מעשה בכדור, מירוץ לנשיאות, וביקור של אורח בלתי רצוי

 את עיתונות סוף השבוע של תקשורת החרדית תפס, ובכל הכוח, המירוץ לנשיאות.

“חוזר מהכפור”, כיכב דוד לוי בשער השבועון בקהילה.

“דרוש: מועמד לנשיאות”, הייתה הכותרת הלועגת לראש הממשלה בשבועון משפחה. בין שיטוטיו אחר מועמד ‘הולם’ הוא הגיע, כך מדווח העיתון, כמו גם היומון המודיע, עד למשה כחלון. אפילו שמו עלה בלשכה, יותר כחלום מאשר כמציאות. בערך כמו שדרעי היה חולם על הרצת הגר”ש עמאר לנשיאות.

“המרוץ לכתר”, בישר היומון המבשר, שהגיש גם כתבה המגוללת עניינית את הפרטים השונים הקשורים בתפקיד – תהליך הבחירה, סמכויות, הוצאות לשכה, מעון, הדחת נשיא, ועוד. ללא ספק נושא חשוב, שמעניין את הקוראים, ו’המבשר’ הוא היחיד שהגיש להם את כל הפרטים. סיקור מעולה.

גם המודיע, באותו נושא, עם “טלטלת הנשיאות”, בשער.

היחיד שדילג את ‘שער’ ובחר להקדיש לנושא ‘רק’ כתבה היה יתד נאמן. “רק לא רובי”, הייתה כותרתה.

  לעיתונים יש גם תרחישים ו/או נבואות.

בקהילה מתעקש שיו”ר ש”ס, ח”כ אריה דרעי, ימליץ על פואד בן אליעזר, תוך אזכור כי ח”כ יעקב ליצמן, תומך ברובי ריבלין.

הגדילו לעשות במשפחה, שם מופיע באחד מהטורים המשפט הבא: “נשיא המדינה הבא הוא איש ירושלים, ושמו ראובן”. אבל אז כנראה נזכר הכותב למי ניתנה נבואה וצירף את התוספת המסתייגת: נכון לעת כתיבת השורות.

אגב, בעיתון כבר חושבים על היום בו יצטרך הנשיא להמליץ על חרדי שירכיב את הממשלה. “אם תזכה להגיע לרגע ההיסטורי, הנה תהיה זו שעתך הגדולה”.

נותר רק לקוות שעין חילונית לא שזפה השבוע את העיתון. למה להפחיד, כשמדובר בתרחיש של כמעט ימות המשיח?

בהמבשר מוגשת תיאוריה מעניינת, הנסמכת על דברים שאמר איתן הבר: ריבלין, שייך לדור הנסיכים (איך אמר עליו אביגדור ליברמן? “פיינשמקרים”…) – ומנהיגם היה מנחם בגין. משפחת נתניהו היגרה לארה”ב כי האבא, בן ציון, קיבל דחייה מאוניברסיטה העברית, שם הוקירו את אביו של ריבלין. נתניהו שייך לקבוצת ‘המקופחים’.

“אליבא דריבלין, נתניהו היה ונותר נציגו של המון העם הפשוט וחסר ההשכלה. בגופו לא זורם ‘דם כחול’, מכאן הבוז העמוק אליו, מכאן ‘ליברליותו’ המוגזמת והקריצה אל השמאל, מכאן האיבה העזה של נתניהו אליו”. כי “למרות הקילומטראז’ המדהים של נתניהו כראש ממשלה, הוא עדיין סוחב עמו נחיתות מובנית כלפי הממסד שלא מקבל אותו…”

קונספירציה של ממש. הבנתם את הרעיון? יבוא איש משפחת המקופחים, ויתמוך ב’מקופח’ דוד לוי, ולא יתמוך באיש הנסיכים…

ורק המודיע נצמד לחוק הגיוס. תחת הכותרת “טלטלת הנשיאות”, הוא משרטט את התמונה המלאה: אחרי חוק הגיוס, החרדים לא רצו את ריבלין. אבל עבר זמן, פתאום עברה להם בראש המחשבה לפיה גם פואד בן אליעזר, אילו היה בקואליציה, היה מן הסתם תומך אף הוא בחוק. אז אם כבר, שווה להרגיז את נתניהו – האבא של חוק הגיוס, ולהצביע לרובי…

