הרב שטיינמן על הרומסים ב’אסון המדרגות’: “הם צריכים כפרה”
הבוקר (רביעי) לאחר תפילת שחרית התבטא הגראי”ל שטיינמן: “שווערע טעג – ימים קשים…” – כאשר הוא מתייחס לכך שהסתלקו פוסק הדור הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר והגאון רבי חיים גריינמן זצ”ל.
החברותא של הגראי”ל, הגאון רבי משה יהודה שניידר מספר כי “ביותר עולה צערו על הטרגדיה הנוראה בהסתלקות שתי הנשמות הקדושות, במיתה משונה, בעת מסע ארון הקודש”.
על פטירת הגר”ש וואזנר: “ידידות” היתה קשורה ביניהם
הרב שניידר מצטט את ראש הישיבה שאמר כי “ידידות” היתה קשורה ביניהם, ו”כך היה אומר הנפטר הגר”ש וואזנר זצ”ל הרבה פעמים כשהיה נכנס אצלו אחד מהקרובים אצל רבינו, כי רבינו הוא ידידו, והיה שולח פריסת שלום מעוטרת בברכה לרבינו”.
הרב שניידר מוסיף כי בעניין ההוראה – עשרות פעמים היה משיב ראש הישיבה ביחס לשאלות מסוימות הקשורות בהלכה “תפנה לרבי נסים או להרב וואזנר”. וכך נהג בכל נושא של חיזוק ופירצות הדת בעירנו – היה מפנה להני תרי גדולי ההוראה שבעירנו לגדור גדר ולהעמיד הפרצה, אם זה בנושא שבת או בנושא הצניעות וכדומה.
“וזכורני לפני שנים”, מספר הרב שניידר, “ששלחני רבינו עם ידידנו היקר הרב יצחק רוזנגרטן שליט”א לבקש ממרן זצוק”ל לפעול באיזה ענין שהיה קשה לו מאד באופן אישי לטפל בזה, אך אמר היות ורבינו פונה בזה, יראה לעשות מה שביכולתו.
“וכן לא מכבר באה לרבינו שאלה של פיקוח נפש הכרוכה בהלכה חמורה, ושלחני רבינו ללכת תיכף ומיד לתלמידו הגדול של מרן זצוק”ל הגאון רבי משה שאול קליין שליט”א לברר אצלו מה דעת רבו מרן זצוק”ל בענין זה”.
הרב שניידר מוסיף: “עובדא הוי לפני כעשר שנים, שבא אחד לרבינו לבקש תיקון על חטא חמור מאד, ואמר לו רבינו שהוא אינו יכול לסדר לו תיקון, אך יפנה להרב ואזנר.
“וכששמע מרן זצוק”ל שרבינו שלח אליו, הקדיש לזה הרבה זמן, ואמר לו שיחזור אליו לאחר כמה ימים, ובינתיים סידר לו בכתב סדר שלם של כפרה.. והתעניין רבינו אחר כך אם הסכים מרן לסדר לו תיקון, וכן מה מה הם הדברים שאמר לו – והתפעל מכך”.
הרב שניידר מספר כי אתמול, במהלך ניחום אבלים, הפליג הגראי”ל על חביבותיה של הגר”ש וואזנר זצ”ל אצל רבו המהר”ם שפירא זצ”ל, וסיפר שכאשר בא הגר”ש זצ”ל ללמוד בישיבתו חיבבו מאוד, ונתפרסם שהגיע עילוי מווינה לישיבה. “ושיבח רבינו את גדלותו של רבי מאיר שפירא זצ”ל שעל אף היותו ראש ישיבה, היה אומר כל יום שיעור בדף גמרא כפשוטו”.
“וכשסיפר הגאון רבי חיים מאיר, בנו בכורו של הגר”ש וואזנר זצ”ל, את סיפורו המצמרר שהיה מנותק מהוריו שמונה וחצי שנים, מהיותו תינוק ממש, התרגש רבינו, ואמר: גם יוסף הצדיק היה מנותק מיעקב אבינו הרבה שנים”.
