
1.
מתחילה לחשוב שהרעיון של דוד בן גוריון על הקמת מדינה שתאחד עולים ממזרח וממערב, מכל העולם, דתיים וחילוניים, פשוט נכשלה.
אולי מלכתחילה לא היה לה סיכוי להצליח? כי זה פשוט לא עובד.
המודל אותו הכרתי מילדותי בקרית אתא, של חיים משותפים בין חרדים, דתיים וחילונים, הולך ומתרסק מול עיני בתקופה האחרונה.
ההרס בבית שופט העליון נעם סולברג היה רק סימפטום אחד (מביש!) של 'מדורת שנאה', שיש מי שטרחו ללבות אותה בעשר אצבעותיהם.
בן גוריון ידע לכבד 'ציפורי נפש' של מיעוט, הבין שאסור לדרוך על יבלות מדממות. גם בית המשפט העליון בעשורים הראשונים מקום המדינה נהג כך.
אבל כיום, הכל התפרק. והציבור המתוסכל מהרדיפה היומיומית פורק את זעמו ברחובות, בניגוד גמור לחינוך החרדי.
2.
קל לומר "הבנים שלי לא משתתפים בהפגנות זוועה מהסוג הזה", אבל זה לא מרגיע. אם יש חרדי שהגיע למצב שהוא מסוגל להגיע לרמות כאלו של אלימות, משהו פה מקולקל מהיסוד. בשני הצדדים.
מישהו שכח מה זה לחיות יחד במדינה יהודית אחת קטנטנה.
איך חשב אי-מי - כולל שופטי עליון, אנשים חכמים ונבונים - שאם תשליך חרדי לכלא צבאי זה יריץ אותו לבקו"ם? הם לא שמעו על כך שחרדי מחונך מגיל קטן למסור נפש כדי שלא לעבור על דברי גדולי ישראל? הם לא שמו לב שאלפי חרדים נעים בכל מערכת בחירות אל הקלפיות, מניחים פתק - אחרי שאוטמים אפם, כי יש להם בטן מלאה בביקורת - אבל עושים 'ככל אשר יורוך'?!
3.
בהתנגשות המדממת הזו בין הצורך של צה"ל בחיילים (צורך אמיתי!) לבין האמונה של ציבור שלם - ולא משנה מה דעתכם על אמונתם ועל הוראות גדולי ישראל, דעתכם לא מעניינת אותם - ישפך בסוף דם.
כולנו נבכה. והמדינה? הלכה.
מי שצפה בעם הנלחם על ערכי הדמוקרטיה, 'ציפור נפש' חשובה לרבים, והבין שיצליח להביס אותנו בשביעי לאוקטובר, ממשיך לצפות בנו מדממים ונלחמים אח באח - ומחכך ידו בהנאה.
מישהו שילחש לראש הממשלה באוזן שאת הקרבות הפנימיים האלו חייבים להפסיק? שופטי בג"ץ שיהיו המבוגר האחראי? נשיא המדינה? מישהו?