יעקב, אנחנו מקיימים את השיחה הזו במסגרת פרויקט חג מיוחד של חרדים 10.
מצד אחד אתה איש תקשורת מוכר מאוד, מסקר את תחום הנדל"ן כבר קרוב ל-20 שנה, יועץ נדל"ן, מרצה, מרואיין מבוקש בתחומי עיסוקך, מופיע בפאנלים ובפודקאסטים. מצד שני, רבים לא באמת מכירים אותך. אני אבקש ממך, כפי שאני מבקש מכל האורחים - ספר תחילה קצת על עצמך: איפה גדלת, על המשפחה שלך, איפה למדת.
למרות שאני מעל 20 שנה בתחום התקשורת, מעולם לא חשפתי את חיי האישיים, כי בגדול זה לא אמור לעניין אף אחד. אבל היות וזה הקונספט של ראיונות החג שלך ובנוסף אני מתראיין כאן כבן אדם פרטי, אז אחרוג ממנהגי.
נולדתי בתחילת שנות המ"מים בשכונת עזרת תורה בירושלים, אח בכור לשבעה אחים ואחיות. למדתי בתלמוד תורה צאנז, כשבדרך לחיידר עברתי דרך הכלוב של האריה והלביאה בגן החיות התנכ"י שהיה ממוקם ליד השכונה, ומחלון הכיתה ראינו את הצבי והיפופוטם. מנסה רק לדמיין היום גן חיות במרכז רחוב רבי עקיבא בבני ברק...
בישיבה קטנה למדתי בישיבה ראחמסטריווקא שהיתה אז בשכונת גבעת שאול, ובלילות שבת הייתי הולך באופן קבוע ל'טישים' של האדמו"ר מראחמסטריווקא זצ"ל. עד היום, כשאני שר בליל שבת את 'ק-ה אכסוף', צף ועולה בזכרוני דמותו של הרבי כשפניו היו בוערים בלהב אש קודש כששרו את השיר ב'טיש'. אגב, בחזור מה'טיש', הייתי רואה פעמים רבות את האדמו"ר ה'פני מנחם' מגור זצ"ל חוזר מבית המדרש ברחוב רלב"ח לביתו ברחוב יהוסף שוורץ.
בישיבה גדולה למדתי בישיבת צאנז בנתניה. היה זה בתחילת תקופת ההנהגה של האדמו"ר מצאנז, שהיה אז מעורב מאד בחייהם הרוחניים והגשמיים של הבחורים בישיבה - וזו אחת התקופות הטובות ביותר שצרובות בי עד היום. ההשכמה לפנות בוקר כשאתה שומע ברקע רק את גלי הים, וסדר יום שסובב כולו רק סביב תורה, זו חוויה רוחנית שרק למפרע הבנתי עד כמה זכיתי לתקופה מופלאה כזו בחיי.
אתה חסיד צאנז. איך משפחתך מגיעה אל צאנז?
בא נדייק, השאלה צריכה להיות למה אתה, כנצר למשפחת רוטנברג שסבא וסבתא שלך נולדו וגדלו בעיירה רודניק שבגליציה, שם נולד גם האדמו"ר מצאנז זצ"ל, שגם היה הסנדק שלך, הגעת לחב"ד...
אאוץ'. לא רק הסבא והסבתא. הסבא-רבא היה מחסידי הרבי משִינוֹבַה, בנו הגדול של רבי חיים מצאנז, ולפי הגיל יתכן והיה חסיד גם שלו...
האמת היא, שסבי רבי יוסף שלמה רייניץ זצ"ל, נצר למשפחת יונגרייז המפורסמת, שבמשך 40 דורות ברציפות כולם כיהנו כרבני ערים ועיירות בהונגריה, עבר את השואה בתור בחור, וכששמע שהרבי בעל 'השפע חיים' זצ"ל הקים ישיבה במחנה העקורים פרנוואלד, הוא פשוט קם ונסע לשם. בשבועיים הראשונים, אגב, הוא ישן על ספסל כי לא היתה מיטה פנויה עבורו.
סבי דבק באורו הגדול של הרבי, וכשהרבי עבר מארצות הברית לקריית צאנז בנתניה, עבר סבי אף הוא לארץ עם משפחה וחמישה ילדים קטנים.
בחודש אדר תשכ"ב הגיע סבי ארצה, ו'קבלת הפנים' בשדה התעופה היתה בדמות עיכוב של כמה שעות טובות, שכן בקרי הגבולות חשדו שאחד הילדים שלו הוא לא פחות ולא יותר מאשר 'יוסל'ה שוחמכר'...
בעל 'השפע חיים' מצאנז זצ"ל. צילום: ארכיון המדינה
איך הגעת אל עולם התקשורת? מה גרם לך, בעצם, לעסוק בתקשורת?
לא תכננתי כלום והקב"ה פשוט מוביל אותי צעד אחד צעד בכל תחנות חיי. מאז ומתמיד אהבתי לקרוא ובבית הורי קראתי מידי יום את 'המודיע' מהכותרת הראשית ועד למודעות בלוח... הספרות החרדית היתה אז מצומצמת (בין היתר סדרת הספרים 'שיחות לנוער', למי שזוכר), אבל מה שהיה – קראתי. הייתי 'תועלת ספרים' לכל דבר ועניין.
מי קלט אותך בעולם התקשורת? איפה התחלת?
