לקראת 'עצרת המיליון': האם יברכו הברכה הנדירה 'חכם הרזים'? • שו"ת עם הפוסק

צילום:

Shlomi Cohen/Flash90

'עצרת המיליון' נגד גזירת גיוס בני הישיבות שתערך ביום חמישי בירושלים, מעוררת שאלות הלכתיות רבות, ובפרט בהלכות הברכה הנדירה 'חכם הרזים', אותה מברכים כשרואים שישים ריבוא יהודים, כלומר מעל ל- 600,000 איש.

בעלון השבועי 'דברי חמד', היוצא לאור מדי שבוע מתורתו של הגר"י זילברשטיין, רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק, הובאו פסקי הלכות מרתקים לקראת עצרת-הענק.

ביום ראשון ל' אדר ראשון תשע"ד נערכה עצרת קידוש השם שכזו, בראשות מרן הגראי"ל שטיינמן, ואז, על פי ההערכות, השתתפו יותר משישים ריבוא מעם ישראל, וברכו בפומבי את הברכה 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם חכם הרזים' - כמבואר במסכת ברכות (דף נח ע"א): תנו רבנן, הרואה אוכלוסי ישראל אומר 'ברוך חכם הרזים', שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה [והקב"ה הוא חכם הרזים, ויודע מה שבלב כל אלו, רש"י], וכן פסק בשו"ע (או"ח סימן רכד ס"ה).

האם אפשר לברך על סמך אומדנא שיש בעצרת שישים ריבוא?

השאלה הראשונה עליה דן הגר"י זילברשטיין, היא מאחר ואין אדם בעולם שיודע במדויק האם באמת יש בעצרת שישים ריבוא או לא, וגם המומחים שמעריכים זאת, אין זאת אלא אומדנא, אם כן - האם אפשר לברך ברכה זו על פי אומדנא?

ולכאורה אי אפשר לברך מספק, שהרי ספק ברכות להקל, ומאידך אולי כל ברכה זו נתקנה לפי אומדנא, שהרי כיצד אפשר לספור שישים ריבוא, וגם ישנה הכרעת הפוסקים שאסור לספור את בני ישראל.

אך הביא הרב זילברשטיין בשם מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שאמר, שאפשר לברך גם כשאין יודעים את המספר המדוייק, אלא שיש אומדן מאנשים מוסמכים שיש שישים ריבוא.

וכן הביא בשם גיסו מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל שאין צריך לדעת את המנין המדוייק, ודי באומדנא.

והוסיף ר' חיים (לפני העצרת באדר תשע"ד) שלפי הסברה אמורים להשתתף בעצרת כזו שישים ריבוא [והוסיף שבעצרת הקודמת, שהתקיימה בכ"ט שבט תשנ"ט היה צריך לברך בלא שם ומלכות, כי היה ספק אם יש שישים ריבוא], ואם אלו שיודעים לאמוד את האנשים יאמרו שיש שישים ריבוא - אפשר לברך.

האם צריך לראות את כל השישים ריבוא כדי לברך?

האם אפשר לברך גם כאשר אינו רואה את כל השישים ריבוא, שהרי לשון השו"ע 'הרואה שישים ריבוא מישראל ביחד וכו'', ומאידך הרי הדבר קשה מאד במציאות לראות בראיה אחת שישים ריבוא, ואולי די לראות את מקצתם, ולדעת שיש כאן שישים ריבוא?

והכריע הרב זילברשטיין, שמסתבר שאפשר לברך גם כשאינו רואה את כולם ממש, שהרי שומע את הקולות ויודע שיש כאן שישים ריבוא, ובפרט שברכה זו היא ברכה להקב"ה, שמברכים אותו, ואם כן אין צריך לראות את כולם, ואם רואה את מקצתו הרי זה כרואה את כולו.

וכן הביא בשם מרן הגראי"ל זצ"ל שמסתבר שאין צריך לראות את כל השישים ריבוא, אלא די בראיית מקצתם, ואם יש אומדן שיש שישים ריבוא - אפשר לברך. וכן הביא שהורה גיסו מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל שמסתבר שאין צריך לראות את כולם, אלא די שיראה את חלקם, ויחוש שהוא מוקף בשישים ריבוא.

האם נשים וקטנים מצטרפים לשישים ריבוא?

האם נשים וקטנים מצטרפים לשישים ריבוא, או שמא צריך דווקא גברים? והביא הרב זילברשטיין שהורה גיסו מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל שהם מצטרפים, דאמנם לשון רש"י בברכות 'אוכלוסי. חיל גדול של שישים ריבוא', אך אין כוונתו לאפוקי נשים, אלא כוונתו שרק אם באו כולם במחנה אחד, כלומר לדבר אחד, לאפוקי אם התקבצו במקרה אנשים ונהיה שישים ריבוא, אין מברכים. [וכן הורה הגר"ש דבליצקי זצ"ל, שנשים מצטרפות לשישים ריבוא].

והנה כאשר יש שישים ריבוא רק בצירוף עכו"ם, נראה שאינם מצטרפים, דפשטות הגמרא בברכות היא 'הרואה אוכלוסי ישראל', ומשמע שצריך שיהיו כולם מישראל [ואמנם בתוספתא ובירושלמי נאמר 'הרואה אוכלוסין' ולא נזכר ישראל, ומשמע שאין חילוק, אך ברמב"ם ובשו"ע כתבו בפירוש 'אוכלוסי ישראל']. ומומרים ומחללי שבת, נראה שמצטרפים, כיון שבכל זאת יש להם רז פנימי של אמונה מימות הר סיני.

האם כל אחד יברך לעצמו, או שאחד יברך לכולם?

