שנת 2026 מציבה את ישראל בנקודת הכרעה היסטורית, בה שאלת המגורים כבר אינה נוגעת למחירי הנדל"ן בלבד, אלא גם ליכולת העמידה והאיתנות של העורף לנוכח האיומים הביטחוניים המתמשכים.
נתוני התחלות הבנייה של שנת 2025 הצביעו על ירידה מדאיגה, דווקא כשהצורך במיגון הפך לקיומי. הקיפאון אינו נובע מחוסר ביקוש- הרי הרעב לדירות ממוגנות בשיאו-אלא הוא נובע מחוסר ודאות ומפאת העובדה שאין יד ממשלתית מכוונת בתחום הדיור.
דור הz רואה בעצם העובדה שרוכש דירה- אקט ממשי של רכישת בטחון. בניגוד לדורות קודמים שחיפשו דירות 5 חדרים רחבות ידיים, הדור הצעיר מעדיף דירות קטנות יותר של עד 3.5 חדרים- מוצר שקיים בו חוסר ממשי בשוק. במציאות של ריבית גבוהה ואיומים ביטחוניים, הרוכש הצעיר מבין שחדר מיותר הוא נטל כלכלי, בעוד שמיגון איכותי וסביבה אורבנית תוססת הם ההשקעה הנכונה. הם כבר לא מחפשים ריבוי חדרים, אלא חוסן אישי שמשולב בלייף סטייל, בקרבת בתי קפה ומסעדות, או מרכזי פנאי עם גינות נחמדות- שהופכים לחלק בלתי נפרד מחוויית המגורים שלהם.
האלמנט המכריע עבור הדור הצעיר הוא "מה קורה מחוץ לדירה". הדור הזה גדל עם בדידות וניכור שנוצרו כנגזרת של העידן הדיגיטלי, ומחפשים קהילתיות וחמימות במרכזים קהילתיים שיהוו שלוחה ישירה ונוספת לסלון הביתי. מתחמי עבודה משותפים, גינות קהילתיות ובתי קפה שידידותיים ל"אנשי הלפטופים" הפכו להיות סטנדרט בחיפוש דירות לרכישה בקרב צעירים. כדי לענות על הצרכים הללו, עלינו לעבור מחשיבה על התחדשות של בניין בודד, לתכנון שכונתי רחב היקף.
קידום "רצף התחדשות" שכזה מאפשר לרשויות לתקן עוולות תכנוניות של עשורים, ולייצר תשתיות מודרניות ומערכות תחבורה יעילות. תכנון חכם חייב לאמץ מודל של פארקים, גני ילדים ומרכזים קהילתיים במרחק הליכה קצר. דייר ב-2026 כבר לא חותם רק על שטח הדירה, אלא על מחויבות משולשת של היזם, הדיירים והרשות לפיתוח המעטפת הקהילתית כולה.
משתנה קריטי נוסף בעיצוב השוק הוא הקרבה לקווי המטרו והרכבת הקלה. הרוכשים הצעירים מוכנים להתרחק מהמרכז בתנאי שיש להם ודאות תחבורתית והגעה מהירה למרכזי התעסוקה. בעידן זה, רוכש לא קונה רק נכס, אלא גם קונה "זמן".
הדירה הקטנה במרכז תוסס, נגיש וממוגן הפכה לנכס המבוקש ביותר, בעוד שדירות הענק המבודדות הדורשות שעות בפקקים- מאבדות מערכן.
לצערי הרב, פערי המיגון בישראל עדיין עצומים, במיוחד בערים הוותיקות במרכז ובצפון. על המדינה להפסיק להתייחס להתחדשות עירונית כאל בונוס או מותרות ולהכיר בה כזכות יסוד.
יש להתמקד בשכונות שהוזנחו בגלל מורכבות תשתיתית כחלק מצו השעה הביטחוני.
השילוב בין מסלולי אישור מהירים לבין מתווי שיקום לאומי הוא המפתח לשחרור הפקק הבירוקרטי. אם מדינת ישראל רואה בחיי אדם ערך עליון, היא חייבת לבנות את החוסן הלאומי שלה מהיסודות של בנייני המגורים המתחדשים, כי התחדשות עירונית היא חליפת המגן של החברה הישראלית לעשורים הבאים. יש להאיץ אותה- ויפה שעה אחת קודם.
עו"ד עידו שמואלי- מתמחה במקרקעין על גווניו השונים ובדגש על עסקאות קומבינציה ופרויקטים במסגרת התחדשות עירונית.
הצטרפו לדף הפייסבוק של חרדים 10 >>
הצטרפו לדף X של חרדים 10 >>
רוצים עוד נייעס, סרטונים וסיפורים? הצטרפו לערוץ הוואטסאפ של חרדים 10 >>
