כשהשווער רכש מכשירים ‘מאושרים’ למשפחה
חמישה חודשים ושבוע אחד. זהו בדיוק פרק הזמן שלקח לידידי נ’ להבין שהוא מכור.
בראש חודש חשוון שנה זו, הוא קיבל מתנה מיוחדת. חמיו היקר רכש עבורו ועבור כל המשפחה המורחבת מגוון מכשירים ‘מאושרים’, כאקט של חיזוק וקבלה טובה לאחר הימים הנוראים.
‘מאושרים’ אמרנו, לא ‘כשרים’.
לחלק מהמשפחה בהחלט היה מדובר בחיזוק משמעותי, שהרי המעבר מ’אבי אבות הטומאה’ ל’אב הטומאה’ בהחלט מוגדר כתחילתו של דרך. אלא שלדידו של החתן הטהור, אברך בן אברך, שהסתובב עד עתה עם מכשיר קטן וכשר, המהלך היה אכזרי ומסוכן.
סיבה טובה להתנגד לשדרוג החינמי הוא לא מצא, שכן חותמת כשרות מסוגננת של ‘ועד רבנים לענייני’ משהו הייתה מוטבעת על גבי המכשירים החדשים בולטת וגדולה, “ואם הם מתירים, אז הוא לא יהיה יותר צדיק מהם”. ובכלל, נפשו לא עמדה לו להיות ‘הנאחס’ התורן שיהרוס לכולם את חגיגת החיזוק הגדולה, שהייתה מלווה בהמון רעש וצלצולים. כן, תרתי משמע.
רעייתו ‘הצדקת’, שכבר טעמה את טעם החיים בהיותה נצרכת לטריפה “לצרכי עבודה” באישור רב (מן הסתם), החלה מיד במלאכת ההסברה והסיוע הנחוצים כל-כך למי שהיה שייך עדיין לדור המיושן של הכפתורים, והכיר מסכי טאצ’ רק ממשוב הבנק להפקדת שקים.
“עכשיו אני לא אצטרך להפריע לך באמצע הכולל בטלפונים”, צהלה האישה. “מעכשיו נתכתב בוואטס-אפ כמו שני בני אדם נורמליים. זה יחסוך לנו זמן ודיבורים מיותרים”.
ואכן, בתוך דקות למד הבעל הממושמע את כל הסעיפים ותתי הסעיפים של האייקונים והסמיילים והאמטוקונים והאימוג’יים השייכים לעולם הווירטואלי, ויסלח לי ה’ אם שכחתי עוד כמה שמות מופלאים.
בסעודת רעים גדולה צורף החתן היקר סוף-סוף לקבוצת הווטס-אפ המשפחתית כחבר מן המניין, ומעמדו בקבוצה – כדמות הרוחנית, אפילו העלתה חיוך של ממש על פניו.
השווע’ר שהרגיש, ובצדק, בעל הבית על השמחה, החל גם הוא להסביר לחתנו האברך עד כמה תועיל לו מעתה המתנה המופלאה וכיצד יחסכו לו האפליקציות המבורכות כסף וזמן – שאותם יוכל להקדיש לתוספת עמל בתורה. אחח… איזו אהבת תורה!
•
האמת, שבכולל איש לא ידע על השינוי שחל בחייו של נ’.
בימים הראשונים עוד אפשר היה לראות את צהלתו על פניו ואת שמחת חייו הרגילה מסברא טובה ומקושיה חזקה. רק חדי עין יכלו להבחין כי יציאותיו של האברך המתמיד באמצע הסדר, תכופות יותר ומאולצות יותר.
הסיבה הייתה פשוטה, נ’ הצדיק חשש לחלוטין מחילול השם והעדיף להימנע מסיטואציה שבה יאלץ להסביר לאי-מי מחבריו ומידידיו כי המכשיר באמת כשר והוא רק ‘נראה’ טרף.
כשבוע בלבד לאחר תחילת ‘בין הזמנים ניסן’ הוא יצר איתי קשר. הוא היה שבור, הרוס ומדוכא.
“תציל אותי!” הוא אמר. “אני מכור”.
בדקות הראשונות נדמה היה לי שאזני מתעתעות בי.
נ’ הוא אברך כפשוטו וכמשמעו, מבוקר עד ליל הוא עוסק בתורה ובהלכה, עתותיו קבע אפילו לשמיעת שיחות מוסר ואת בית המדרש הוא מכיר גם בימי שישי ומוצאי שבתות (כן, יש דבר כזה, כדאי לבדוק) וזמנו הרוחני באמת יקר.
רק כששאלתי שוב ושוב, הבנתי עד כמה אני, שעוד איכשהו מתעסק בתחום, רחוק מלהבין את העוצמות המטורפות המוקרנות בחסות השטן.
באותו יום הבנתי שלא חייבים ליפול בעריות בשביל להיות מכורים. באותו יום הבנתי שלא חייבים להיות מחללי שבת בשביל להיות רחוקים.
אפשר פשוט להיות אברך צדיק יקר וטהור, עם סרטן ממאיר בכיס השמאלי של המכנס.
•
העולם הווירטואלי שאב לתוכו בעוצמות שלא קיימות ולא ניתנות לתיאור את נשמתו של נ’ שהרגיש כי הוא חי בעולם אחר לחלוטין ומדבר בשפה אחרת לחלוטין. הסביבה האמיתית, החיה והנושמת הייתה לו לזרא. הוא קץ ומאס באנשים אחרים סביבו, הם היו בעיניו מטרד אחד גדול.
חייו האמיתיים היו במכשיר ‘המאושר’ ושני אגודליו היו שווים לו הרבה יותר מהלב והריאות.
בחסדי שמים ובמאמצים עילאיים, עבר האברך דירה לעולם האמיתי. ההתחלה הייתה דווקא קלה, הקושי הגיע בשעות הלילה עת עלה על יצועיו ואצבעותיו כמו בתנועה רובוטית חיפשו את מגע חייהם. בכוחות נפש אדירים הצליח נ’ להסיח את דעתו ולעסוק בדברים אמיתיים וממשיים.
כיום הוא אברך ובעל תשובה גם יחד.
תגובות
אין תגובות