במערכת הביטחון מתחזקת הערכה כי החטיפה בוצעה בצורה הבאה:
בשעה 22:20 עלו הנערים לרכב, ומהר מאד – בתוך שניות ספורות – הבינו כי הם נמצאים בעיצומה של חטיפה.
אחד מן הנערים, גיל-עד שעאר הי”ד, מתקשר למוקד 100 ומצליח ללחוש “נחטפנו, נחטפנו”.
המחבלים, קוואסמה ואבו עיישה, מגלים את ביצוע השיחה, משנים את תכניתם לשמור על הנערים או לפחות על חלק מהם בחיים, והם יורים במקום בשלושת הנערים. ייתכן כי הם חששו כי לא יצליחו להשתלט על שלושת הנערים, וייתכן גם כי הם אינם יודעים ששיחת הטלפון שהגיע למוקד לא תטופל מיד, והם חוששים כי בכל רגע עלולה המשטרה לדלוק אחריהם.
הערכה הזו מקבלת גיבוי משמעותי לאור העובדה כי בשיחת הטלפון למוקד המשטרה, מעבר למילה ‘נחטפנו’ נשמעות ברקע גם יריות.
רכב המחבלים נוסע מצומת גוש עציון לכיוון מערב, ואז מבצע פניית פרסה לכיוון דרום – לחלחול.
• סוף עצוב לחטיפה • נמצאו גופותיהם של גיל-עד, אייל ונפתלי הי”ד
בשלב מסויים בדרך, עוברים המחבלים לרכב חילופי, אליו הם מעבירים גם את גופות שלושת הנערים הנרצחים, מציתים את רכב החטיפה, וממשיכים לכיוון חלחול. במכונית השרופה נמצאים תרמילי אקדח ורובה, המחזקים את הערכה הראשונית כי הנערים נרצחו סמוך לזמן החטיפה.
צפונית לעיירה חלחול, בחירבת ארנבה, מוציאים הרוצחים בבהילות את גופות הנערים, חופרים בור לא עמוק, וקוברים בו את הנערים. אז הם מכסים את מקום הקבורה בשיחים, יריעות פלסטיק ואבנים.
בחפזונם הם מותירים סימנים קלים של משקפיים (ראה ידיעה נפרדת) אותם מצא כוח החיפוש האזרחי, מה שהוביל את השב”כ להורות על מיקוד החיפושים במקום.
משם בורחים המחבלים אל מקום מסתור באזור, וממתינים לשוך החיפושים, כדי לשאת ולתת עם ישראל על החזרת הגופות.
במערכת הביטחון מתגבשת הערכה הערב כי שני המחבלים, קוואסמה ואבו עיישה יילכדו בתוך זמן קצר. שכן, הם לא הספיקו להתרחק מאזור חלחול שם הטמינו את גופות הנערים הי”ד.