התרסקתם. על מה אתם חוגגים?

אחרי שכל המפלגות ופקודיהם ירקו את כל הלבה שנפלטה מחרצובות לשונם; אחרי שעשו את כל הניתן בכדי לקושש עוד קול למפלגתם – 

הגיעו תוצאות האמת.

לא הייתה כאן ‘הפתעת בחירות’ בשום מפלגה. גרעין המצביעים הפוטנציאלי לא גדל במימדי ענק ומאידך גם לא התאדה.

אך זוהי התמונה הנצפית דרך משקפיו של אדם בגובה העיניים.

כאשר מוכנים לזקוף גב, להרים מבט, ולצפות בתוצאות ממעוף הציפור בפרספקטיבה רחבה, מן המקום בו ניתן לראות את התמונה בשלימותה, או-אז ניתן לראות את ההרס והחורבן שהותירה הפלגנות והמחלוקת בתוככי המפלגות החרדיות, את הפצעים המדממים, ואת אלו “שהלכו” בשדה הקרב.

המפלגות החרדיות איבדו מכוחן חמישה מנדטים. אלו אינם רק מספר, אלא חמישה נציגים שיכלו להלחם בעוז על האינטרסים החיוניים והקיומיים של הציבור החרדי.

ובכל זאת, נדמה כי מאחזי העיניים לא מוכנים לוותר על הטקטיקה, ובמקום לערוך חשבון נפש על ההפסד העצום ועל הנזק הרוחני האדיר, יוצאים בפומבי בהצהרות ניצחון ושמחה.

ואני שואל את עצמי- על מה בדיוק ההודאה?

על הירידה מ-11 מנדטים ל7? או על המנדט השביעי שנעלם ונשארו רק שישה?

במקרה הראשון נדמה כי ההודאה בעצם לא על  ההפסד הצורב של המפלגה, אלא על הניצחון הגדול שהמתחרה לא עברה את אחוז החסימה.

גם במקרה השני לא מוותרים ומספרים על העליה במספר הקולות. הם חושבים ששכחנו את הגידול הטבעי ושלא מדובר בקהלים חדשים; הם חושבים שאנו לא יודעים שמשמעות הבחירות בעיקר נועדה להכניס נציגים נוספים לרשימה.

אחרי שוך הלהבות, כשהעשן עוד מתמר אל על  כולנו היום כבר מבינים – כי המחלוקת ביכולותיה רק להרוס ולא לבנות.

ובמלחמות כאלו אין מנצחים. כולם מפסידים.

הציבור החרדי עדיין קטן יחסית בכדי לאפשר לעצמו את הפלגנויות הרבות המאפיינות אותו. רק חיבור כוחות ושילוב ידיים הן לפני בחירות והן לאחריו, יכולות לגרום להפתעות, וכך גם מפלגה ערבית שמשתמשת ביכולת החשובה הזו יכולה להיות השלישית בגודלה במדינה.