הרב שניידר מספר: “שאל רבי חיים מאיר את רבינו אם לאבל מותר לקום מפני ת”ח. השיב רבינו שסיפר לו הגה”צ רבי שמריהו גריינמן זצ”ל, שכשישב ‘שבעה’ על ילד שנקטף ממנו משיתוק ילדים, בא החזון איש לנחמו ושאל אותו שאלה זו -והשיב לו החזון איש שאין צריך לקום, אבל מותר לקום. ומתחילה אמר רבינו בנוסח זה: ‘שיש עניין לקום…’
“וזכורני”, מספר הרב שניידר, “לפני הרבה שנים שישב הגאון הגדול רבי יהודה סילמן שבעה על אביו ז”ל, מיד כשעמד רבינו בפתח החדר, שאל הגאון הנ”ל אם מותר לקום, ואמר לו רבינו ‘מותר’ – ומיד קפץ ונעמד…”
על האסון בהלוויה: “צריך לדעת שהכל נגזר”
על התבטאות הגראי”ל שטיינמן בעקבות האסון בהלוויה של פוסק הדור, במהלכה נמחצו ברגלי המלווים האברך מרדכי גרבר והחתן יצחק סאמט ז”ל מספר הרב שניידר: “הרבה מצטער ראש הישיבה על הדבר הנורא הזה, וכששמע את הדבר נאנח באנחה קורעת לב ‘אוי וויי וויי…'”
וכשנשאל ראש הישיבה מה מוטל על הציבור לעשות – אמר: “הנשק הכי טוב שיש בידינו הוא תורה וחסד, כמו שאמרו חז”ל: הרוצה להינצל מחבלי משיח יעסוק בתורה ובגמילות חסדים” – והוסיף: “בן ישיבה שלומד שטיקעל תוס’ עם השני זה גם כן חסד”.
והוסיף הגראי”ל ואמר: “צריך לדעת שהכל נגזר, ואף אחד לא מת בלי שנגזר עליו ח”ו למות… ואמנם אלו שעברו ברגליהם צריכים כפרה, דגם שוגג צריך כפרה”.
וכששאל תלמיד חכם אחד אם אין תביעה ח”ו על פוסק הדור זצ”ל שאירע דבר כזה בהלוויתו, וכביכול מחמתו, ואף שאינו אשם כלל, הרי מצינו שדוד המלך נענש בעוון נוב עיר הכהנים אף שלא עשה כל עוול – השיב רבינו: “תביעה כזאת שייך רק למי שהוא בדרגה של דוד המלך”.
על פטירת הגר”ח גריינמן: ‘מי במים, ומי באש…’
מספר הרב שניידר: “בעיצומו של יום טוב אחרון של פסח, הסתלק הגאון רבי חיים שאול גריינמן זצ”ל. וזה לו שש שנים ביסורים גדולים ונוראים אחרי שנפל ונחבט בכתפו, והגיב על זה רבינו בדמעות: ‘מי במים, ומי באש…’. כלומר, כל אחד נגזר במה יתייסר.
הרב שניידר מספר כי הגאון רבי חיים ישראל שפירא, ראש ישיבת ‘שערי תורה’ בבני ברק, סיפר להגראי”ל כי בזמן שישב שבעה על אביו, הגאון רבי יהודה זצ”ל, הגיע רבינו יבלחט”א לנחמם, והפליג בגדלות היסורין. וישב שם גם הנפטר הגאון רבי חיים שאול גרייינמן זצ”ל והיה לפלא אצלו שתלמיד חכם מופלג כר’ יודיל שפירא, שעמל כל ימיו בתורה, יהא צריך יסורין.
“אך בימים אחר כך סיפר שנגלה אליו רבי יודיל זצ”ל בחלום, ואמר לו: “אן די יסורין וואלט איך נישט געקענט אדורך גיין…” (- בלי היסורין לא הייתי יכול לעבור את הדינים הקשים למעלה).
“וסיפרו בניו שאמר שמתפלל שיהיו לו יסורין, ומיד לאחר מכן, התחילו יסוריו הנוראים, שש שנים. והגיב על זה רבינו: ‘מעמיינט אז מיט אטענציל איז מען זוכה עולם הבא’ (-חושבים שעם ריקוד זוכים לעולם הבא)”.
ממשיך ומספר הרב שניידר: “בשעתו סיפר רבינו שבערוב ימיו של מרנא החפץ חיים זצוק”ל בא בנו רבי לייב לבקרו וראה אותו סובל כאבים ברגלו, ונצטער מכך. אמר לו החפץ חיים: ‘תדע לך שבלי יסורין אי אפשר לזכות, ואני שכל ימי ראיתי רק טוב, במה אזכה, לכן יש לשמוח ביסורין אלו’.
“בעת בואו לנחם אבלים התבטא רבינו כי ‘בימי חייו של החזון איש, היתה כל בני ברק סביב החזון איש… והיום’ בני ברק איז אאנדרע בני ברק’ (-בני ברק אחרת).
“וסיפר שבאו להתלונן אצל החזו”א שהבנות הפליטות בבית שרה שנירר שרות בקול, הגיב החזון איש: ‘אה, הן כבר יכולות לשיר… הרי הן יתומות שבורות, וברוך ה’ שיכולות לשיר…”
תגובות
אין תגובות