
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד הרשיע היום (שני) רופא משפחה מישוב במרכז הארץ, המשתייך למגזר החרדי, בביצוע עבירות של מעשים חמורים ביותר בשתיים מבנותיו.
לחרדים 10 נודע, כי היום - בתום שש שנים בהם התנהל התיק - האב נעצר בבית משפט, מיד לאחר ההרשעה.
הפגיעות המזעזעות, שנמשכו על פני למעלה מ-23 שנים במצטבר, בוצעו מאז שהבנות היו רכות בשנים ועד הגיען לגיל 18. משום שמדובר בעבירות בתוך המשפחה, לא ניתן לחשוף את זהות האב - וזאת על מנת לשמור על פרטיותן של הקורבנות.
הרכב השופטים - בראשות אב"ד סג"נ ליאורה ברודי והשופטים מיכל ברק נבו ומיכאל תמיר - נתן אמון מלא בעדויות של בנות הנאשם שנפגעו, וקבע כי אינו מאמין לו למרות שהכחיש בתוקף את כל המיוחס לו וטען שהבנות מעלילות עליו עלילות שווא, אף שלא היה בפיו כל הסבר משכנע מדוע שהן תעשינה זאת.
לגבי הבת הבוגרת מבין השתיים, המכונה א.א, טען הנאשם כי היא סובלת מהפרעת אישיות והמציאה את סיפור הפגיעות בה בעקבות טיפול נפשי כושל אצל מטפלת, שגרמה לה להזכר כביכול בזיכרון שווא, ובשל שנאתה לנאשם על רקע ויכוחים שהיו ביניהם, בעיקר בענייני אמונה ודת.
לגבי הצעירה מבין השתיים, המכונה ב.ב, טען הנאשם כי היא מְחקה את אחותה הגדולה, שהשפיעה עליה, והמציאה את סיפורי הפגיעה בה בשל רצונה לעזוב את הבית בגיל 18, וכן בשל שנאתה לנאשם.
בית המשפט דחה את כל טענות ההגנה.
הרכב השופטים קבע כי אין כל עדות לטענה ש-א.א סובלת מהפרעת אישיות או מחלת נפש, ההיפך הוא הנכון: יש עדויות לכך שהיא סובלת מפוסט־טראומה מורכבת, שהיא תוצאה מפגיעותיו של הנאשם בה, שבוצעו מילדוּת צעירה ועד הגיעהּ לבגרות.
בית המשפט הדגיש, כי "אבחוני" עדי ההגנה התבססו על עובדות לא נכונות שהוצגו על ידי הנאשם, שלא פגשו מעולם את הבנות.
בית המשפט התרשם עמוקות הן ממנה והן מאחותה ב.ב - שתיהן נשים חכמות, ישרות, שנפגעו קשות מהנאשם וחרף האמור לא רצו להתלונן על מעשיו. המעשים נחשפו במקרה, כאשר ב.ב עזבה את הבית בגיל 18 וביקשה להוציא צו הרחקה נגד הנאשם, כדי שלא יוסיף לבצע בה מעשים חמורים , כפי שעשה עד יציאתה מהבית.
בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לצו הרחקה, ונחשף למקצת ממעשי הנאשם המתוארים בו, הוא שהעביר את הנושא לטיפול המשטרה, והיא מצידה פנתה לנפגעות. לפי השופטים, גם אז הבנות מיאנו להתלונן נגד הנאשם, עד שלבסוף שוכנעו לעשות כן.
בקביעה חריפה במיוחד, בית המשפט קבע שהנאשם אינו דובר אמת, וכי הוא אדם מניפולטיבי בעל שני פרצופים שונים וקוטביים: "רופא מקצועי וחומל", ו"מטפל ובעל משפחה למופת", מצד אחד, ופוגע "רשע", מהצד השני.
הדימוי שבית המשפט מצא כמתאים הוא מה שמכונה בספרות "ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד".
בית המשפט דחה כליל את "תזת ההגנה" וציין את כובד המחיר שאותו שילמו הנפגעות, הקשורות מאוד למשפחתן, על החשיפה, מחיר שהן משלמות עד היום: כמעט כל משפחתן, ובראשה - אימן, הפנתה להן עורף והעדיפה להאמין לנאשם על פניהן.
לגבי האֵם קבע בית המשפט שהיא עצמה עיניה, הן לכל הסימנים לאורך הדרך והן למה שהובא לידיעתה, בין היתר על־ידי המתלוננות, ובחרה להאמין ללא סייג לנאשם שהכחיש את הפגיעות, בהסתמך על "חוש נשי" והיכרותה עם הנאשם.
זאת למרות שהיא הודתה כי מהיכרותה הטובה לא פחות עם בנותיה, הן אינן שקרניות, והיא לא יכולה לחשוב על כל סיבה מדוע שיעלילו דבר כה חמור על אביהן.
בית המשפט מצא תמיכות וחיזוקים לעדויות הנפגעות, וציין לשבח את האומץ והנחישות של חלק מהאנשים שתמכו במתלוננות ופעלו לסייע להן בהבאת הצדק לאור, ביניהן מורות שליוו אותן, מטפלות ורבנים, והכול - למרות הקושי החברתי העצום שכרוך בחשיפת מעשים כאלה במגזר החרדי.
גזר הדין יינתן במועד מאוחר יותר.
מהמרכז הישראלי למוגנות, שליווה את שתי נפגעות העבירה - נמסר לחרדים 10: "מדובר על אחד מכתבי האישום החמורים במדינת ישראל.
"הפנייה למרכז הישראלי למוגנות היתה בתחילה כדי לייצר הגנה לנפגעות, באמצעות צו הגנה שהמרכז הוציא עבורן.
"בגין חומרת העבירות שקרו בתוך המגזר, המרכז הישראלי למוגנות גייס את הרבנים והקהילה לתמוך בהגשת התלונה ואף תמך וליווה אותן בהמשך הארוך של ההליך הפלילי".