שאלה נוספת עליה דן הרב זילברשטיין, והיא לגבי ההוראה בעצרת הקודמת, שכל אחד יברך את הברכה בעצמו, ולא שאחד יברך ויוציא את כולם.

ויש לדון מדוע לא עדיף שאחד יברך לכולם מדין 'ברוב עם הדרת מלך', ויעויין בשו"ת בנין שלמה (ח"ב או"ח סימן יג). אמנם יתכן כיון שאאי אפשר לשומעו אלא על ידי רמקול, והשומע את הברכה ברמקול, יתכן שאינו יכול לצאת יד"ח.

ולמעשה הביא הרב זילברשטיין שגיסו מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל אמר, כי אף שיש ענין של ברוב עם הדרת מלך, מכל מקום כיון שהיא ברכה נדירה, רצוי שכל אחד יזכה בעצמו בברכה זו [וכן נוהגים בברכת החמה, שכל אחד מברך לעצמו, ואין אחד מברך לכולם].

בירך 'חכם ארזים', האם צריך לחזור ולברך 'חכם הרזים'?

מעשה מעניין התרחש בעצרת הקודמת, באחד שהיה בעצרת, וחשב שמברכים 'חכם ארזים', וכך בירך, וחשב לעצמו שהקב"ה הוא חכם ארזים, מלשון 'ארז' [חכם חזק, או שמברכים על הצדיקים שהם חכמים כארז, כלשון הפסוק 'צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה'], ולאחר מכן שמע שהכוונה 'הרזים' מלשון 'סוד', שהקב"ה יודע מה שבלב כל אחד, ובא לשאול את הרב זילברשטיין האם צריך לחזור ולברך שנית.

הפסק השיב, שהיה מקום לומר, שמאחר ואת עיקר הברכה אמר כתיקונה וכלשונה, ורק היה לו כוונה אחרת, והרי החילוף בין ה"א לאל"ף לא מורגש, ואם כן יצא ידי חובתו, וכמבואר במג"א (סימן רסח סק"ג) בשם הראב"ד, דלא מצינו שתהא הברכה נפסדת בחסרון הכוונה, דאינה נפסדת אלא כשדיבר שלא כהוגן.

אך הביא שגיסו מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל אמר שלא יצא ידי חובתו, כי 'ארזים' ו'הרזים' הם שתי תיבות שונות, והוי משנה ממטבע שטבעו חכמים לגמרי.

להתפלל מנחה גדולה, או להתפלל בעצרת ברוב עם?

אדם הרגיל להתפלל תמיד מנחה גדולה, כדי להיות מהזריזים המקדימים למצוות - האם ביום שנערכת עצרת המיליון ראוי שיתפלל מנחה גדולה כמנהגו, או שימתין להתפלל מנחה קטנה ברוב עם בעצרת?

הרב זילברשטיין ציטט את דברי המשנה ברורה (סימן צ ס"ק כח), שמדבריו משמע שאדם שאין לו בית הכנסת מיוחד לתפילת מנחה, התפילה 'ברוב עם' עדיפה על זריזים מקדימים למצוות.

אך כל זה כשאין לו מנין קבוע, אבל אם יש לו מנין קבוע, אינו צריך לעזוב את בית הכנסת הקבוע כדי להתפלל ברוב עם.

אך יתכן שכל דבריו אמורים שאין צריך לעזוב את בית הכנסת הקבוע, כדי ללכת לבית כנסת גדול יותר, אבל כאשר כבר ממילא הולך לעצרת, אולי עדיף שימתין מלהתפלל מנחה עד העצרת.

האם עדיף להתפלל מנחה בבית הכנסת לפני העצרת, או בעצרת ברוב עם אך זה ברחובה של עיר, שהרי פסק השולחן ערוך (או"ח סימן צ ס"ה) שלא יתפלל במקום פרוץ, כמו בשדה, מפני שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת המלך ולבו נשבר?

הרב זילברשטיין השיב, שהתפילה ברחובה של עיר הייתה נהוגה מימים ימימה, וכמבואר בתענית (דף טו ע"א) שבתעניות היו מוציאין את התיבה לרחובה של עיר, ושם היו מתפללים. ונראה דאין בזה משום תפילה במקום פרוץ, כיון שהוא מוקף אנשים, ואנשים עצמם הם המחיצה, וכמבואר בעירובין (דף מג ע"ב) שלגבי עירובין אנשים הם מחיצה, וה"ה לגבי התפילה במקום פרוץ.

עניית אמן, קדיש וקדושה, כששומעים דרך הרמקול בעצרת

שאלה נוספת עליה השיב הגר"י זילברשטיין, היא: מאחר ובעצרת הגדולה, לא יהיה אפשרי שכולם ישמעו את הש"ץ, ולכן משתמשים ברמקול, ויש להסתפק האם אפשר לענות אמן, קדושה, וחזרת הש"ץ, על ידי שמיעה ברמקול.

וידוע מה שדן בזה מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן ט), והוא נקט שם שאי אפשר כלל לצאת בשמיעה זו בשום דבר שחייבים לשמוע מפי אדם. ובהערה שם הביא שמרן החזו"א זצ"ל אמר לו שאין זה כל כך פשוט שלא יוצאים ברמקול, דיתכן כיון שהקול הנשמע נוצר על ידי המדבר, וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים, אפשר דגם זה חשיב כשומע ממש מפי המדבר.

ולמעשה בעצרת הקודמת הורה מרן בעל השבט הלוי זצ"ל שיקחו חזן שיבטא היטב כל מילה ומילה, וכל הקהל ישמעו אותו מילה במילה, ואז יוכלו לענות אמן וקדושה.

1 אהבתי