גם סיכום העוולות של רובי, המצורף לדברים, לא ממש אמור להרתיע את הח”כים החרדיים מלתמוך בו: מיעט להקפיד בכבודה של משפחת נתניהו, וסירב לכופף את התקנון והמנהל התקין עבור האינטרסים של הממשלה והעומד בראשה. “ריבלין לא אחד שנתניהו יוכל לשתף אותו בגחמותיו הפוליטיות, אצל ריבלין לא היה מצב שוועדת חוץ ובטחון הייתה נותרת חצי שנה בלי יו”ר…” בעיני, אלה המלצות של ממש.

כמובן, וכאן באה ההדגשה שאי-אפשר לו להמודיע (בעצם, לכל עיתון חרדי) בלעדיה: ישאל כל אחד את רבותיו, כמובן…

  לצד נושא הנשיאות, התופס את מרכז העניינים, עסק יתד נאמן בהרחבה בביקור האפיפיור בישראל. “לא ברוך, לא הבא”, כיכבה הכותרת בשער המוסף השבועי.

וכך, לאחר כתבת הנשיאות “רק לא רובי”, הופיעו שלוש כתבות בנושא. הכתבה הראשונה – “אורח לא רצוי”, ובפנים, גם ההסברים: “מדינת ישראל שכחה את מי הוא מייצג… את הוואתיקן שמאחוריו… ואיזו קופת שרצים בת אלפיים שנה תלויה על צוואר”.

כתבה נוספת – “מסע עצוב אל ההיסטוריה העקובה מדם” – מגוללת את המסע המדמם במלואו. ועוד כתבה: “מזימה על ההר הקדוש” – תיאור המזימה להשתלט על נתחים מקבר דוד, כחלק מהביקור הלא-קדוש.

איך זה שרק יתד נאמן טרח לתקוף את הביקור? – ליתר עורכי העיתונים פתרונים.

  לא תאמינו, אבל יומון ושבועון טרחו לגנות את… משחק הגמר ביורוליג. אני לא ממש בטוחה שכל הקוראים הבינו במה מדובר, אבל חייבים להודות שהכיתוב בנושא הנ”ל מרתק למדי…

“כדור הוא עבודה זרה”, מסביר הכותב בבקהילה, ואף מצטט מתוך מסכת ע”ז: “כדור שתופס את עצמו תחת כל העולם כולו ככדור”.

“יהודים מרגישים צורך להידמות לגויים…לשגר משלחת למשחקיהם…”, כתב, וגם הציג שמות שחקנים לשם התרשמות: אלכס טייס, סוסו שחורציאניטיס, שון ג’יימס, דווין סמית, ריקי היקמן… לא מציע לכם להיפגש איתם בסמטה חשוכה”.

“גויים נלחמים מול גויים, היהודים חוגגים… איפה הגאווה הישראלית? גוי אמריקאי ניצח גוי ספרדי, בשביל ישראל זו סיבה טובה לחגוג…”

ביתד נאמן  מוקדש למחק מדור סאטירי: “רק השבוע כרכרה כל המדינה סביב כמה אנשים שחיים על כדורים…

“מכיוון שמדור הספורט של ‘יתד נאמן’ לא מצורף לעיתון ב-29 השנים האחרונות, קוראינו הנאמנים אינם בקיאים בזירת משחקי הכדור הישראלית. הם חושבים שזה מורכב מישראלים, זהו שלא. הקבוצה מורכבת מכמה כושים גבוהים להחריד ויקרים להחריד, לא פחות”.

עכשיו דמיינו את אברכי קרית ספר קוראים את הטור . כמדומני, שהם לא ממש מבינים את הנאמר.

   גם שבוע אחרי, התקשו בשבועונים לשכוח את ל”ג בעומר ומירון. היומונים טחנו עד דק את בחג כבר במהלך ימות השבוע. לשבועונים נותר לטחון מחדש את הטחון.

