כעת הגיע הזמן לומר את האמת על כהונתו של לופוליאנסקי כראש עיר

1.

מעת לעת טורחים להבהיר בש”ס ש’יום ליום’ אינו מייצג את התנועה. ובכל זאת, קשה להתעלם מהביקורת הקשה שהופנתה השבוע בטור הפוליטי של העיתון כלפי העומדים מאחורי עיתון ‘הפלס’, אנשי הפלג הירושלמי – מי שבשנת 1992 שלטו ביד רמה על ‘יתד נאמן’.

חיים טריקי, בעל הטור, מיטיב להעלות זיכרונות מאותה שנה, עת הביס יצחק רבין המנוח את יצחק שמיר המנוח, וכל אופציה להצטרפות לימין לא נראתה באופק. אפילו לא כממשלת אחדות לאומית.

“מועצת חכמי התורה בראשות מרן זצוק”ל החליטה כי ש”ס תצטרף לקואליציה כדי לנסות ולהציל את עולם התורה ומדינת העם היהודי. החשש הכבד היה כי אילו יופקרו כל מערכות השלטון אך ורק בידי ממשלת שמאל עוד נתגעגע לדוד בן גוריון ויגאל אלון”.

ואז החל מחול המרדף הגדול.

“יהודים שלקו בצרות עין לא ראו זאת בעין יפה ונפש רחבה, בלשון המעטה ויצאו ל’מלחמת קודש’ באלה שכינו ‘חברים בשלטון הרשע’, שלטון המערך בראשותו של יצחק רבין… וכך, ליטווק’ס לצד בוגרי חורב ומרכז עמדו והפגינו כנגד החבירה לממשלת רבין.

“מאמרי שטנה וביזיון גדולי ישראל שטפו את ביטאון דגל, שנשלט על ידי אלו שלא פסקו גם בימים אלו להשחיז את קולמוסם בדברי בלע ולנעוץ אותו בתורת משה ובעבדו.

“איזה בן תורה ספרדי יכול היה אז להרים את ראשו מאימתם. הרעילו את בארות ההסתה השכם והערב וזו חלחלה עמוק אל חומות הישיבות הקדושות”.

אלו, צריך לומר, אותם מי שמפגינים היום נגד חוק הגיוס החדש, אותם אלו שניסו לשכנע את נשיא המועצת, חכם שלום כהן, כי החוק נורא ואיום.

בראיון שערכתי עם אריה דרעי ערב חזרתו למפלגת ש”ס – כשלישיה – סיפר בהרחבה על קורות הימים ההם.

“באותן בחירות של ’92 קיבלנו שישה מנדטים ו’יהדות התורה’ ארבעה מנדטים, וזאת למרות שהם ניהלו קמפיין מאד קשה נגדנו. אפילו ראשי הישיבות הספרדיות, מה שמכונה ‘מרביצי’, חתמו להצביע ג’.

“יותר מזה, הם לקחו את הרב פרץ, שהיה קודם יו”ר ש”ס, והעמידו אותו בראש ‘אגודת ישראל’. תארי לך שאנחנו היינו היום עושים דבר כזה… ולמרות זאת, במוצאי הבחירות, אני זוכר איך חיים רמון ורבין מיד התקשרו אלי והזמינו אותנו למשא ומתן. הם אמרו ‘אתם הראשונים’.

“אמרתי להם באופן הברור ביותר ‘אנחנו לא ננהל משא ומתן בלי ‘יהדות התורה”. למרות שלא היינו צריכים אותם. כי, אנשים שוכחים, אז עמדו על הפרק דברים גדולים, גיוס בני הישיבות ועוד, וחשבתי שאין לנו את הלוקסוס ללכת לבד, גם אם נקבל פחות תפקידים. גם רציתי להחזיר את המצב לקדמותו כי עברנו חודשיים קשים… כשאתה מנצח יש לך את הלוקסוס לוותר… וצריך למחול… ב”ה שקיבלתי את האישור לכך ממרן.

“למחרת נסעתי לבני ברק, הרב שך היה מאד מופתע שלמרות שאחרי כל מה שעשו לי הגעתי… אמרתי לו בשם מרן הרב עובדיה יוסף שאנחנו רוצים ללכת למשא ומתן משותף עם אגודת ישראל, לא נלך לבד. אני זוכר איך ביקש להביא ‘לחיים’, אמר ‘שהחיינו’, הוא היה ממש נרגש. הלכנו למשא ומתן משותף עד הסוף, חתמנו יחד על קווי היסוד, אפשר לראות את הכותרות דאז ב’המודיע’ וב’יתד נאמן’ על קווי היסוד המשותפים…

“אבל כשהגיע השלב שבו היה צריך לחלק את התפקידים, קפצו נציגי אגודת ישראל דאז הרבנים פרוש שפירא ולורנץ ואמרו שאת זה תעשה כל מפלגה לבדה.

