חבל על המאמצים לרַצות את הגויים

עד לפני כמה שנים הייתה לנו תחושה שהאנטישמיות היא נחלת העבר. היהודים בעולם כולו נהנים מחופש מוחלט ומשוויון זכויות מלא.

פה ושם יש תקריות אנטישמיות. מחללים בתי עלמין, פוגעים בבתי כנסת, תוקפים יהודים. אבל התופעות האלה זוכות לגינוי נחרץ של כל המדינות הנאורות.

יותר ויותר מתברר שהאנטישמיות חיה וקיימת במלוא עוצמתה, אלא שהיא לובשת בימינו צורה חדשה.

העוינות עתיקת היומין כלפי העם היהודי מוצאת לה כיום אפיק נוח ביחסו השלילי של העולם למדינת היהודים ולמאבקה על עצם קיומה.

תקשורת מסיתה

אין עוד מדינה בעולם כולו שמאות מיליונים מדברים בגלוי על השאיפה להשמידה. אין עוד מדינה שנאלצת לחיות עשרות שנים על חרבה ולהגן על אזרחיה מפני חיות אדם רצחניות.

היה צפוי אפוא שהעולם כולו יתייצב לימין המדינה הקטנה והמאויימת. תחת זאת מתחנפות מדינות העולם לערבים ועוסקות ללא הרף בגינוי היהודים, הנלחמים על נפשם.

הסיקור התקשורתי של אירועי הטרור בארץ אינו עומד בשום אמות מידה של עיתונות הוגנת. כלי תקשורת הנחשבים מכובדים מתעלמים לחלוטין מהעובדות.

דיווח על מחבל שדקר יהודים ונורה מקבל כותרת צעקנית ולפיה חיילים ירו למוות בערבי תמים. הקרבן מועמד אל עמוד הקלון, ואילו התוקף הרצחני מוצג כנקי כפיים אומלל.

התקשורת העולמית משדרת ללא הרף אירועים מבויימים, מציגה את הדברים בדרך מעוּותת, מגישה אותם בעריכה מגמתית. אין היא נוהגת כך בשום סיקור של מוקדי עימות אחרים.

כן, זו אנטישמיות.

הדיווחים המוטים האלה פורטים על נימים אנטישמיים בקרב הציבור. אזרחי מדינות העולם, הצופים בתקשורת המגמתית, יכולים להתרשם שהערבים הם אנשים שוחרי שלום וקשי-יום, ואילו היהודים הם קלגסים אכזרים, ההורגים ללא הבחנה אנשים, נשים וילדים.

האבסורד זועק לשמים דווקא לנוכח המתחולל סביבנו.

ראו איך מצרים נלחמת בטרור. היא גילחה מאות בתים ואזורים חקלאיים, הציפה את קו הגבול במי ים – ואין פוצה פה ומצפצף. בסוריה מתחולל מרחץ דמים אכזרי. רוסיה מפציצה מוקדי טרור בקרב אוכלוסייה אזרחית – ובעולם כולו דממה. כי ברור לכול שאי-אפשר להילחם בטרור בידיים קשורות לאחור.

אבל כשאנחנו מנסים להגן על ערינו מפני ירי טילים – שבא מתוך שטח שממנו יצאנו עד הסנטימטר האחרון – קם העולם כולו לגנותנו. כשאנחנו בולמים מרצחים הדוקרים אנשים נשים וטף ברחובותינו, העולם הצבוע אומר כי תגובתנו “אינה מידתית”. מה זה אם לא אנטישמיות?

המאבק העתיק

מתברר שהמאבק בין יעקב לעשיו, המתואר בפרשתנו, לא ייעלם עד שיבוא המשיח. הוא פושט צורה ולובש צורה, אבל הוא תמיד קיים.

לכן חבל על המאמצים לרַצות את הגויים. הם לעולם לא יהיו מרוצים, וככל שנתרפס יותר לפניהם, כך יבוזו לנו יותר.

הדרך היחידה לעמוד מול העוינות הזאת היא גאון יעקב. לא להתרשם, לא להתקפל, לא להתנצל.

להילחם בטרור בעוצמה, לבנות את הארץ בלי לבקש רשות מאיש, להדוף בתקיפות את כל המִתקפות הצבועות. מול השקר יש להציב את האמת, ובמלוא הנחישות.