מוסלמי קודם כל פרא, אחר כך אדם
סוף השבוע האחרון היה עצוב.
כולנו נכנסנו לקדושת והילת השבת בהרגשה של שכול ויגון, עם השמועות הקשות על פיגוע רצחני של שני בני משפחת ליטמן, בדרכם לשבות ולשמוח. אמנם ‘התרגלנו’ לשמוע על רצח בדם קר של יהודים בידי בני עוולה, אך עדיין, הלב היהודי לא יוכל להכיל לעולם טרגדיות של שכול ואובדן, לא בזוג ולא בפרט.
כשיצאה השבת, ביקשו הכל להתעדכן בפרטי האירוע הקשה ובשלומם של הפצועים, אלא שמהדורות החדשות עסקו בדברים אחרים לחלוטין.
בירת צרפת, פריז, הוכתה בסדרה של פיגועים מחרידים שגבו את חייהם של רבים. קרוב למאה וחמישים הרוגים, ועוד מאות פצועים בדרגות פציעה שונות. מחריד.
הטרגדיה באירופה הזכירה לעולם את אירועי ספטמבר השחור בארה”ב, במתקפת הטרור המשולבת על מגדלי התאומים ז”ל ועל בניין הפנטגון, ומשכך הרגישו כולם כי הם עתה במעמד היסטורי שייזכר לעולם.
בסוגיית הטבח הערבי ביום שישי אגב, איש לא עסק.
מאז ועד היום עסוקים כלי התקשורת בארץ ובעולם ומקדישים את הונם ואונם על מנת לנבור באובססיביות בפרטי האירועים ובנבכי חייהם של המפגעים ומניעיהם. מ
הדורות מרכזיות נפתחות בכל בדיל מידע הזוי שמגיע מצרפת, ופרשנים בכירים מועלים לשידור לחוות דעתם. ולא רק התקשורת, גם ראשי המדינות בכל העולם, הורו לסגל הדיפלומטי להשתתף סימבולית בתחושת השכול הצרפתית, ועשו ככל שביכולתם להחצין את הזדהותם עם נפגעי הטרור.
גם מר נתניהו, ראש הממשלה הגדול, הורה למשרד החוץ להוריד את הדגלים -הישראלים – לחצי התורן בכל השגרירויות כולם, כאות הזדהות וסולידריות עם העם הצרפתי. אוי, כמה מרגש.
אכן, לא נעים לשמוע על הרג חפים מפשע, מכל מגזר ומכל דת. אין זה נכון לנופף בעת הזאת בחרם האירופאי שאושר רק בסוף השבוע על מוצרים מישראל, ולנסות לקשר בין הדברים. זה אפילו מגוחך. ליבנו חייב להיות שם, לא במקום הפיגוע ולא בתרבותם הקלוקלת, אלא בהבטה ישירה ועניינית על המכה הכואבת שהונחתה ממעל, לדעת מי המוכה ובעיקר מי המכה.
•
אי אפשר להתעלם מהמומנטום, מהטיימינג ומהתוצאה.
אם נניח לרגע את השכול והכאב במקומם הראוי, ואם נתבונן קצת יותר לעומק, נוכל לראות נקודות מעניינות ומסקרנות.
ערבים, בני ישמעאל, טבחו והרגו ללא רחם במאות אנשים כשמטרתם אינה כיבוש מקום, או ניסיון השתלטות. מטרתם היחידה הייתה זריעת הרס, הרג וחורבן.
בני השבט הסכינאי הוכיחו לעולם כולו, כי אין זה משנה מי עומד מאחורי מכונת ההרג, ומהו שם הארגון שאליו הוא משתייך, דאעש, אל קעידא, חיזבאללה, חמאס או פת”ח. כולם הם בניו הרצחניים של אבי החרבות והסכינים, כולם תלמידיו של המורה הגדול שהשחיז את חרבו ורצח גברים וטף.
כל מוסלמי באשר הוא מוסלמי הינו רוצח שפל ומתועב, שיעשה כל שאל חרבו על מנת להשקיט את יריבו, הדתי, האישי או המשפחתי. הם קודם כל פרא, ורק אחר כך אדם.
כן, יש מוסלמים דוקטורים ופרופסורים. בוודאי. אך כולם משייכים עצמם בעוז ובגאון למנהיגם הידוע שעסק בהשחזת חרבות ובמימושם. מותם של המאות בפריז, הוכיח לעולם הנאור מי הם אותם מוסלמים עטויי רעלות.
אז אולי זה יישמע קצת הזוי ואפילו פסיכוטי משהו, אך מגיע לדאע”ש מילה אחת טובה, תודה.
תודה לכם חיות שפלות, שהעמדתם מראה גדולה וענקית מול כל העולם כולו, בפריים טיים של החדשות, והוכחתם לכל מי שעדיין קונן הספק בליבו, כי אתם לא יותר מאשר חיות טרף צמאות דם, נטולי אידיאל ורחוקי השקפה, שכל מטרתכם אינה אלא הרג, לשם הרג שכול וחורבן.
תודה לכם דאע”ש שפתחתם את עיני העולם הקמוצות והבהרתם בדם קר לכל מי שקצת שכח, עם מי יש לנו עסק יומיומי ומול אילו חיות אנחנו נאלצים להתמודד בכוחותינו הדלים. תודה שפתחתם צוהר כלשהו לעולמכם המתועב ולדרך חייכם המטורפת, והסברתם לנחמדים האלו מאירופה מיהו ערבי.
כעת, מן הסתם נוכל להתעסק עם המחבלים הארורים שקטעו את שמחת הנישואים באיבה בסוף השבוע, בדרך הראויה לשיפלותם, מבלי לחשוש “מה יאמרו” הנאורים באירופה על הגזענות הישראלית. כי גם הם כבר יודעים עם מי יש לנו עסק.
העם איתכם, אנשי צרפת. הקהילה היהודית בארץ ובעולם כואבת את כאבכם. באמת ובתמים. כי רק אנחנו יודעים כוחו של כאב הנגרם מחיות חסרי מצפון.
ו.. ד”ש לדאעש.
-
אוי כמה חריף
