מכות ומתיחת ראש: כך עונו עצורי דומא • השב”כ: הכפשות

התעללות בעצירים בעילה של “טרור יהודי” מהוה שלילת זכויות אזרח, חשובות ביותר, מכל היהודים הדתיים וקפוחם לעומת כל היהודים החלוניים, ואולי גם תחילתן של תגובות של מקופחים ע”י פעולות זעם שיובילו שוב לחקירות בשיטות לא דמוקרטיות לגלוי הטרוריסטים וחוזר חלילה במעגל רשע מתחזק והולך עד למלחמת אזרחים שתוביל אף לשואה למזה”ת כולו, ח”ו.
||
ראשית, אזכיר שהתעללות בעצירים שאשמתם לא הוכחה, תוצאתה ההכרחית היא שבמעוט המקרים ההתעללות תקריב קרבנות שהם חשודים חפים מפשע, מעוט מהחשודים הפלסטינים הם חפים וכן יהיו מעוט מהחשודים היהודים.
|
שנית, אזכיר שהתעללות בעציר פוגעת לא רק בו. כל האזרחים שנראים לצבור כחשודים בכח (דתיים, למשל, כמוסבר לקמן) נשללת מהם הזכות לבטחון אישי מפגיעה והזכות להגנה מגביית הודאות שוא מפלילות. יתר על כן, הזכות למתוח בקורת על השלטון (היא הזכות שנותנת תקף מחיב לתוצאות הבחירות ועליה נאמר בבג”ץ שהיא חשובה מכל זכות אזרח אחרת) למרות חשיבותה המיוחדת, אף היא נשללת מהם, בעקבות הפרת האסור להתעלל בעצירים, שהרי אזרח חף מפשע שרוצה לחשוף עוולה שלטונית, (כמו גם לנהל משפט נגד ידיד של שב”כניק), הדבר היחיד שאמור להבטיחו מפני נקמה שלטונית/שב”כית הוא האסור שחל על השב”כ להתעלל בחפים, שהוא, למעשה, האסור להתעלל בנחקר כלשהוא.
|
שלישית, אני מניח שהתעללות בעציר בעילה (גם אם מבוססת) של “טרור יהודי” אינה מאימת על חלוניים ואינה שוללת מהם זכויות אזרח כנ”ל, רק היהודים הדתיים יאלצו לחיות תחת שוט מונף זה. זאת, בגלל שהחוקרים מודעים לכך שאם תתגלה חפותו של קרבן שהוא חלוני אז הצבור יחשוד שהמעצר נעשה כאמתלה לנקמה לא מוצדקת, כדלעיל, ויופעל לחץ צבורי לחקור ולטפל בחוקרים, לעומת זאת אם הקרבן יהיה מן הדתיים (סטודנט למשפטים דתי מהרצליה, למשל) אז תהינה ידיהם של החוקרים המתעללים חפשיות, גם אם אינן נקיות, בגלל מודעותם לכך שגם כשישוחרר אותו דתי ללא אשום לא יתעורר חשד כנ”ל עליהם ולא תתחולל סערה צבורית.
||
——— לדעתי, אסור לחצות את קו ההפרדה הנוכחי שמפלה בין חשודים ישראלים לבין חשודים זרים (פלסטינים) בענין התעללות בנחקרים (בהכרח גם בחפים, כאמור), זאת בגלל שלש סבות ——-
||
סבה אחת היא האזון הנכון בין זכותם של בני אדם לבטחון מפני טרוריסטים לבין זכותם לבטחון מפני חוקרים: בהיות הפלסטינים זרים לעמנו, חסרי קשר אישי ליהודים, אין מקום לחשוד באנשי השב”כ שהם מתעללים בפלסטינים מסבות של נקמנות אישית או כדי לנקום ביריבים אישיים של ידידים אישיים שלהם או ביריבים של פוליטיקאים, אלא סביר שכל מטרתה של ההתעללות בעציר היא להציל מפעולות טרור. ודאי שסבה זו להתרת ההתעללות אינה תקפה כשמדובר באזרחים ישראלים, כיון שלהם יש קשר עם יהודים, ולכן יש לחשוד במניעים זרים כנ”ל של המתעללים בעצירים.
|
סבה שניה היא שמירת האמון של אזרחי המדינה הדמוקרטית בכך שהשלטון נבחר באופן דמוקרטי: אין לתוצאות הבחירות תקף מחיב, מוסרית, אלא אם הבחירות היו חפשיות, כולל חפש המידע על מעשיהם של נבחרים ושל מיעמדים; ממילא מתחיב החפש למתוח בקורת על פוליטיקאים ולחשוף עוולות שלטוניות, ובגלל זה מתחיב בטחון של כל אזרח מפני התעללות של אנשי שב”כ בחפים שמוצגים לצבור כאילו נחשדו מסבות מוצדקות. גם סבה זאת תקפה רק להתעללות בנחקרים שלהם זכות להשתתף בתהליך הדמוקרטי, ולא בנחקרים זרים.
|
סבה שלישית היא מניעת קטסטרופה: פגיעה בחפים פלסטינים אמנם גורמת להם תחושות פחד וקפוח, אבל הן לא תגרום לפתיחה במלחמה בינינו לבין הפלסטינים, שהרי המלחמה אתם קימת בין כך ובין כך, לעומת זאת, מלחמת אזרחים בין היהודים החלוניים לבין היהודים הדתיים טרם נפתחה, ושלילת זכויות אזרח מהיהודים הדתיים לפני שנשללו גם מהיהודים החלוניים (כמוסבר לעיל) עשויה לעורר תחושות פחד וקפוח שבעקבותיהן תתחולל מלחמת אזרחים, לא בטווח הקצר, אלא בסופו של מעגל רשע של תגובות מרדניות ותגובות נגד של השלטון, בהסלמה מתמשכת. מלחמת אזרחים תגרור החלשה של המדינה עד לשמוש ב”בררת שמשון” ושואה של המזה”ת כולו. כך צפוי בפרט כשמבססים את שלילת זכויות האזרח מדתיים על הטעון ה”הומניסטי” שהאסור להפלות בין אדם לזולתו מחיב להשוות את מעמדם של היהודים הדתיים לזה של הפלסטינים, בני עם האויב, ולפגוע גם בזכויות האדם של הראשונים; לדעתי, אם מתיחסים לקבוצת אוכלוסייה כאל אויב אז צפוי שבמשך הזמן תחושת ההדרה תגרום לכך שהיא תגיב כאויב.