איך מחאת המכנסונים קשורה גם לחרדים

אינני יודעת כמה מכם שמעו על ‘מחאת המכנסונים’ – אבל מי שלא שמע כדאי לו לשמוע: זוהי מחאתם של ילדים הלומדים בבתי ספר ממלכתיים, יותר נכון מחאתן של ילדות!

הילדות הללו קמו יום אחד ושאלו את עצמן: מה הולך פה? איפה השוויון המגדרי המדובר? מדוע לבנים בבית ספרנו מותר ללכת עם מכנסיים קצרים ואף קצרים מאד, ולנו, הבנות, יאמרו מה האורך של המכנסיים המותר? בית ספר אמור להנהיג קוד לבוש אחיד.

הן קמו ועשו מעשה. מחאה.

והן זכו. הצליחו להביא את הממונים על השוויון בין המינים במשרד החינוך להבין שאין כל סיבה שיופלו הבנות.

האמת היא שאני לא מבינה את משרד החינוך. מדוע באמת יופלו הבנות?

איך זה שמשרד כה חשוב שבראשו עומדים אנשים בעלי תארים ומבינים, המאיישים שלוחה מיוחדת של שוויון בין המינים, אינו מבין בעצמו כמה חשוב השוויון, כמה חשוב הדבר שאם בנים יכולים ללכת כך – אז גם בנות.

הם מבינים שצריך שלוחה מיוחדת לכך ואינם מבינים בעצמם כמה חשוב השוויון עצמו? עד שבאות ילדות ומלמדות אותם איך לצמצם פערים בין המינים?

ולמה בעצם כל זה מעניין אותנו?

במסגרת שעות הייעוץ שאני נותנת להורים נסערים, שאל אותי אבא אחד: עד כמה אני צריך לדאוג לתת לילדים שלי אותו דבר?

הוא הרחיב והבהיר: מאז שהיו הילדים קטנים הקפדתי מאוד שמה שאני נותן לאחד – אני נותן גם לשני. כל מתנה שקניתי לאחד, קניתי גם לאחר. הקפדנו לצאת עם הילדים לקניות של בגדים, כאשר כולם היו צריכים בגדים חדשים, כשחילקתי ממתקים תמיד חילקתי שווה בשווה וכך הלאה, עכשיו, כשהילדים שלי גדולים יותר אני מרגיש שאני מבולבל.

ילד אחד רוצה עכשיו מאד שנקנה לו ארנבים – השני בכלל לא מתעניין בבעלי חיים, אבל הוא טוען שאם קונים לאחד את הארנבות, אז הוא רוצה שיקנו לו במקום זה ילקוט חדש. הילקוט הקודם שלו מצוין ואין סיבה לקנות, אבל הוא טוען שאם קונים לאחיו אין סיבה שלא יקנו לו.

גם לו מגיע משהו, לא? שוויון או לא שוויון?

מתי אנחנו מתפתלים בתשובותינו? כשאנו לא בטוחים בהן.

אותו אבא מבין, קצת מאוחר מידי, שילדים לא צריכים להיות שווים. אנחנו לא אמורים להתייחס אליהם אותו דבר, ובוודאי שאיננו צריכים לתת לאחד בכל פעם שמקבל השני.

כל ילד הוא אינדיבידואל והוא יצור עם רצונות וצרכים בפני עצמו. הוא אמור לקבל את הצרכים שלו כשמגיע זמנו. אין לתת לילד אחד דבר מכיוון שקיבל חברו, כפי שלא ניתן תרופה מתוקה לאח הבריא כשמקבל אותה החולה. ואין לנו ההורים כל סיבה להרגיש שאנו עושים רע למישהו מהם.

שימו לב שדווקא כאשר אתם מנסים לתת לילדיכם את אותו דבר, דווקא אז אתם נתקלים בקונפליקטים פנימיים. מה לעשות שהילד הזה נסע אתכם ביום חם העירה וזכה בגלידה? ומה יקרה כשיספר זאת לאחיו?

לעולם לא תוכלו לאזן את מה שתיתנו לילדיכם, כמו שלא תוכלו לדרוש משני ילדים במשפחה שיהיו אותו דבר, שיתנהגו באותה צורה, שיקבלו ציונים זהים.

לא תוכלו לתת להם אותו דבר ולדרוש מהם אותו דבר ואינכם צריכים בכלל לעשות זאת.

אין שוויון בין ילד לאחיו, בוודאי שאין שוויון בין המינים, ולא יכול להיות שוויון כזה.

כל מי שחושב שיוכל להביא לשוויון הנכסף – טועה טעות מרה. בנים הם בנים ובנות נבראו כבנות.

עובדה שגם בציבור שכולו אומר כבוד אדם וחרותו ושוויון בין המינים, נתקלים כל העת בשאלות מרות כמו: איך יוכלו בנות – חיילות לתפקד כמו הבנים בחיל כזה או אחר? או איך יוכל אב המשפחה, הנמצא בחופשת לידה, להאכיל את תינוקו באותו אופן בו תאכיל אותו אשתו?

מחאת המכנסונים באה להסביר לנו ההורים: אם לא תהיו חזקים בעמדתכם ובטוחים בדבריכם –  ילדכם יקימו קול מחאה. וככל שתנסו לבוא לקראת הילדים: “בוא חמודי, אתן לך גם את מה שנתתי לו, אם אתה כל כך רוצה” –  כי אז יבין הילד שמחאתו התקבלה ושכדאי לו למחות בכל פעם שמשהו לא נראה לו. שמישהו לא נתן גם לו.

השוויון כלפי הילדים במשפחה, וכך גם בבית הספר, חייב להיות שוויון בהתייחסות.

התייחסות האומרת: אנחנו המבוגרים, ההורים או המורים, נחליט עבורך, ניתן לך או נעשה לך מה שטוב לך, וייתכן שלא יהיה זה הדבר שאותו נאמר, ניתן או נעשה לחברך. חנוך לנער על פי דרכו.

בית שבו ההורים נתנו לילדים להבין שאין שוויון בין ילדים – הוא בית שמגדל ילדים שפחות מקנאים ופחות מסתכלים זה בצלחתו של זה. הם יודעים שההורים אוהבים את כולם ולכן מרגישים מספיק בטוחים לתת פעם לזה ופעם לזה, בלא בדיקה יומיומית.

בית ספר שבו המורים יתנו לילדים להבין שאין שוויון בין ילדים –  יהיה בית ספר שיצליח להנחיל את הערכים החשובים לו באופן הראוי ביותר.

בית ספר שמצהיר על כוונתו להיות שוויוני ובעצמו אינו יודע למה מתכוון (כי לא ייתכן להיות כזה), שמתפתל בתשובותיו ומקבל את המחאה של תלמידיו – לא יצליח להנחיל את ערכיו (אם יש לו כאלו).