החריקות: מה רוצה נתניהו? לאן הולך בנט? ולמה החרדים כועסים?

1.

כזה פלונטר כבר הרבה זמן לא היה לו, לבנימין נתניהו. אפילו שיחות בהולות באמצע הלילה אל מנכ”ל פייזר לא יחלצו אותו מהתסבוכת בה הוא נתון כרגע.

מה הוא היה רוצה? חלומו בחירות נוספות. למה? מה יוכרע בעוד בחירות? לא ברור.

מה גם, שאם גם בפעם הבאה הוא לא יצליח להרכיב ממשלה, גנץ יקבל את ראשות הממשלה על מגש של זהב, בחודש נובמבר. שכן, עד כה לא נמצא בכנסת רוב שיהיה מעוניין לשנות את החוק, שהפך לחוק יסוד.

ועדיין – בחירות נוספות הן תקוות חדשות. האמנם? אז זהו, שיש יותר מדי גורמים שלא מעוניינים בהן, וישימו כל רגל אפשרית כדי למנוע אותן.

הראשונים בתור הם, כמובן, ח”כי ‘תקווה חדשה’, שלא ברור אם יש להם די כסף כדי לשלם את החובות שהצטברו ממערכת הבחירות האחרונה, כדי שיוכלו לצאת להרפתקאה חדשה. מחיקה שלהם, אגב, לא ממש תועיל לנתניהו, שכן, בימין ישנם כמה מנדטים השייכים לגוש ‘רק לא ביבי’. לכן, אם לא סער, יקום מישהו אחר.

אחריהם בתור – אנשי ‘ימינה’, שאחרי הזיגזג המרשים שביצעו, איבדו את מצביעי ‘רק לא ביבי’ מחד, ואת אנשי הימין מאידך. שכן, אלה יירתעו מלהצביע שוב למי ששקל להקים ממשלה שנתמכת ברע”מ וברשימה ‘המשותפת’, וינחתו בשמחה בחיקו של בצלאל סמוטריץ’, ששמר על עקביות מרשימה (או מרגיזה, אם שואלים את נתניהו).

אפרופו ‘ימינה’, יש שתי גרסאות:

לפי גרסה אחת, בנט נעול עם ‘גוש השינוי’, ואיילת שקד תלך אחריו בלית ברירה. הוא לא באמת רוצה לסגור על הסכם מול הליכוד (8 שריונים והשתלבות בליכוד).

לפי גרסה ב’, הליכוד הוא זה שתוקע מקלות בגלגלי ביצוע ההסכם. יש הטוענים, בגלל זעם בכירים בליכוד על פתיחת השורות לכל דיכפין, ויש האומרים – לנתניהו יש צ’ק פתוח מחברי המרכז לביצוע השריונים, אך הוא זה שמעכב את הביצוע.

ימים יגידו, מי מבין הצדדים צודק.

ההערכה שלי: לא בוער לנתניהו כלום (כפי שיפורט בהמשך).

2.

אבל אם חשבתם שבזה תם סיפור – טעיתם.

ישנם גורמים חרדים, גם אם לא כולם, שרועדים מסיבוב בחירות נוסף. סמוטריץ’ נגס להם בבשר החי, והעובדה שהצליחו לשמור על 7 מנדטים היא נס גלוי (בעיקר כתוצאה מאחוז ההצבעה הנמוך). אלא שניסים, כידוע, לא תמיד חוזרים על עצמם. בטח לא ניסים גלויים.

אחרי שהבהירו באופן חד-משמעי שעם לפיד לא ישבו יחד, ואחרי שהוא קיבל, לראשונה בהיסטוריה הפוליטית שלו, את המנדט מידי הנשיא – החלו כמה חריקות.

הראשונה שבהן – פגישה מתוקשרת של ר’ יענקי קניבסקי עם בני גנץ. על פי השמועה, שאין לה אישור רשמי, הבטיח הנכד ערבות של סבו לכל מקרה בו נתניהו ירמה בשנית את גנץ, תוך בקשה ממנו לחבור לקואליציית נתניהו, לצד הבטחה לרוטציה.

התחינה לא נפלה על אוזן חפצה, לפחות בינתיים, ולמרות החיוכים והפירגונים המתוקשרים של גנץ ונתניהו במהלך מבצע ‘שומר החומות’, לממשלת נתניהו (גם אם ברוטציה) נכון לעכשיו שר הביטחון לא נכנס. כשההדגשה היא על ‘נכון לעכשיו’. שכן, מספיק שגנץ יקלוט ש’גוש השינוי’ מת סופית, ודעתו עלולה/עשויה להשתנות.

