למה אנחנו מושיטים עזרה? התשובה בניסוי חברתי מרתק שבוצע בבריטניה

אחת מן השאלות הפילוסופיות הגדולות נעה סביב נושא האלטרואיזם וטוב הלב.

מדוע אנשים עושים טוב לזולת?

האם הדבר נובע מחמלה אמיתית או שיש כאן מניע נסתר כלשהו? לנו כיהודים מאמינים, התשובה ברורה, והיא מבוססת על מושג הבחירה החופשית, לפיה אדם בוחר להיות טוב גם אם הדבר לא נח לו, מאחר שהוא מאמין ב’ואהבת לרעך כמוך’.

יחד עם זאת, קיימות לא מעט תיאוריות שמנסות להסביר את התופעה הזו, המקיפה חלקים נרחבים באוכלוסיה האנושית.

אחת התיאוריות המוכרות מסבירה כי מדובר, בסופו של דבר, ברצון אנוכיי שבא להשקיט תחושות של חמלה ורחמים (-נקיפות מצפון), העזרה מפחיתה אי נעימות, ומחלצת אותנו ממצוקתינו אנו.

מחקר בריטי חדש מאשש את התיאוריה הזו – תיאוריה שלא עושה עמנו,  בני האנוש, חסד גדול, שכן לפי המחקר כל מטרתנו בצדקה, נובעת ממקום אנוכיי בלבד.

בניסוי הושיבו החוקרים נסיין שהתחפש לקבצן שישב בפינת הרחובות ופנה לעוברים ושבים.

אלא שבמקום לבקש מהם צדקה, או עזרה כמקובל, שלף האיש מכיס מכנסיו שטר של 10 או 20 ליש”ט והציע אותם לאנשים: קחו, קנו לכם עם זה משהו, אמר.

התגובות ברובן היו מדהימות.

“קח את הכסף המטונף שלך”.

“אני לא צריך את הכסף שלך”.

“תעיף ממני את הכסף, ואל תדבר אתי בכלל”.

נכון, היו גם תגובות חיוביות.

באחת מהן נצפתה אשה שאמרה בתחילה שאין לה כסף קטן, כשהבינה כי האיש מציע לה את כספו, ירדה לשבת אתו על  הריצפה והתחננה לפניו שיקנה לעצמו משהו לאכול. היא גם דלתה מארנקה עוד כמה דולרים והביאה לו.

הרוב המוחלט לעומת זאת, כאמור, דחה בבוז את הושטת העזרה, ועל פי רוב גם עשה שימוש במילים לא יפות.

מה המסקנה?

החוקרים סבורים כי ההתנהגות הזו מוכיחה כי הושטת העזרה שלנו מגיעה ממקום אנוכיי מובהק: הרגשת כח ועצמה, השתקת רגשות החמלה, ותחושת עליונות.

זו הסיבה שכאשר הקבצן רצה להושיט עזרה, איש לא סייע לו, שכן אז לא היתה הלימה בין הושטת העזרה לרגש הטבעי שחש נפגע מכך שקבצן מציע לו עזרה.