אמנון לא נגד חרדים. חייבים לשנות הרגלים

העיתונאי אמנון לוי הגיש תכנית GK Vגרושות החרדיות.

עקב ה’פרומואים’, גם אני, כמו הרבה מקוראי טוריי, צפיתי בתכנית כשאני רותק לספה. ישבתי, ראית ובכיתי. התכנית לא חידשה לי דברים רבים, אבל היו גם כמה כאלו.

חיים גרילק, פעיל בארגון ‘דוסים’ הנלחם בהסתה כנגד הציבור החרדי (בו גם אני חבר) – פרסם בבמה זאת מאמר, והציג את המצב של הגרושות החרדיות כמורכב יותר מן המוצג בכתבה. לדבריו, חלק מדבריהם של אמנון לוי והתחקירנית החרדית שלו הינם דברי הבל, סילוף, ושקר מוחלט.

ובכן, היו כמה העלמות קטנות של פרטים חשובים בכתבה, ועם זאת אי אפשר להתעלם ולכסות על המציאות המרה.

אני אמנם פעיל ‘דוסים’, ומכאן שאני אמור להגן על החברה החרדית כל עוד נפשי בי, אולם הפעם צריך להבין שיש שני צדדים למטבע.

לאחר שידורה של התכנית צפו במגזר שתי תגובות מרכזיות: האחת – מכחישה את הכל מכל בתוקף; השניה – תומכת בתכנית מתוך טענה כי הנה סוף סוף הוצא השד מהבקבוק.

החלטתי לבחור לא את זה ולא את זה, אלא את האפשרות השלישית, המשלבת בין השתיים ונראית נכונה לדעתי. דעה נייטרלית יותר ומעשית יותר.

הגרושה שמול הדלת שלי

אני מודע לכך שקיימים ארגונים במגזר החרדי וישנה עזרה לנשים גרושות. גם אני, עד לפני כמה חודשים, הייתי מתנדב ב’יד אליעזר’. אין צורך לספר לי.

עד לפני חודשים ספורים גרה בדירה שמול דירתי גרושה חרדית, אם לשלושה, שהייתה נזקקת גדולה, כמו רוב הגרושות החרדיות, ואימהות חד הוריות בכלל.

בכל יום היו מגיעים אליה ממגוון עמותות וסייעו לה בדרכים שונות. אני זוכר את הדפיקות בדלתי כאשר הגרושה לא היתה בביתה. ביקשו ממני לשמור בעבורה על “החמגשיות” הרותחות מעלות האדים. כאשר הייתי אוסף מזון לנזקקים לאגודת יד-אליעזר, אותה גרושה, על אף היותה נזקקת בעצמה, הייתה נותנת כמות עצומה של מזון אשר קיבלה בעצמה מאגודה אחרת.

לאותה גרושה היה כתף עליו יכלה להישען בתקופה הקשה הזאת בחיים. אימא שלה ואחותה עזרו לה בגידול הילדים, למרות הרמת הגבה על הגירושים.

למה יש לה כלב בבית?

רק שלצערי, למרות כל ארגוני החסד והעזרה של המגזר, יש כאלו שנשכחו ונודו לגמרי מן הקהילה.

כשצפיתי בתכנית, לא יכולתי להתאפק והזלתי דמעות על הגרושה אשר סיפרה שלא הוכנסה לרשימת הגמ”ח – ולאחר מכן תירצו לה: “יש להם כלב בבית”.

חשבתם אולי למה אישה חרדית (לא מודרנית, כי אצל המודרנים יש המון בעלי כלבים) הכניסה כלב לביתה, דבר שהוא לא אסור על פי ההלכה, אך לא מקובל ביותר בחברה החרדית?

אינני מסוגל מלהפסיק לחשוב על כאבם של ילדים להורים גרושים וטלטולם הנפשי עקב תהליך זה, ותחושת החוסר הנוראית של הילדים להורה.

אני לא בן להורים גרושים, אבל יש בי את הדבר הזה שנקרא חמלה יהודית ואנושיות, ואני מסוגל להבין שהכלב אשר הכניסה האישה לביתה לאחר הגירושין היה ניסיון למלא את החלל החסר בליבם של ילדיה.

האם ניתן סתם כך, בלי רחמים, שלא לעזור לה?

ליבי התמלא כאב עליה. מי כמוני אשר הגיע מהמגזר החילוני המלא בפעמים רבות בדעות קדומות נגד חרדים, יודע מה היא חווה?

אמנון אינו שונא חרדים

והנה כמה תובנות שעלו בי מהצפייה בכתבה:

א. על אמנון לוי נטען שהוא שונא חרדים. ובכן, אמנון ממש לא שונא חרדים ואין לו דעה קדומה עלינו, אך מתוקף היותו עיתונאי, ברור מדוע חפץ האיש בכתבה חריפה ככל הניתן, גם במחיר שינויים או העלמת עין מכמה נתונים חשובים. כך נוהגים עיתונאים.

אז ממש לא כל הגרושות זרוקות כמו כלב, אך יש כאלו שכן, לצערי.

ב. גירושין הן דבר כואב ביותר אם לגבר ואם לאישה. כוונתה של הרבנית פוברסקי, שצוטטה בתכנית, כאילו היא מתנגדת לגירושין, הייתה בעצם לשכנע כל מי שחושבת להתגרש – לנסות להציל את חיי הנישואין, ככל האפשר. לצערנו, לפעמים אין ברירה וצריכים “לחתוך”. גם בעלה ראש הישיבה אמר זאת. לא סתם התורה נתנה לנו את האופציה שנקראת גט.

ג. למגזר החרדי יש מנגנון ידוע שאם תוקפים אותו מבחוץ – הוא מנסה להצדיק את עצמו, גם כאשר הוא אינו צודק. כמגזר הידוע בפעילות חסד הענפה שלו אני פונה לאחי החרדים וקורא להם: שימו לב קודם לכן לצרכי הסביבה, ואם אתם רואים בן לאם גרושה – קחו אותו למען ה’ לבית הכנסת, עזרו לו, הציעו לו ללמוד איתכם, נסו לעזור לגרושה בכל דרך שהיא. אל תתנו לה ולילדיה לחיות את החיים בחושך, הזמינו אותן לסעודות שבת ולחגים, שמחו אותם.

לא חסרות דרכים לשמח ולהאיר למשפחות האלו בזמנים הקשים, זה דורש רק קצת התבוננות מסביב לבועה של עצמנו. גלו חמלה יהודית ועזבו את אמנון לוי, שאולי בדיעבד יגרום לנו להאיר את פניהם של אותן נשים, הבוכות בחושך ללא הפסקה.

ד. הגרושות הן לא מסכנות, בעצם. הן מלאות עוצמה והן שורדות את תלאות החיים, לא מוותרות ונלחמות למען ילדיהם. אנא עזרו להם להילחם. אל תשאירו אותן חשופות בעורף.

מי יודע, אולי תיקחו לכם את מה שכתבתי לכם, למרות גילי הצעיר, כקצת חומר למחשבה.