זאת למרות שדווקא הוא יכול להרוויח מבחירות חמישיות: הוא הצטייר כשר בטחון אחראי, כזה שהעניק תחושת בטחון לאזרחים – ו’מעלה’ נוספת בבייס של השמאל: הוא ‘רק לא ביבי’ עקבי, סוף סוף…

3.

החריקה השנייה – המכתב ששיגרו חברי הכנסת ישראל איכלר ומאיר פרוש לנתניהו. מכתב לא נחמד, יש לציין.

זה היה כמה ימים לאחר שלפיד קיבל את המנדט. באופן רשמי, חששו השניים מהקמת ממשלת שמאל וכתבו את מכתבם מתוך היסטריה. נבירה העלתה שהמאיץ היה פנים-מפלגתי: נתניהו טרם הפנים שאגודת ישראל מפוצלת כיום לשני חלקים, ולכן אתה לא יכול לקיים פגישה עם יהדות התורה, כאשר אתה מזמין רק את משה גפני ויעקב ליצמן. זה לא עובד כשיש תככים בפלג החסידי. לכן, אתה משלם על כך מיד – מכתב.

“כידוע, במהלך השנתיים האחרונות, ולאורך ארבעה סבבי בחירות, תמכו הסיעות החרדיות והדתיות בגוש שבראשות הליכוד, מתוך כוונה להקים ממשלה ימנית איתנה על בסיס הערכים והמסורת, לצערנו ללא הצלחה. בקשתך לשמור גם עכשיו על גוש ליכוד-דתיים-חרדיים מובנת בהחלט, כדי שלא לתת יד להקמת ממשלת מרכז-שמאל”, כתבו השניים.

“לצד זאת, אין לנו שום רצון להגיע לבחירות חמישיות שעלולות להסתיים בתבוסה למפלגות הימין והחרדים. לכן צריכים לגבש את מפלגות הגוש המסורתי למאמץ משותף להקמת ממשלת ימין, למנוע בחירות ולא להקדימן. הדרך היחידה למנוע ממשלת שמאל וגם למנוע בחירות היא הצהרה ברורה שלך בטרם תקום ממשלת שמאל, כי תעניק לאחד מגוש הימין שיצליח לאחד את 65 ח”כי הימין את ראשות הממשלה לשנה וחצי הראשונות ברוטציה. בזמן הזה תכהן כראש הממשלה החליפי ותוכל לרכז את המאמץ המדיני מול ממשלת ביידן, הסכמי השלום והגרעין האיראני”.

אלא שרגע לפני שנתניהו נכנס לפאניקה, הסביר לו מי שהסביר, שמדובר באיתות על רקע מריבה פנימית, וכי עליו להפנים כי יש להזמין גם נציג מהצמד המורד לפגישות, בעיקר מתוקשרות.

הבין והפנים. כך נקווה.

4.

ואז הגיעה החריקה השלישית.

תחילתה בעיתון הבית של דגל – ‘יתד נאמן’, בראיון שקיים הכתב הפוליטי יוסי טיקוצ’ינסקי עם ח”כ יעקב אשר. מי שלא ייחס חשיבות לדברים על רקע העובדה שעם כל הכבוד ליו”ר ועדת החוקה בדימוס, יו”ר מפלגה הוא לא – עשה זאת על אחריותו בלבד.

ונתניהו, כך נראה, לא ממש ייחס חשיבות לדברים. גם כי זה ‘רק מספר 3 ברשימה’ וגם כי אין באקדח הזה כדורים של ממש. וכי מה תעשה דגל? תצטרף ל’גוש החרם’?

הימים, כמה ימים אחרי שלפיד קיבל את המנדט. החשש במפלגות החרדיות משובה של ‘ברית האחים’ הלך וגאה.

הנה יעקב אשר: “אני שוב מטיל את האחריות המלאה על נתניהו ומצפה ממנו שיעשה כל מה שצריך כדי שממשלה כזאת לא תקום, כדי שסער ובנט יגיעו לממשלת ימין”.

המראיין שואל אותו: מי לדעתך יכול למנוע מצב כזה? האם נתניהו לא הבין מראש שמהלך כזה מצדם יכול לסכל ממשלת ימין? מדוע הוא לא מנע זאת?

