הסופר ואיש החינוך חיים ולדר נמצא ללא רוח חיים על קבר בנו

כולכם המומים וכואבים כי הערצתם את חיים ולדר וחשבתם שהוא מלאך. הוא עשה המון מעשי חסד, הציל הרבה ילדים ומשפחות. אבל הוא בן אדם ולא מלאך. הוא עשה המון טוב בעולם אבל בעולם שלנו טוב ורע משמשים בעירבוביה. זה לא נתפס בשכל ובהגיון ומזעזע ממש!
אני לא יודעת אם אכן נכונות העדויות והשמועות.
אבל, ממליצה לכם לקרוא את השורות הבאות. במיוחד את הסיום. שגם אם אתם בטוחים בחפותו, התגובות שלכם למקרה הזה לא נכונות ועלולות להזיק.
אביגיל היילברון מייסדת ‘לא תשתוק’ כתבה את המילים הבאות:
הדברים הוצאו לאור בגלל מהידיעה וההבנה שרק הוצאה לאור של הפשעים היא הדבר שנותר וניתן לעשות בסיפור הזה, כדי שלא יהיו נפגעים נוספים.
אם אדם מחליט ליטול את חייו, זאת בחירה שלו.
במהלך הדרך היו לא מעט הזדמנויות להתנהל אחרת, לכפר, לפצות, לדבר, לבקש סליחה, לקחת אחריות. לצערנו הרב זה לא קרה. לצערנו התקבלה החלטה אחרת, לא נלקחה אחריות, והיום מסתבר לנו שהיא גם לא תילקח לעולם.
אלו שטוענים שיש פה צבא של רוצחי נפש חורצי משפט שדה, או ארגון עברייני שמישהו מממן אותו ועוד כל מיני תיאורים שאחסוך מכם… צר לי ועצוב לי. צר לי ועצוב לי בעיקר על הילדים שלכם.
ילדים שאנחנו יודעים היום לומר סטטיסטית שיש סיכוי סביר שחלקם נפגעו ונפגעים בימים אלה, ילדים שלא יכולים לפנות להורים שלהם ולדבר. ילדים שאם פוגע בהם רב, קרוב משפחה, או דמות מוערכת אחרת הם בטוחים שאם יספרו, ההורים שלהם יכעסו עליהם שהם מדברים לשון הרע או שהם האשמים. ילדים שקולטים הכל, מרגישים הכל, ובימים אלה מקבלים מסר נוראי מהוריהם: “אצלנו בבית לא מאמינים לדברים כאלה, זה לא יכול להיות. זה הכל לשון הרע ועלילות שוא.”
בסוף, מדובר על ילדים מוגנים פחות. אני חושבת עליהם, על המצוקה שהם מצויים בה כעת, וכולי צמרמורת.
ולשולחים חיזוקים, ולמתעניינים איך אפשר לשרוד עכשיו, יש לי רק תשובה אחת, אותה אני חיה יומיום: כשרואים את הנפגעים מול העיניים, כשמכירים לעומק את ההשלכות האיומות של פגיעה וניצול, כשרואים את ההכחשה ואת כל מנגנוני המניפולציה עובדים שעות נוספות, ברור יותר מהשמש בצהריים מה הקב”ה מצפה מאיתנו לעשות, איזה צד הוא מצפה מאיתנו לבחור. וכן, חייבים לבחור. חוסר בחירת צד מסייעת לפוגעים להמשיך לפגוע, ככה פשוט.
כל פוגע שמסתובב חופשי ושמו אינו ידוע לציבור – שווה נפגעים בהווה ונפגעים פוטנציאליים נוספים בעתיד. ככה המציאות הזו עובדת.
זה תמיד סדרתי. תמיד. תמיד. (להחריג את לוקחי האחריות שמטפלים בעצמם, ועליהם לא תשמעו לעולם לא בתקשורת ולא במשטרה)
זהו, כ”כ הרבה כאב.
כאב שכדאי לנתב כעת לתיקון העולם שלנו, ליצירת סביבה בטוחה לילדינו. אם אתם חושבים “מה אני הקטן כבר יכולים לעשות? אני לא בית משפט, לא עיתון ולא משטרה”, אז אתם טועים. אתם יכולים. והרבה. כל מסר קטן שמחבק, שמאמין, שתומך בנפגעים החפים מפשע ומוקיע פוגעים, שווה המון.
נפגעים בכל מקום קוראים אתכם. הם לא תמיד מגיבים, בדרך כלל לא. אבל עם כל מילה קטנה שמשדרת להם שאתם לצידם, אתם נותנים להם המון כח. המון. ואתם מונעים פגיעות עתידיות בעולם. ממש ככה. בדיוק ככה.”

באבוד רשעים רינה