ריבלין בנאום הניצחון: “משליך מעלי את גלימת הפוליטיקה”

נשיא המדינה ה-10 של מדינת ישראל, ראובן (רובי) ריבלין, התקבל לאחר הניצחון בתשואות וחיבוקים בטרקלין שאגאל במשכן הכנסת, שם נשאו דברים, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו”ר הכנסת יולי אדלשטיין ויו”ר האופוזיציה יצחק הרצוג, לרגל היבחרו של הנשיא החדש.

אחר כך נשא דברים הנשיא הנבחר:

“עשירים עניים, שומרי מצוות, יהודים, ערבים וכלל האוכלוסיה:  אוחילה לא-ל אחלה פניו, אשאלה ממנו מענה לשון. אשר בקהל עם אשיר עוזו, אביעה רננות בעד מפעליו. לאדם מערכי לב, ומה’ מענה לשון. ה’ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך”, פתח הנשיא הנבחר בקול חנוק.

“היום הגענו לסיומה של מערכת בחירות קשה ומטלטלת. אמון הציבור במוסד הנשיאות ספג פגיעה קשה. מחובת כולנו לשקמו ולהשיבו. אני מודה לחבריי המתמודדים הראויים שהוסיפו הדר במערכה ומאחל שימשיכו באמונה. כנסת ישראל היתה עבורי בית. מה גדולה אהבתי אליו וכן אל יושביו ועובדיו כולם. שבע קדנציות כנסת ישבתי כאן בבית הזה. בשתיים מהם עמדה לי הזכות לעמוד בראשו. סם החיים של הדמוקרטיה הישראלית.

“החל מעכשיו, מתחיל תהליך של פרידה אישית מהמשכן עד להיכל הפולמוס, להכרעה במליאת הכנסת. חבריי וחברותיי – זכיתי היום באמון הציבור בישראל דרככם. שהרי כולנו שליחי ציבור. האמון שנתתם בי מחייב אותי להשיל מעליי את גלימת הפוליטיקה, והייתי שנים רבות בתפקיד. אאלץ לעזוב את ביתי הפוליטי, הליכוד, מיסודה של תנועת החירות. תמיד אמרתי שעד אשר לא אוכל לעמוד על דעתי יותר או שאצטרך לעזוב את הבית אהיה בו וכעת הגיעה השעה.

“מרגע זה אני לא איש של מפלגה או תנועה, אני איש של כולם. אני איש העם. היום אני מתחיל את הדרך לבית האחר, בית השוכן לא רחוק מכאן בירושלים בירת ישראל. נוכח להט הוויכוח בינינו, מי כמונו יודע עד כמה אנחנו זקוקים לשני הבתים. זה יהיה בית של הישראלים כולם. בית שדלתו פתוחה, לאנשי חירות ומק”י, חוויה ישראלית אחת. אני רוצה להודות לכם, למי שבחרו בי, למי שנתנו בי את אמונם. אלה שלא, מקווה שייתנו בי את אמונם.

“אני מודה ומקווה שיהיה לי את הכוח לעמוד בציפיות תומכיי ושיפיג את חששות מתנגדיי. אני מודה למי שליווה אותי ברגעים היפים והקשים, מודה לחברי תנועתי לשעבר בשטח ובסיעה ואני מוכרח לציין את חבריי השר גדעון סער וח”כ חיים כ”ץ. תודה גם, למרות הבדלי דעה גדולים לח”כ ליצמן, ח”כ אלי ישי, וגם חברתי ח”כ שלי יחימוביץ’. הוכחנו שגם בתהום פעורה אפשר לחיות כאן ביחד. תודה גם לח”כ גילאון, ח”כ אורבך, ח”כ אריאל, וח”כ יצחק וקנין, אתם חברי אמת. החוק מחייב אותי לעזוב את הבית המשותף לטובת הבית המשותף לכל הישראלים.

“תרשו לי לברך את מי שתהיה הגברת הראשונה של המדינה. רעייתי נחמה, אשר לא בטוח שתוכל לעזור לכם בדברים בהם אתם מורגלים, שהרי היא בת מושב, לעולי עליה שניה. היא הפכה להיות יותר אדוקה ממני ואני לא ניסיתי לשכנע אותה בכלל. רעייתי האהובה, ילדיי ונכדיי, שבלעדיי אהבתם ותמיכתם לא היה כלום.

“אזרחי ישראל נוכח כובד האחריות והשליחות ובענווה של ירושלמי”, מחה דמעה, “מודה לכם על אמונכם. תחי הדמוקרטיה הישראלית, תחי מדינת ישראל”.