‘שמע קולנו’ בחניון המחניק: למה חרדים לא מקבלים בית כנסת?

קשה להאמין, אבל יש שכונה בישראל בה מתגורר ציבור חרדי גדול שלא מצליח לזכות מזה חודשים ארוכים בהקצאה עבור מקום להניח בית כנסת.

איך הוא עשה תואר יוקרתי מהספה בבית ועוד עם מלגות? הסוד בפנים

למנוע את הסכנה: למה כולם חייבים לחסן את הילדים בני ה-12 ומעלה

מדובר במתחם שכטר בשכונת אחיסמך בלוד, הכולל את הרחובות שבט אפרים, הרב עובדיה יוסף ובניינים ברחוב הראשי שבטי ישראל,  אזור בו מתגוררת מאות משפחות חרדיות שהתאכלסו לפני למעלה משנה.

בצר להם, נאלצים תושבי השכונה לכתת רגליים כרבע שעה הליכה או לחילופין להתפלל בתנאים קשים, בתוך חניון מאובק, חשוך ומחניק. וכל זה קורה בעיר שבראשה עומד יאיר רביבו, דתי חובש כיפה.

מזה כשנתיים וחצי העסקנים המקומיים מכתתים רגליים, נפגשים עם כל מי שצריך להיפגש, החתימו כל מה שהתבקשו להחתים, הגישו בקשה – ועדיין נתקלים, לדבריהם, בהתחמקויות.

הבטיחו להם שטח ברחוב שבט זבולון, ליד בית ספר, השטח מוכן לכאורה, אבל עדיין הם מתמודדים עם מריחות, עיכובים ותירוצים.

הנה נוסח ממכתב אותו שיגרו לכל מי שלדעתם יוכל לעזור. אבל עד כה איש לא הצליח לסייע:

“אנו הדיירים בשכונת גני איילון-אחיסמך בלוד, מתחם שכטר ודיירי ועד הדיור ברחוב שבט אפרים – אזור המונה מאות משפחות חרדיות אשר התאכלסו בשנה האחרונה ועדיין נאלצים להתפלל בחניון ללא תנאים מינימאליים וזאת מחמת שהעירייה אינה מאשרת להניח מבנה זמני או לקדם הקצאה קבועה לבית הכנסת, למרות בקשותינו החוזרות ונשנות זה שנתיים ימים ולא התקדם כלום… אין צפי או יעד לפתרון מצוקתנו ועולם כמנהגו נוהג מול שערורייה זו, שאין לה אח ורע בכל ישוב דתי וחרדי בארץ.

“יום רודף יום ואנו מתחננים, מבקשים ושוב מתחננים ואין קול ואין קשב ובוודאי לא מענה. רק דחיות ותירוצים למכביר, בזמן שבית הכנסת הכי קרוב הוא מחוץ לשכונה במרחק כרבע שעה הליכה או בקצה השני של השכונה.

“פונים אנו לעזרתכם בעצה ובמעש באשר מצוקתנו קרובה ללבכם ויהי ה’ אתכם למען כבוד שמו בעולם ובעירנו בפרט.

“ברוך ה’ בימים אלו מלאו הימים והחדשים לשנה שלימה מאז שזכינו להתאכלס בשכונתנו הנפלאה (לאחר עיכובים ועוגמת נפש שהיו מנת חלקנו במשך כמה שנים כידוע) וארון בית ה’ עודנו בתוך היריעה לצערנו הרב. פרנסי וראשי העיר עושים רבות למען השכונה במה שבאחריותם המלאה, דהיינו מבנים למוסדות לימוד בפאר והרחבה מכל הלב, אבל כשמגיע לבית הכנסת העסק מתקדם (אם אפשר לקרא לזה התקדמות) בעצלתיים ובמריחות, וההרגשה היא שאין כאן הבנה והקשבה לגודל הצורך החיוני והקריטי כל כך לבית מדרש שוקק חיים, שבסגנון החיים שלנו אינו מהוה רק אפשרות לתפלה בציבור ועניית אמן יהא שמיא רבא, אלא מקור החיות ולב חיי הקהילה כידוע למעלתכם, והסבל של 320 המשפחות הדיירים צועק השמימה ואין לנו מושיע.

“ביקשנו הקצאה כבר לפני כשנתיים ובינתיים כלום… אין עוד שכונה חרדית או דתית בארץ שאין להם בית כנסת ואנו מתקיימים כשכונה בפני עצמה ובתי הכנסת שבשכונה ליד או בקצה השכונה ברחוב הרב אלישיב אינם נותנים מענה למצוקתנו, וזה מעכב את כל התפתחות הקהילה ופתיחת כולל באזור…

“אנו פונים לרשויות בדרישה ובבקשה דחופה: הפסיקו להתעלם ממצוקתנו ואשרו מיידית את הצורך הבסיסי והחשוב כל כך לפני כל אירועי התרבות כי בנפשנו הדבר”.

פנינו אל דובר עיריית לוד בשאלה: מדוע העיריה אינה מקדמת הקצאה קבועה לבית הכנסת. הנה התגובה המלאה:

“אגף ההנדסה בעיריית לוד עמל רבות בנוגע לאישורים, הקצאות ובניית בתי כנסת בשכונת גני איילון, מתוך הבנת הצורך עבור האוכלוסייה החרדית. האגף כבר אישר חוקית 6 מבנים של בתי הכנסת מתוך 10 הקיימים במתחם בתי הכנסת שברחוב הרב אלישיב, כאשר הנהלת העירייה פועלת ללא הרף וכמה שיותר מהר, בכדי לאשר גם את האחרים ובכך לפתוח שוב, ובאופן חוקי ובטוח את המתחם כולו לרווחת המתפללים.

“בימים אלו, עמלים בעיריית לוד על הקמת מתחם בתי כנסת נוסף בצדה השני של השכונה, באזור פרויקט ‘שכטר’, ויוזמה זו נמצאת בהליכי תכנון. לצערנו הרב, אסון מירון הקשה שאירע בל”ג בעומר האחרון, הוכיח לנו כמה הפסוק ‘ונשמרתם לנפשותיכם’ מחייב אותנו בבטיחות ובטח כאשר מתכננים ובונים בתי כנסת שישמשו ציבור גדול מאוד.

“בנוסף על כך, ישנם עמותות שזכו בהקצאה לבניית בתי כנסת מעל מתחמי הגנים הקרובים ל’שכטר’ ואנו מקווים כי הם יתחילו בקרוב”.

פניתי שוב לדובר העיריה וביקשתי לקבל לידיי את רשימת העמותות שכן זכו בהקצאה – אולם לא נעניתי.

לטענת התושבים, “אין בין הזוכים שום עמותה חרדית”. הם אפילו חושדים שמדובר בכוונה מכוונת “שלא לעודד את הפיכת השכונה לחרדית”.

מהיכרות עם יאיר רביבו לא נראה שיש ממש בטענה זו. מדובר באיש ליכוד, יהודי שומר מצוות שחם מאד לצרכי הדת. אך לא ברור מדוע המשפחות החרדיות נפלו בין הכיסאות בכל הנוגע להקצאה במתחם שכטר.

בינתיים, לתושבים לא נותר אלא לתלות על קירות הבניינים עצומות מחאה. אולי כך מישהו יקשיב לזעקתם.