וכך, בעוד ביומונים כותרות קונטרס החדשות הן על “הפיכה צבאית בתאילנד”, (המודיע והמבשר), סיפור הקאנטרי ברמות והגעת האדמו”ר מויז’ניץ לשבות באלעד (המבשר), כנס רבני ערים לשמיטה (יתד), ומעמד החינוך ונאומי גדולי ישראל (יתד והמודיע), הרי שהשבועונים מקדישים מקום נרחב לאירוע של תחילת השבוע.

תמימות-דעים לא הייתה שם. למעשה, מחלוקת של ממש נרשמה בין אסכולת בקהילה לאסכולת משפחה.

בעוד הראשונים טענו כי “אין כשלון, אין על מה לצעוק ולזעוק”, היה כתב משפחה קצת יותר ריאלי. תחת הכותרת “סוסים בדרך הביתה”, תיאר העיתון את האגרסיביות של “שוטרים על סוסים, נגד קהל אזרחי מבולבל” ועל “השלטת סדר באמצעים משפילים בחניונים”.

בבקהילה העדיפו, לעומת זאת, לראות במה שקרה בסיום יום ההילולא “אירוע נקודתי שגרם ללחץ אדיר על האוטובוסים”, “כשל של מפקד זוטר בשטח… קצת דחיפות… כמה פרשים נשלחו לפנות את הכביש, ומספר שעות לאחר מכן כולם היו בדרכם הביתה”.

מה שתואר ב’משפחה’ כ”סיוט”, הפך ב’בקהילה’ למסכת שבחים “למפקדי משטרת ישראל”.

“היבבות של הח”כים”, אליבא ד’בקהילה, נועדו למנוע מסקנה לפיה כדור הארץ יכול להסתובב על צירו, גם בלי שהם ידחפו אותו…

מעניין, תודו.

  ויש גם את המתקפה השבועית על אחד מקודקודי הקואליציה.

הפעם היה בקהילה יחיד במערכה. במוקד הזעם: תקנה חדשה, לפיה מוסד שלא מלמד אנגלית יודח ממעמד של ‘מוכר שאינו רשמי’ למוסד פטור.

לעומתו, משפחה יצא מגדרו שלא לתקוף איש. הוא אפילו היה נחמד לנפתלי בנט, שאירח בלשכתו את כתב העיתון.

לרגע נזכרתי כי גם אריה דרעי היה השבוע מפויס יותר כלפי לבנט, בראיון שהעניק לאחד מכלי התקשורת, ולא יכולתי שלא לתהות – האם גם לבנט יש יחצן חרדי שהפך אותו ל’פרח מוגן’ ע”ש אורי אריאל?

 והאם יש לכך קשר למכרז השמיטה?

 ואי-אפשר להתעלם משער חדשות משפחה.

“הכאב והעלבון”, זעקה הכותרת. בפנים, מספרת כתבת העיתון על “233 בנות חרדיות שנותרו ללא מקום לימודים לשנת תשע”ה”.

עיינתי היטב ברשימה.  מצאתי בה את כל הריכוזים החרדיים (בני ברק, ירושלים, בית שמש, אשדוד, ביתר עילית, אלעד, אופקים). משום מה נעדרה עיר התורה מודיעין עילית.

מאחר וידוע לי על לפחות מקרה אחד של ילדה, שלפי שעה אין לה קורת-גג לשנה הבאה, התקשרתי אל הכתבת – בשאלה: על מה ולמה זכתה מודיעין עילית בהשמטה?

היא הודתה בפניי כי לא ממש זכתה שם לשיתוף פעולה.

אז מדוע לא ציינת בכתבה ש”לא התקבלה תגובה” – המשכתי לתהות.

אז זהו. מתברר שמהעירייה שיגרו תגובה יח”צנית, אבל לא הציגו נתונים, כמו יתר הערים (כמה אופייני למערכת הדוברות שם, למי שמכיר).

ולמה, בעצם, לא לציין זאת בכתבה?  ובכן, הכתבת בחרה שלא להתעמת ישירות.

במקומה, אנו מביאים כאן את הפרטים: כל היודע דבר אודות תלמידות שעדיין לא שובצו בסמינרים במודיעין עלית, מתבקש לפנות למייל האדום. אנו מבטיחים להעביר את המידע למערכת משפחה.