“אמרתי: ‘בשום אופן לא, הרב שך והרב עובדיה אמרו לנו ללכת יחד, בואו נילחם על זה ונחלק בינינו את התפקידים’. אבל הם התעקשו. נסעתי לרב שך, הוא אמר לי: ‘הם לא רוצים? לא צריך, העיקר שהגעתם לקווי יסוד יחד.  לקח לי שעתיים לגמור על מה שהיינו צריכים לקבל, אבל באגודה רצו יותר תפקידים ממה שרבין יכול היה לתת להם, יש להם בעיה שם, הם הרי ארבעה מנדטים ארבע סיעות וכל אחד רצה משהו… והמשא ומתן התפוצץ.

“על זה הוא התפוצץ! אבל הרב עובדיה אמר ‘חתמנו, אי אפשר לחזור בנו’…ומפה ואילך החלו כל המחלוקות…”

בביטאוני התנועה לא כך סיפרו… – אמרתי לו אז.

“לא, ברור שלא… טוב, אולי בהמשך התעוררו גם בעיות אידיאולוגיות, אבל המשא ומתן התפוצץ על תפקידים. יש בידי עדויות. הרב מרדכי קרליץ, הרב גרוסמן מאלעד – יש אנשים שהיו איתי אצל הרב שך ויכולים להעיד שהסיפור נכון. לחזור בנו כמובן לא יכולנו אחרי שחתמנו, ובלבד שמדובר היה בהקמת ממשלת שמאל צרה, ממשלת מרץ, ובלעדי החרדים מי יודע מה היה קורה, הייתה סכנה נוראה.

“ב”ה שהיינו בתוכה הצלנו את מה שיכולנו, נשאנו על גבינו את כל הנטל של עולם התורה, הגם ש’חטפנו’ הרבה מאד…”

ימים חלפו, דרעי וגפני ביחסים מעולים ומשתפים פעולה ביניהם, העץ’ניקים מפגינים, אך אינם חלק מהעולם הפוליטי, ו’יתד נאמן’ של אחרי ההפיכה אינו משמיץ עוד את גדולי הרבנים של יהדות ספרד.

וטוב שקיים ‘יום ליום’ כדי להזכיר לכולנו את ההיסטוריה הכואבת.

2.

אין ספק שאמות הסיפים רעדו השבוע עם ההקלה המהדהדת בעונשו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.

בנושא הזה הסכמתי לגמרי עם ביקורתו של הפרשן הפוליטי של בקהילה, יעקב ריבלין.

“ימים עוד ידברו ומשפטנים עוד ישיחו בנפלאות פסק הדין… טובי המרצים בפקולטות ינסו להסביר לתלמידיהם כיצד איש עסקים קר וציניקן מעביר מאות אלפי שקלים כגמילות חסדים לאחיו של ראש העיר, שצריך לחתום לו על תכנית בניה של מגדלי ענק, וראש העיר עצמו כלל לא יודע מגמילות החסדים הזאת..

“היחיד שלא קנה את הלוקש של גמילות חסדים לאחיו של ראש העיר היה השופט סלים ג’ובראן. אומרים עליו שהוא שופט קשה ומחמיר, אבל ההיגיון הבוקע מדעת המיעוט שלו הוא בהיר בפשטותו. בעוד שדעת הרוב הייתה שבגלל מערכת היחסים המתוחה שבין אולמרט לאחיו שמעבר לים יתכן והראשון לא ידע על הכסף שקיבל אחיו מעד המדינה – טען ג’ובראן שאנשי עסקים לא זורקים סתם כך כסף לים”.

מסכימה עם כל מילה, ומתקשה שלא להיזכר באגדה ש’רצה’ במשך שנים, לפיה יחסים עכורים שוררים בין אריה דרעי (כשהיה יו”ר ש”ס בדימוס, וגם בהיותו חלק מ’השלישיה’) לאחיו הרב יהודה דרעי, רבה של באר שבע.

כל ניסיון להוכיח כי השניים הם בני משפחה קרובים מאוד הושתק בהכחשות נמרצות. טוב שיש ג’ובראן שמבין שאגדות על מערכות יחסים לא תמיד עומדות במבחן המציאות.

3.

מחד, מצטרף בקהילה למחול מחיאות הכפיים ליו”ר ארגון ‘יד שרה’ אורי לופוליאנסקי, תוך שהוא מעניק לו במה לראיון ‘זיכוי’.

בראיון מתייחס לופוליאנסקי לדברי פרקליטו, לפיו יוכל לחזור בעתיד לפוליטיקה ולמשרה ציבורית.

אתה שוקל ריצה לראשות עיריית ירושלים בעתיד? – שואל המראיין יהודה שוורץ.