“ארשת פנים חמורה ניכרת על פניו של הרב אשר והוא אומר בנחרצות: ‘אגיד זאת בצורה ברורה: יש לי טענות קשות על הליכוד ועל ראש הממשלה נתניהו על כך שלא עשו די כדי להביא את בנט ואת סער לתוך ממשלת ימין יציבה. אם נתניהו היה מצליח להביא את סער, ממילא גם בנט היה בא. אפשר היה להגיע איתם להבנות ואני אמרתי וחזרתי ואמרתי זאת לאורך כל התקופה האחרונה. הבעיה היא שאנחנו לא נמצאים במשא ומתן שם ביניהם, אבל אני בהחלט חושב ואף מנצל את הבמה המכובדת הזאת כדי לחזור על כך שוב: אני קורא לנתניהו ליזום פגישה עם גדעון סער, לשבת איתו בארבע עיניים ולתת לו הצעה נדיבה, תפקידים בכירים העיקר שיבוא. הרי אם מסתכלים על הנושא באופן אמיתי, הדעות שלו קרובות לדעות שלנו, לא יהיו כמעט חילוקי דעות בממשלה כזאת… אבל כדי שממשלה כזאת תקום, צריך לוותר ולשלם מחירים…

“אני שוב מטיל את האחריות המלאה על נתניהו ומצפה ממנו שיעשה כל מה שצריך כדי שממשלה כזאת לא תקום, כדי שסער ובנט יגיעו לממשלת ימין. זה גם מה שאמרתי לנתניהו כשהוא הגיע לישיבת הסיעה. אם הוא היה רוצה באמת הוא היה מתקשר לסער בשלוש בלילה כמו שעשה למנכ”ל פייזר”.

בום רציני.

5.

כאשר פניתי לגורם ב’דגל’ לשאול, האם במפלגה חושבים כמו יעקב אשר – שמעתי ממנו דברים קשים עוד יותר.

“אנחנו לא הולכים עם ביבי כי אנחנו אוהבים אותו, או את רעייתו או את בנו”, אמר. “אנחנו הולכים איתו, כי הוא מייצג עבורנו את הימין. במצב שנוצר אנחנו סבורים שהוא רק מזיק לימין, אם הוא לא עושה צעדים משמעותיים. אנחנו קוראים לו, תקים ממשלה גם במחיר של לחתוך לעצמך יד או רגל פוליטיים, כלומר, מתן רוטציה. לסער, לגנץ, לא חשוב, העיקר תקים.

“יש כאוס במדינה, אפילו ועדת חקירה על אירוע מירון אי אפשר להקים. אין ממי לדרוש את זה. נניח שהיו כולם מסכימים להקמת ועדת חקירה שתכלול רבנים מפקחים. ממי אפשר לבקש את זה בימים אלו בהן אין ממשלה בישראל?”

גם לדעתו, נתניהו משחק באש עם ‘ממשלת החרם’. “הבנו וקלטנו שביבי חותר לבחירות, לדעתנו בחירות לא יקדמו אותנו לשום מקום, ולכן אנחנו כועסים”.

דבריו הם חד-משמעיים, אבל בסביבת נתניהו יש מי שתולה את כל החריקות הללו בסכסוכים הפנימיים בתוך ‘יהדות התורה’. לדעת אותם גורמים, נתניהו לא מספיק לוקח בחשבון שיש כמה מנהלים במפלגה. יש את גפני, יש ליצמן, יש פרוש-איכלר – והתחושה של החברים היא שאצל נתניהו המלכים הם ‘ליצמן את דרעי’ ובזה תם סיפור. הדבר הזה לא מקובל על כולם, ולכן כל אחד מנסה להרים ראש ולבלוט עם דעות חריגות.

הלוואי שזה היה ככה, ושהדברים לא היו מעידים על חישוב מסלול מחדש.

אחרי ארבע מערכות בחירות, עם ממשלה שלא מצליחה להתרומם, יתכן שהחברים כעוסים. כעת, לך תרכיב קואליציה עם ממורמרים, נסה לגרור אותם לבחירות.

לאוהבי נתניהו, שאולי מתבאסים לקרוא את הטור, הנה צפירת הרגעה: קחו בחשבון שגם ברגעים אלו יושב נתניהו עם חיוך לאוזן לאוזן, גם אם סביבו כולם כוססים ציפורניים במתח.

יש כמה סודות אותם הוא יודע ועל סמך אותם מיידעים הוא סמוך ובטוח שלפיד לא יצליח להרכיב את ממשלת השינוי שלו. לא נפרט אותם, כדי לא לטרפד.

“אצלו, זה כמו משחק שחמט. כמה שהמתח יותר גדול, ככה הנאתו צרופה יותר”, אומר לי אחד שמכיר אותו היטב. ונתניהו, אגב, משחק היטב את השחמט הפוליטי.

ימים יגידו, האם זהו המשחק האחרון שלו, או ששוב תחול על ראשו ברכת הרבי מליובאוויטש זצ”ל ש”הקב”ה בצד הזה” – והוא יסמן ‘וי’ ויגיד לכולם ‘אמרתי לכם’?!