הרב שטיינמן: “כשאני שוכח תוספות כואב לי, אבל דברים אחרים – מילא”

הגאון רבי משה יהודה שניידר, החברותא של הגראי”ל שטיינמן, מספר כי ראש הישיבה נשאל אם יש מקום להקל בשעות הראשונות של כניסת השבת, להשתמש בחשמל הרגיל של חברת החשמל, כיוון שכנראה עדיין לא נעשתה מלאכה – והשיב:  “אין לסמוך על זה, כי אחד מהדברים שכותב מרן החזו”א זצוק”ל שמחללים שבת בחברת החשמל, הוא לתיקונים, וזה שייך כבר ברגע הראשון של כניסת השבת”.

הרב שניידר מספר עוד: “לדאבוננו בשבוע האחרון הוצרך רבינו לנחם שתי משפחות חשובות בישראל – משפחת כהנמן -ברמן, שישבו שבעה על פטירת הרבנית הצדקנית מרת אלישבע כהנמן ע”ה, אשת הרה”ג ר”א כהנמן שליט”א נשיא ישיבת פוניבז’ ובתו של ראש ישיבת פוניבז’ מרן הגר”ש ברמן זצ”ל, ואצל הגאון אציל הרוח רבי מאיר י. הוניגסברג שליט”א מראשי ישיבת סלבודקא לצעירים, שישב שבעה על אחיו ז”ל”.

הגראי”ל התלבט אם יש דין קדימה מצד וקדשתו – לנחם תחילה כהן, ולמעשה הכריע ללכת למחם תחילה את הכהנים.

“והביא שם מה שסיפר לו מרן הפונביזער רב זצוק”ל שבעת לימודו בראדין אצל מרן החפץ חיים זצוק”ל שלחוהו לדבר בלימוד עם מרן הגר”ח מבריסק זצוק”ל, ששהה באותה עת במקום נופש, והיה יותר קל לשוחח אתו.

“וכשבא אצלו אמר לו מתחילה איזה דבר תורה, והסכים עמו הגר”ח. אחר כך התחיל להקשות בלשון זה: ‘מען דארף פארשטיין פאר וואס…’ (-צריך להבין למה?), והפסיקו מיד הגר”ח ואמר לו: ‘מען דארף נישט פארשטיין פארווס, מען דארף פארשטיין וואס’ (- לא צריך להבין למה, רק צריך להבין מה!) ואמר מרן הגרי”ש זצ”ל (-כהנמן) שדברים אלו עשו אצלו מהפיכה בכל דרך הלימוד, היות ומתחילה למד בטלז אצל מרן הגאון רבי שמעון הכהן שקופ זצוק”ל ושם הי’ דרך הלימוד לגמרי אחרת”.

הרב שניידר מספר כי כשנשאל הגראי”ל כמה דברים על העבר, כגון מנין הכירו הפונביזער רב זצ”ל, וכן מתי ראה את הסטייפלר זצ”ל לראשונה – השיב שאינו זוכר, והוסיף: “אז איך פארגעס א תוספות טוט מיר וויי, אבער די זאככין מילא…” (- כשאני שוכח תוספות כואב לי, אבל דברים אלו מילא).

מעשה ניסים במנצ’סטר

וכשראה הגראי”ל את הגאון רבי גבריאל קנאפלער, ראש ישיבת שערי תורה במנצ’סטר, שישב שם גם הוא לנחם אבלים, “הזכיר לו רבינו את שהייתו בביתו לפני כעשר שנים, ומעשה נסים שקרה לרבינו בביתו”.

הרב שניידר מתאר מה קרה: “ונזכרתי דבר מופלא שהיה באותו יום, שביקש הגאון הנ”ל מרבינו למסור שיעור כללי בישיבתו, והתכונן רבינו לכך [ואף הגה”צ הרב שנייבלג בא לשמוע, ובדרך ביקש שיעבור רבינו ויסתכל על המקום שעומדים לבנות שם מקוה מהודר, כדי שתחול על זה ברכה…].

“אמנם כשפתח רבינו את דבריו האריך כחצי שעה בענייני מוסר, ובעיקר סיפר מעשים נוראים שהיו עם מרן החפץ חיים זצוק”ל ועם מרן החזו”א זצוק”ל, ואמר שיש לנו לראות האיך היו נראים גדולי עולם, והלוואי ונזכה ללמוד מהם משהו בעמל התורה ובדרגות העצומות – ולא דיבר כלום מהסוגיא שרצה לדבר עליה, והיה הדבר לפלא בעיני כל. ומקורבי רבינו אף חרדו אולי נחלש רבינו ח”ו ואין לו כח למסור שיעור.

“אך מיד לאחר השיעור נסע רבינו לאכסניה שלו [בבית הגאון הנ”ל], ואמר לידידנו היקר רבי שמעון הכהן גליק שהיה האחראי על כל סדר המסע, שהכל בסדר ב”ה, ונמשיך לכנס חינוך שצריך להיות עוד מעט, ומה שלא מסר שיעור היות ונתעורר אצלו איזה חשש בנקיות, וחשש לדבר בדברי תורה, לכן סיפר מעשה צדיקים, שיש בזה גם כן תועלת גדולה וחיזוק לתלמידי הישיבה, לדעת להיכן צריך לשאוף”.

בסוף הניחום אבלים, “לאחר שאמר המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים, והפסקה מעט, הוסיף: ולא תוסיפו לדאבה עוד. ובדרך כלל אינו מוסיף את זה, ואמר שמוסיפין דברים שלא נזכר”.

אחר כך הלך לנחם את הגאון רבי מאיר י. הוניגסברג ש”זכה להיות מחותן עם רבינו כמה פעמים, ראשית עם בנו היקר מאד הרה”ג רבי גדלי’ שליט”א, וכן עם כמה מנכדיו, כה יתן ה’ וכה יוסיף, וציינו את הדבר בפני רבינו, שהוא מחותן עם רבינו כמה פעמים. והעיר רבינו דעל פי דין אין שום נפקא מינה אם אאחד מחותן עם חבירו פעם אחת או כמה פעמים… וקרי לה בלשון אין איסור על איסור”.