מדוע ח”כ סתיו שפיר נגד אחדות?

את בת-גלים ואופיר שער, הוריו של גיל-עד הי”ד, פגשתי בערב בדיקת חמץ בקניון מודיעין. שם התוודעתי לראשונה למחויבות האדירה שלקחו על עצמם, יחד עם הוריהם של שני הנערים הנוספים ה’ יקום דמם.

הוריהם של שלושת הילדים ובראשם משפחת שער, החליטו לצמוח מתוך הכאב ולהחזיר לעם ישראל את האחדות הנדירה ששררה באותם שבועות בהן נערכו חיפושים אחריהם. את האחדות הזו, שחיברה את כל חלקי העם, ביקשו ההורים היקרים לשמר.

אני מודה שהיה לי קצת קשה לשבת על משבצת גיוס הכספים וקישור יחצנים, אך עשיתי מה שביקשנו ממני לעשות, ושמחתי לגלות את הרוח היהודית-נשית-אימהית שליוותה את היוזמה. גישה שלא התפשרה עם דרישות ההלכה.

על הדרך גיליתי שאני לא היחידה.

לכן, נדהמתי כאשר ראיתי את הפוסט שהעלתה חברת הכנסת סתיו שפיר נגד יום האחדות שנקבע ליום חטיפת הנערים. שפיר תקפה את חבריהם של הנערים מישיבת ‘מקור חיים’ ש”העזו”, לטענתה, לבקש שלא תהיה שירת נשים באירוע שנערך בבית ספר ואליו הוזמנו.

יום האחדות שצוין בטקסים רבים ברחבי הארץ, הגיע לשיאו באירוע שנערך בבית הנשיא, ובמסגרתו אף חולקו פרסי ירושלים. הנשיא שפתח את דבריו בקול רועד ונרגש, אמר: “פרס ירושלים בא להזכיר לנו באמצעות הזוכים שהאחדות לא נועדה רק לימי המתח והפחד אלא לכל ימות השנה ולכל האתגרים”.

הנשיא הוסיף ואמר כי הרב נחמיה וילהלם מתאילנד שידו פתוחה לאלפי אלפים ומשפחתו מארחת בנדיבות לבה מאות אנשים לסעודת שבת, מהווה דוגמא לאחדות ישראל. הרב נחמיה ורעייתו נחמי, משליחי הרבי מליובאוויטש לבנגקוק תאילנד, היו בין מקבלי פרס ירושלים.

ראש העיר ירושלים, ניר ברקת סיפר כי בפני ועדת הפרס הוצגו כמאתיים מיזמים  ואנשים  הראויים לפרס אותו מעניקה עיר הבירה, והציג את הארבעה שנבחרו על ידי הוועדה.

בהתייחסו לזוג וילהלם, אמר ראש העיר: “הרב נחמיה והרבנית נחמי מקיימים בבית שלהם – בבית חב”ד שהקימו בבנגקוק – את חזון האחדות במשך עשרים שנה”.

הוא המשיך לסקור את מקבלי הפרס אך מחשבותיי נדדו לבניין הלבנים האדומות בברוקלין שבניו-יורק, ממנו שיגר הרבי מליובאוויטש אלפי שלוחים לכל רחבי העולם במטרה אחת ויחידה – לחבר ולאחד את כל היהודים בעולם ולעורר בלבם את האמונה היהודית.

 כולנו אהרון הכהן

השבוע פורסם סקר נוסף אודות מדינה יהודית דמוקרטית.

תוצאות הסקר פחות מעניינות. מה שמעניין הוא כי מחבריו לא טרחו לבדוק את מידת הגזענות כלפי החרדים. כנראה שאפליית ערבים היא גזענות, אך אפליית חרדים היא סתם שנאת חינם.

הדברים בלטו במיוחד לנוכח יום האחדות וצרמו אל מול פניהם של הרב נחמיה וילהלם ורעייתו שוויתרו על חיים נוחים בשכונה חרדית ונדדו למזרח אסיה, במטרה להיות בית לכל יהודי ולא משנה מה דעתו הפוליטית ורמת קיום המצוות שלו.

המעניין הוא שבפרשת השבוע – פרשת בהעלותך – אנו קוראים על המנורה הטהורה שמביאה לידי ביטוי את אחדות עם ישראל בעבודתו של הכהן הגדול. למנורה שבעה קנים שכוחם באחדותם ולאו דווקא באחידותם.

שבעה סוגי נשמות ישראל מתאחדים למטרה אחת “להעלות נר תמיד”. תפקידו של הכהן הגדול הוא להעלות את האור בנשמותיהם של כל בני ישראל מכל הסוגים עד ש”תהא שלהבת עולה מאליה”. שנשמותיהם של בני ישראל יתלהטו ויתלהבו בעבודת ה’.

למה דווקא אהרון הכהן היה זה שנצטווה על כך?

כדי שכולנו נלמד ממנו (“הוי מתלמידיו של אהרון”) ונפעל גם אנחנו “להדליק” את נשמות ישראל ולהבעיר בהן את אש האמונה, שהרי כבר פסק הרמב”ם שההדלקה כשרה גם בזר. ואהרון הכהן הוא “אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה”.

 אין מקום למפגשים!

גזענות היא תכונה מכוערת. אבל היבדלות נדרשת.

יהודי צריך לזכור כי “ונפלינו אני ועמך מכל העמים”. יהודי צריך לזכור כי הוא שונה משאר העמים כי בו בחר ה’ מכל העמים.

בתשל”ט נשאל הרבי מליובאוויטש אודות השתתפות ב”מפגש” בין דתות שנועד ליצור גשר וסובלנות בין אנשים. תשובת הרבי הייתה ברורה ונחרצת: חב”ד אינה משתתפת באירועים מסוג זה.

הרבי כתב כי גם אם הכוונה היא להראות את מעלתה של היהדות, אין להשתתף. שכן “שני דברים סותרים מרמזים שיש ביניהם איזה קשר או משהו שיכול להיות משותף להם”.

במילים אחרות, אין שום מקום לערבוב בין הדברים. היהדות נבדלת במהותה. לא מדובר בגזענות, אלא בשמירה על הזהות.

ובכלל, בשבוע בו חל יום האחדות לזכרם של שלושת הקדושים הי”ד, אני תוהה מה מקום לבניית גשרים ומפגשים בין העמים, כאשר בתוך העם שלנו עדיין נדרשת אחדות.

 • חלק מהטור מבוסס על שיחותיו של הרבי מליובאוויטש | הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו | לתגובות: [email protected]