אנו צופים במערכון, שמאחוריו יוצר גאון

פעמים רבות טוענים כלפי הרפורמים שה’דת’ שהם מייצגים אינה אלא ליצנות. יש מי שהמונח הזה צורם להם ונשמע באוזניהם מעליב ומזלזל.

אבל האם יש מונח אחר שמתאים למאבק המתחולל בימים האלה בעקבות תביעת הרפורמים להשתמש במקוואות טהרה?

אין ללכת שולל אחר הכותרות הרציניות כביכול והטיעונים בעד ונגד. אנחנו פשוט צופים במערכון, שמאחוריו עומד יוצר גאון, וגדולתו היא בהתחזות לדיווחים חדשותיים רציניים.

זו גרוטסקה, הגחכה של המציאות והבאתה לידי אבסורד.

נו באמת, רפורמים ומקווה?

כמיהה למקווה…

מהותה של הרפורמה היא ‘התאמת’ הדת היהודית לעולם המודרני ומחיקת כל מה שאינו נשמע נאור במושגים עכשוויים.

בתפיסה הרפורמית אין מקום לדיני הכשרות ולאיסורי השבת, להלכות תפילין וציצית ולנטילת ארבעת המינים בסוכות. אפילו כללי יסוד בעם היהודי, כמו קביעת היהדות על-פי האם, עברו רפורמה, ובעיני הרפורמים גם ילדים לאם לא-יהודייה נחשבים יהודים.

מכל מצוות התורה, הלכות טומאה וטהרה הן הרחוקות ביותר מעולם המושגים המודרני. אלה חוקים שאינם מובנים כלל בהיגיון האנושי. איננו מבינים מהי טומאה ומהי טהרה, והתורה עצמה אומרת שאין לחפש כאן היגיון אלא זו גזֵרת הבורא, כפי שהרמב”ם מבהיר בסוף הלכות מקוואות: “דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירת הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעת אותן, והרי הן מכלל החוקים”.

ופתאום הרפורמים גילו את המקווה!

נפשם כמהה כל-כך לטהרה, עד שהביאו את העניין לפני בג”ץ, וזה לא הבחין שלפניו בדיחה ופסק שיש לאפשר גם לרפורמים לערוך טקסים במקוואות.

עכשיו הכנסת מנסה להתמודד עם מופע הבידור הזה.

אם תרצו, ההצגה הזאת היא המחשה מצויינת למהותה של כל תנועת הרפורמה. כל-כולה ניסיון חיקוי עלוב של הדת היהודית, בלי מינימום של בושה.

לוּ היה להם מינימום של כבוד עצמי, היו מנסים לפתח טקסים משלהם ועולם מושגים עצמאי. במקום זה הם נאחזים ביהדות שבה אין הם מאמינים, מתוך ריקון המושגים היהודיים מכל תוכן.

בלי טיפת כבוד עצמי

מה פשר ההתעקשות על טבילה במקווה בהליך ה’גיור’ הרפורמי? למה לא להיות מקוריים?

היה אפשר לקבוע שהליך הכניסה ליהדות הוא גלישת סנפלינג או צניחה חופשית. ה’רב’ או ה’רבה’ היו יכולים לפתח דרשה נהדרת על המשמעות הסמלית של הריחוף בין ארץ ושמים.

גם השימוש הרפורמי בספרי תורה מקוריים (מתוך ביזוי קדושתם) סובל מאותו חוסר יצירתיות. מה העניין להשתמש בגווילים עתיקים, שכתב סופר סת”ם? לא עדיף להשתמש בצג דיגיטלי שעליו מוקרנים קטעים נבחרים? זה גם יכול להשתלב נהדר עם שירה בציבור.

כל זה היה יכול להיות משעשע לולא זו הייתה מציאות עצובה.

לפנינו תופעה שכולה הונאה וזיוף, חיקוי והתחזות, בלי טיפת כבוד עצמי. למרבה הצער התקשורת וגורמים אנטי-דתיים משתפים פעולה עם הליצנות הזאת כחלק ממלחמתם בדת ישראל.

אבל מעת לעת ראוי להזכיר את האמת: אין כאן לא ‘זרם’ ולא ‘דת’ אלא שקר וסילוף.