הרב מבריסק וגברים אלימים בציבור החרדי

הטור שפרסמתי כאן בשבוע שעבר אודות האלימות במשפחה, הצליח להזיז גם את האדישים והציניים שבינינו.

קיבלתי הודעות מייל רבות של בקשת עזרה וביטויי מצוקה. קיבלתי גם תגובות כמו “את אמיצה” ו”תודה שהעלית את הנושא למודעות”. וקיבלתי גם שאלות בסגנון: “אם אני יודעת על מישהי בשכונה שבעלה מכה אותה והיא מפחדת להתקשר למשטרה, מה עלי לעשות?”

בהזדמנות זו אביא דברים שכתבה לי מנהלת באחד מהמקלטים לנשים מוכות, אי שם באחת הערים החרדיות: “לדעתי, האישה צריכה לדעת שהיא לא לבד ויש איתה מישהו. יש להבהיר שמוכנים ללכת איתה למשטרה ולעשות כל מה שצריך, ומצד שני, מוכנים להיות עבורה אוזן קשבת כדי שיהיה לה עם מי לדבר.

“לנסות לכוון אותה לפעולה אקטיבית, אבל לא בדרך מאשימה ומלחיצה, ולהבהיר שאנחנו איתה גם אם לא תעשה זאת. כמובן שיש להפנות אותה לטיפול במרכז למניעת אלימות במשפחה. הבעל לא חייב לדעת מזה”.

ברור לי שאין כל סיכוי שאצליח לרפא את כל תחלואי החברה שלנו באמצעות טור פובליציסטי כזה או אחר.

בטח שלא אצליח למגר את תופעת הנשים הסובלות מאלימות במשפחה.

אבל עצם העלאת הנושא למודעות, יש בה ברכה עבורנו.

 חובה לפני הידור

באותו בוקר שלמחרת חגיגת נישואי יעקב לבתו של דודו – לבן, התגלתה התרמית. אך יחד עם זאת התגלתה לו העובדה שאהובתו – רחל, עשתה מעשה אצילי במיוחד ומסרה לאחותה את ה”סימנים” עליהם סיכם עימה. עובדה זו גרמה לו לרצות עוד יותר ברחל ולהתחייב לשבע שנות עבודה נוספות תמורתה.

הקודים המוסכמים עליהן התבסס יעקב ואותן סיכם עם רחל בטרם יום הנישואין, אותן קודים שנועדו למנוע מלבן לרמות אותו, נמסרו ללאה כדי שזו לא תתבזה. וכך, למרות שהאבות קיימו את כל התורה כולה טרם ניתנה, נשא יעקב שתי אחיות.

ההבנה שלא מדובר בסתם שתי אחיות, אלא בשתי אחיות צדיקות, גרמה לכך. משום שהסיבה המרכזית לאיסור שתי אחיות נעוצה בהיותן “צרות” זו לזו. כאן היה ברור שלא מדובר בצרות, ומשום כך נשאן יעקב.

יתרה מכך: יעקב אבינו התחייב לרחל כי יישאנה. שבע שנים המתינה רחל בסבלנות. כך שכאשר בבוקר נודע לו שזו לאה, עשה יעקב חשבון עם עצמו והגיע למסקנה שחובתו כלפי רחל, גדולה מהחומרה שנטל על עצמו לשמור את התורה בטרם ניתנה.

יעקב אבינו, שלמד תורה והלכה אצל שם ועבר, הבין שההתחייבות לרחל, קודמת לרצון הכנה שלו להדר ולהתעלות בעבודת ה’. הוא ידע להבדיל בין ההתקדמות וההתעלות שלו, ובין המינימום שאותו היה חייב לרחל מכוח ההתחייבות ההדדית שלהם.

 פיקח נפש דוחה הכל

מספרים כי הרב מבריסק היה מאוד מקל בכל הקשור לפיקוח נפש, למרות היותו “מחמיר” גדול בכל עניין אחר.

בכל ספק קטן של פיקוח נפש, היה מקל ומתיר חילול שבת שלמעשה אינו חילול כלל. פעם אחת שאלוהו כיצד זה הוא מרשה לעצמו להקל כל-כך בהלכות שבת. ענה הרב מבריסק ואמר: “אני לא מקל בהלכות שבת. אני מחמיר בהלכות פיקוח נפש…”

ומכאן לימוד עבור כל אחת ואחת מאיתנו. יש להחמיר בהלכות פיקוח נפש! בוודאי שאין מקום לשיקולים כמו “מה יגידו” ו”כבוד המשפחה” במקרה של אלימות במשפחה.

 • הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו. לתגובות: [email protected]