“לופוליאנסקי מתחייך. הוא טרם הספיק לעכל ולהתאושש מהבשורה הטובה שנחתה עליו ובוודאי שטרם נתן דעתו על כך. הוא לא שולל ריצה כזו בעתיד, אך עם זאת מסתייג: ‘זו שאלה היפותטית. הבחירות לא עומדות כרגע על הפרק ולמה לנו לדון בשאלות שאינן מעשיות? אמשיך לשרת את העם כדרכי בפעילות ציבורית רחבת היקף ואני תפילה כי ה’ יהיה בעזרנו”.

‘לא’ מוחלט אין פה.

איזן את התמונה, וטוב שאיזן, ריבלין בטורו הפותח:

“בשעות הצהלה הגדולה שלאחר פסק הדין שוחח לופוליאנסקי עם כתבים. לאחד מהם הוא אמר שאפשרות ריצה מחודשת לראשות עיריית ירושלים היא היפותטית, אבל אין הוא שולל אותה על הסף. יש לקוות שהדברים נאמרו רק בלהט השמחה והאומר המאושר לא התכוון לכך ברצינות. לא רק שייאלץ לחכות שבע שנים עד תום תקופת הקלון, אלא שיצטרך גם להסביר מה הוא עשה בקדנציה הקודמת שמצדיק בכלל דיבורים על חיים פוליטיים חדשים..

“כי רק עכשיו, אחריש הזיכוי המשמח מעונש המאסר לאיש היקר והאהוב הזה, אפשר לומר את הדברים שהוצנעו במהלך כל שנות המשפט כדי לא להזיק לו. כהונתו של לופוליאנסקי בראשות עיריית ירושלים הייתה הגרועה ביותר לציבור החרדי בירושלים מאז קום המדינה. אף בית ספר לא נבנה, אף לא מקווה טהרה וגם לא שכונה חדשה אחת.

“היו אלו חמש שנות יובש תקציבי מוחלט לציבור החרדי”.

4.

אהבתי מאד את כתבתו הנרחבת של משה מורג בהמודיע על נחקרי דומא. הכתב מתאר את ההיסטוריה של עינויים בשב”כ, על דיונים בבית המשפט העליון, ועל הפסיקות – שלא תמיד קוימו בדקדקנות.

“למרות האיסור שהטיל בג”צ על שימוש בעינויים קשים כאמצעי חקירה הותיר בג”צ על כנו את ההיתר של ועדת לנדוי לעשות שימוש בעינויים כאשר מדובר בחקירת ‘פצצה מתקתקת'”.

השב”כ, כמובן, טוען שהנערים מדומא הם פצצה מתקתקת.

פחות אהבתי את התיאורים הזוועתיים של העינויים עצמם. לי היה קשה לקרוא אותם. ולחשוב שילד קטן פותח לתומו את המודיע, כי זהו עיתון שמותר לקרוא אותו בהיתר גדולי ישראל, עיתון שמונח על שולחנות בתי ישראל – וקורא את תיאורי העינויים.

“עינויים אלה כללו: 10 עד 15 סטירות חזקות, הושבתו על כסא נמוך ללא משענת כשהוא אזוק לכסא ברגליו המכופפות לאחור מתחת לכסא. החוקרים כפפו בכוח את גבו לאחור עד שראשו נגד ברצפה ובגבו נוצרה ‘קשת הפוכה’ והחזיקוהו ככה לפרקי זמן של 10 דקות, לאורך לילה שלם. כאביו היו ללא נשוא…חוקריו מאיימים עליו ללא הפסקה .חלק מהאיומים הם של חוקרים המתחזים לעבריינים ומוכנסים לתאו של המבקש ומאיימים לפגוע בגופו או בחייו… לפי מה שאמר הנער… הביאו אותו החוקרים בעינוייהם למצב שבו הרגיש את הרגשת ‘טוב מותיר מחיי’ כפשוטה”.

אתם שם, בהמודיע. האם אתם בטוחים שילד בן 8-9 מסוגל לעמוד בקריאת משפטים כאלה?

5.

מסכימה לגמרי עם חוות דעתו של מ’ כרמלי על עתיד ‘תקומה’:

“נראה שהחיבור בין המפד”ל ההיסטורית שבנט הפך אותה לבית היהודי לבין תקומה, בראשות אורי אריאל ובצלאל סמוטריץ’ (שחיווה את דעתו המלומדת כי שריפת המשפחה בדומא אינה טרור) הוא על זמן שאול. בנט מאס בהם, סופית.

“אריאל עוד הציע לסגור את החטיבה היהודית בשב”כ. מה הבעיה, הוא היתמם, לא הצעתי חלילה לסגור את כל השב”כ רק את החטיבה היהודית. נראה כי הבית היהודי כבר לא יצעד יחד עם האיחוד הלאומי בבחירות הבאות”.

אלי ישי, אגב, פנוי להצעות.