מיהו הח”כ מהליכוד שהערבים מוכנים למנות כראש ממשלת מעבר?

1.

זוכרים שכתבתי על ‘השיניים המתנדנדות’ של הקואליציה? אז בואו נחזור לזה רגע.

אתה יודע לשמור סוד? מפרק סוגיה? אותך אנו מחפשים לתפקיד יוקרתי

יותר משבוע לפני חג הפסח הדהימה ח”כ עידית סילמן את המערכת הפוליטית כאשר התפטרה מתפקידה כיו”ר הקואליציה ופרשה ממנה. בל”ג בעומר הדהימה ח”כ ג’ידא רינאוי זועבי ממרצ.

איך שתי הפרישות המהדהדות משפיעות על השיניים הללו? אז ככה.

שלושה חברי כנסת מ’ימינה’ המתינו על המדף ל’שעת כושר’. חיכו וחיכו, עד שנמאס לכל הנושאים ונותנים. גם לעידית סילמן (“לא יכולה לראות איך פוגעים בזהות היהודית של המדינה”, אמרה לי השבוע במזנון הח”כים), פרשה – וכל השאר היסטוריה.

למה היסטוריה? כי כדי שהפרישה של השלישיה תתבצע, הם דורשים שריון ברשימת הליכוד לכנסת. בחוקת הליכוד נקבע לאחרונה כי נתניהו יוכל לשריין שלושה מועמדים,  עליהם יחליט עם יו”ר מזכירות הליכוד, ח”כ ישראל כץ.

בהנחה שסילמן תקבל שריון (לא כל דבר צריך להבטיח בחתימה, יש דברים מובנים מאליהם לכל הצדדים). נותרו, איפוא, בסל רק שניים. והשלושה מ’ימינה’, רוצים להישאר מאוחדים. זה סוד כוחם.

מיטב המוחות בליכוד ישבו על המדוכה בניסיון למצוא פתרון לפלונטר, ובינתיים הפציעה רינאוי זועבי וטרפה את הקלפים מחדש.

השאלה כעת היא: עד כמה הליכוד זקוק לפורשי ‘ימינה’ ועד כמה כדאי להתאבד על זה מול פעילי הליכוד, שלא ששים על מפעל השריונים (“אנשים משקיעים כסף, עובדים שנים, ובסוף מגיעים כמה והופכים את כולנו לפראיירים”).

2. 

עזבו רגע את הספין שמפלגת ‘תקווה חדשה’, כולל היו”ר, מנהלת משא ומתן לכניסה לליכוד, עם שיבוץ ברשימה (לפי מודל הריצ’רץ’ של ישראל ביתנו-הליכוד לקראת בחירות 2013), שיריונים ועוד תופינים. תתרכזו בשתי שיניים מתנדנדות, שלא נזכיר את שמם.

שן אחת לא יכולה לבצע כעת מפץ דרמטי, מסיבות אישיות. שן נוספת, לא תעשה שום צעד לבדה. השניים הללו, אגב, אפילו לא ביקשו שריונים. הם לא זקוקים לזה, שכן יש להם מספיק חברי ליכוד שישמחו לתמוך בהם, משום שהם הותירו פחות דם רע. לא צריך לחתום על מסמך כדי להבין את מה שמבין כל ילד – שהם יזכו בתפקידים בכירים בממשלת נתניהו הבאה, אם וכאשר תקום. לא שר מים, לא השכלה גבוהה ולא ועדה נחשבת ככל שתהיה. שרים בכירים.

אולם, עד שהם המתינו לשעת כושר מתאימה, ואולי גם באופן אישי לא סיימו להתלבט, באה הזועבי והפרישה שלה.

3.

ומה כעת?

יש אומרים, מיטב המוחות בממשלת בנט-לפיד ימצאו פתרונות, יקנו הצבעות מ’המשותפת’, יסתדרו. אולי אפילו יעבירו תקציב עם פיתוי קולות מהמפלגות החרדיות, בעד תופין כזה או אחר.

בעולם הפוליטי של 2022 הכול יכול להתרחש, אבל עדיין יש את מתחם הסבירות.

קשה להאמין שח”כ חרדי יעז לתמוך או אפילו להסתתר בחניון, כשממול ניצבת ממשלה שנלחמת על חייה, מצבה קשה ואפילו לא יציב. הייתם צריכים לשמוע איך חברי הכנסת החרדים כמעט נשבעו באוזניי במסדרונות הכנסת, אל מול הידיעות כי בכוונתם לתמוך במינוי כהנא לשר (בעד אי אלו הבטחות): שקר וכזב. להד”ם. לא היה ולא נברא.

הם אפילו נפגעו, על שהעזתי לחשוד בהם ולשאול שאלות כפירה מסוג זה.

ומה באשר ל’משותפת’? השבוע שוחחתי עם ח”כ אחמד טיבי מהמשותפת ועם ח”כ גנאים מרע”ם. שניהם הבהירו לי חד וחלק: אם עולה הצעת אי אמון קונסטרוקטיבית, המצמידה תאריך לבחירות (שלושה חודשים מיום פיזור הכנסת), כאשר מוצב ראש ממשלה זמני המקובל עליהם.

השניים ציינו שם מפורש של ח”כ מהליכוד, אך כיוון שאיני רוצה להזיק לו – לא אחשוף את שמו. שכן, עוד עלולים לחשוד בו בחוסר נאמנות לנתניהו, וזה ממש לא הסיפור. ההצעה הזו לא באה מצד הח”כ, כי אם מהצד השני, שמסוגל לתת אמון רק במישהו ספציפי – אותו ח”כ.

במקרה כזה, כבר ביום שני הקרוב הממשלה מתפזרת, תספרו שלושה חודשים  – ויש לכם יום בחירות.

איפה הבעיה? שנתניהו לא מוכן לשמוע על שום שם אחר שאינו המילים ‘בנימין נתניהו’. גם אם יבטיחו לו בשבועה שזה זמני, רק ממשלת מעבר, שאין לח”כ שיוצב  בראש כל יומרות להפוך לראש ממשלה. ככה זה כשתקדים בנט מעורר פחדים.

אופציה נוספת, חביבה הרבה פחות: להעביר את הצעת חוק לפיזור כנסת שצפויה לעלות ביום רביעי. חמוד, אבל ממש לא יעיל. שהרי מדובר בהצבעה טרומית, והרבה מים יעברו בנחלי ישראל עד שראשי ועדת הכנסת או החוקה, הנשלטות על ידי מממשלת בנט-לפיד, יעבירו את החוק לקריאה ראשונה.

וכמובן, האופציה האחרונה, שתאלץ אתכם להתאזר בסבלנות עד חודש מרץ: הקואליציה לא תצליח להעביר את הצעת התקציב.

אין לכם סבלנות עד אז? תלו תקוות בשיניים המתנדנדות. מניסיון של רופאי שיניים (וגם של מיטיבי לכת בפוליטיקה), הן בסוף נופלות. בדיוק בזמן הלא מתאים לקואליציה.

אולי אחרי תקדים פסח ול”ג בעומר, שן או שיניים יפלו בדיוק בערב חג השבועות?