אדם חכמים ונבונים מתעלמים מהמציאות ומעדיפים לדבוק בתמונת עולם דמיונית? גם בשיאי הלחימה בעזה הופיעו דוברי אותה אסכולה וטענו בלהט שחייבים ‘לדבר איתם’. עם מי לדבר, עם החמאס? עם מי שרוצה בהשמדתך? עם מי שמצהיר ברורות שאין לך זכות קיום בארץ הזאת?

המבוגרים שבינינו עדיין זוכרים את הלהטוטים שבהם ניסו לתרץ את אי-ביטולה של האמנה הפלסטינית, לאחר החתימה על הסכמי אוסלו. האמנה הזאת היא המסמך המכונן של ‘הארגון לשחרור פלסטין’ (אש”ף).

שימו לב: הארגון הוקם בשנת 1964, הרבה לפני מלחמת ששת הימים וה’כיבוש’. את מה בדיוק הוא מבקש ‘לשחרר’ – את מדינת ישראל בגבולות שלפני 1967.

האמנה קובעת כי ארץ ישראל שייכת בלעדית לערבים, וכי יש לבטל את קיומה של מדינת ישראל. האמנה הזאת לא בוטלה, אם כי נעשו תרגילי הונאה, שהתבררו כחסרי תוקף.

מישהו שאל את עצמו, מדוע הערבים מתעקשים שלא לבטל את האמנה, ואולי הדבר מלמד משהו על כוונותיהם האמיתיות?

ויכוח על השקפות עולם הוא לגיטימי, אבל התעלמות בוטה מהמציאות וסירוב עיקש להקשיב לדברים שנאמרים בגלוי ובפומבי – זו תופעה בלתי-ניתנת להבנה. עד שנוסעים לקַטַר ופתאום מקבלים את האמת ישר בפרצוף.

מוטב שיפחדו

יהודים המחוברים למסורת אינם נופלים בדרך כלל לפח הזה. הם קוראים את פרשת השבוע ורואים שהאנטישמיות מלווה את העם היהודי מראשית היווצרו. לבן רימה את יעקב והציק לו הרבה קודם שנולד ה’כיבוש’. גם המצרים העבידו את בני ישראל בפרך בטרם נולד ה’כיבוש’.

כל ההיסטוריה היהודית מלווה שנאת יהודים שאין לה סיבה אמיתית, מלבד שנאת ישראל טהורה. מי שמחובר למסורת יודע שעם ישראל הוא כבשה אחת בין שבעים זאבים. זו המציאות, ואיתה צריך לחיות. אין מקום לשגות באשליות, שאם רק ניענה לתביעותיהם של אויבינו יגורו יחד בשלווה הזאב והכבש.

אין בכוחנו לבטל את שנאת אומות העולם לישראל, אבל בהחלט הקב”ה נותן לנו כוח להרתיע את אויבינו. איננו צריכים שיאהבו אותנו. מוטב שיפחדו מאיתנו. זה מה שיביא בפועל את השקט והשלום.