לעתים נדמה, שהזמר הישראלי אביב גפן מצליח להתעלות על עצמו ביכולת שלו להתנתק ממה שמכונה בשפה המקצועית ‘מודעות עצמית’.
בראיון לעיתונאי עדן אביטבול, תהה הזמר, בעל הפה כנראה המטונף ביותר בברנז’ה, שקילל, העליב, הלבין ופגע במשך שנים כמעט כל מה שאינו הוא:
מדוע החרדים לא משמיעים אותי?
‘איפה החלק שלהם’: למה הזמר אביב גפן מאוכזב מהרדיו החרדי?
קשה לתפוס איך אדם, כנראה נבון ברמה זו או אחרת מאמין שעם החבירה שלו למאור הגולה אברהם פריד [אגב, זמר שנות ילדותי ובעל קול ענק, אני רק שאלה: לשם מה שיתופי הפעולה הללו? ההבכה של עצמך מתקבלת, מדוע אתה מביך גם אותנו?] הוא יהפוך לחיים ולדר של החרדים קודם החטא.
פריד ואני הוצאנו סינגל בינוני מינוס לרדיו? אמרתי מילה יפה על החרדים בקורונה? איך זה שהחברה של קול חי וקול ברמה לא פותחים עם השירים שלי תכניות? מה זו הקטנוניות הזו, אני הלא הואלתי להתקרב.
אני.
“איפה החלק שלהם בשותפות”?
ואולי הבעייה היא לא בניתוק העצמי המצחיק שלא לומר הגרוטסקי של גפן, אלא בעובדה שהוא מסוגל להעלות תהיה כזו בפרהסיה מבלי להתבייש? ואולי במחשבה שניה, האיש כן צריך לשיר אצלנו במעמדי סיום הש”ס או בתום השיעור של הראשון לציון ביזדים?
למשל את:
שְׁפַל רוּחַ שְׁפַל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה… לְפָנֶיךָ אֲנִי נֶחְשָׁב בְּעֵינַי כְּתוֹלַעַת קְטַנָּה?