זה מה שעמית סגל חושב על הניסיון של השמאל לעקוף את התוצאות

שלל עלבונות הוטחו בשני מיליון ורבע מצביעי הימין, לאחר שהתברר שהעזו לפעול בניגוד לעמדת עצומות הטייסים והשייטים, ולהצביע בעד המשך כהונתו של בנימין נתניהו.

מוטי גילת, פרשן התאגיד, קבע: “יש במדינת ישראל מאות אלפי עבריינים עם הרשעה של בית משפט ובלי הרשעה אבל שביצעו מעשים חמורים כאלה ואחרים, יש להם בני משפחות וחברים, חלק מהם, לא כולם, יש הרבה עבריינים שפשעו פעם אחת ולא אנשים שקמים בבוקר לתרבות של פשע, אבל יש קבוצה גדולה שמונחים בכיסו של נתניהו”.

בתאגיד השידור הציבורי אסור לנגן על גיטרה ליד נתניהו, אבל מותר עדיין להשמיע טענה חצופה כזו כלפי מחצית מהאוכלוסייה בלי זימון לשימוע.

אליהו מצא, שופט בית המשפט העליון לשעבר, לא הכפיש את הציבור אלא התנשא מעליו: “אני רוצה לצאת מתוך הנחה שהרבה מאוד אזרחים טובים והגונים הצביעו בשביל נתניהו מפני שהם פשוט אינם מבינים את גודל השעה ואת כובד האחריות בהצבעה הזאת”, הסביר.

מהותית, דבריו לא שונים מהמנשרים של בוגרי הסיירות לא לבחור בנתניהו, שנשענים על ההנחה הסמויה שיש כאלה שדעתם שווה יותר, ולכן גם דעתם שווה. איכשהו איש לא טרח לחפש חיילי גולני או נהגי תובלה במיל’.

קו ישר – או יותר נכון עקום – עובר בין האמירות האלה לבין השתיקה המשונה שבה מתקבלת יוזמת כחול לבן למנוע בחוק יסוד את הטלת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו.

אך לפני שבוע הוזהרנו שאם הליכוד יהיה המפלגה הגדולה הוא ישתמש ברוב לצורך חקיקה פרסונלית רטרואקטיבית הקשורה לנתניהו ולמשפטו, והנה דווקא גנץ מקדם חקיקה פרסונלית רטרואקטיבית הקשורה לנתניהו ומשפטו.

במקביל, התנועה להחלפת השלטון המכונה ‘התנועה לאיכות השלטון’ עתרה לבג”צ נגד הטלת ההרכבה על נתניהו, בשם המלחמה בשחיתות. אותה מלחמה ממש לא הפריע לה לפני שבועיים, כאשר הזדעקה נגד פתיחת חקירת הממד החמישי שכן נראה היה שזו תפגע בבני גנץ.