בחודש אב בשנת תשס"ג התרחש הפיגוע הנורא בקו 2 בירושלים ודודי הרה"ג רבי שלום מרדכי רייניץ הי"ד, ובנו הילד ישכר דב הי"ד, נרצחו שם על קידוש ה'. חברי לחדר בישיבה, אלי זלמנוביץ, כתב אז בעיתון 'שעה טובה' ז"ל, והוא ביקש ממני טובה אישית - שאנסה להשיג עבורו תמונות של בני משפחתי. הגעתי עם התמונות למשרד שהיה ממוקם אז בדירה בקומה ראשונה ברחוב צייטלין בבני ברק, ופגשתי שם את המו"ל ר' שלמה הלפרין. נוצר בינינו קליק מיידי, ומפה לשם נכנסתי למערכת כמגיה.
יום אחד, כשבועיים לפני סוכות, אני מקבל טלפון מהעורך, ר' אשר צוקרמן, שאומר לי: "נתקעתי ברגע האחרון ואני חייב שתכתוב כתבת מגזין לחג".
"אבל מעולם לא כתבתי", אמרתי לו.
"אז תכתוב", אמר לי.
"אבל אין לי מושג איך כותבים", ניסיתי את מזלי.
"אתה יודע לדבר? במקום לדבר - תכתוב", אמר צוקרמן וטרק את הטלפון.
וכל השאר היסטוריה...
בהמשך עברת ל'בקהילה'?
זה קרה כשיום אחד אני מקבל ממך טלפון. שאלת אותי האם אפשר להגיע אלי הביתה. כשהגעת אלי לדירה, שהיתה ממוקמת אז בפאתי שיכון ה', ראית שהבאת איתך אורח נוסף, ר' בנימין ליפקין, אז עורך 'בקהילה'. רק להזכיר לדור הצעיר, באותם ימים היית העורך של מגזין 'קולות' בבקהילה.
שניכם, שהייתם אז צעירים ויפים, התחלתם לספר לי על פרויקט חג ייחודי של 'בקהילה' שיוקדש כולו למסורת הלבוש היהודי-חסידי, ושהגימיק הוא: ליפא שמלצר מצטלם בכל הפוזות האפשריות - באחד הוא צולם כחסיד גור, בשני כחסיד ויז'ניץ, בשלישי כחסיד חב"ד וברביעי כתימני אסלי...
סיכמנו אז שאכתוב עבור בקהילה את המגזין כולו. זה היה פרויקט מורכב שדרש מצד אחד עבודת מחקר רצינית, ומצד שני להנגיש את הכתבות בצורה קריאה וקלילה. היות ועבדתי אז 'בשעה טובה', היו צריכים להמציא שם עט. אני זוכר את ההתכתבות שהיתה לי איתך.
"אז איזה שם אתה רוצה לבחור", שאלת אותי.
"יצחק נ. יונגרייז", עניתי.
"מה?"
"יצחק זה השם הנוסף שלי, נ. הכוונה 'נכד' למשפחת יונגרייז".
"אצלי יש רק שמות מלאים", קבעת – והתחלת לזרוק שמות שמתחילים באות נ. איכשהו זה נעצר על נחמיה – וכך נקבע השם: יצחק נחמיה יונגרייז...
עם הרבי מצאנז. צילום: משה גולדשטיין
אגב, המוסף חג הזה היה אחד מהטובים ביותר שיצאו מאז ומעולם בעיתונות החרדית. בכלל, בקהילה בהכוונה שלך הביא רף חדש לעיתוני החג. אם אני לא טועה, אתה הכנסת את המושג של מגזין נושא לחגים. מאז ועד היום התחרות המיותרת הזו גורמת בכל ערב חג לכריתת כמה יערות, כדי להספיק לעמוד בכמויות הנייר הבלתי נגמרות...
מה גרם לך לעבור ל'המודיע' - ועוד יותר מזה: לעזוב את עולם הנייעס ולהתמקצע בעולם הנדל"ן?
בשנת תשס"ט יצא מכתב של גדולי ישראל נגד השבועונים ונכנסתי למורי ורבי האדמו"ר מצאנז לשאול מה לעשות - והוא אמר לי: "תעבור להמודיע". יצאתי מהקודש פנימה ולא ידעתי למי לפנות, מה אני עושה.
כשבוע לאחר מכן, תוך כדי שאני מתלבט מה לעשות, קיבלתי טלפון מפתיע מהרב אליהו הנדלר ז"ל, ששאל אותי האם אני מוכן עקרונית לעבור לכתוב ב'המודיע'.
כפי שאמרתי לך בהתחלה, לכל אורך חיי אני זוכה לראות סייעתא דשמיא מופלאה שמלווה אותי, כולל גם בתקופות קשות, כשהייתי בטוח שהכל מסביבי קורס. בסוף אתה רואה שהכל זה רק רחמים וחסדים!
עזיבת תחום הנייעס? בסוף זה עניין של גיל. לא כל מה שמעניין אותך בשנות העשרים המוקדמות, ממשיך להיות רלוונטי גם בהמשך החיים. בן אדם צריך לשאוף כל הזמן להתקדם ולהתמקצע, ואבוי למי שנשאר תקוע במקום אחד רק בגלל החשש של "מה יאמרו"...
איך אתה מסביר את זה שאין בתקשורת החרדית עיתונאים מומחים בתחום הנדל"ן, שהוא כה מרכזי בעולם החרדי?
"כיום יש ברוך ה' יותר מודעות לתחום הנדל"ן בעיתונות החרדית, אבל בגדול: זה נושא 'כבד' שפחות מעניין את הקוראים. צריך לעבוד קשה לפשט את הנושא בצורה ברורה וקריאה. נדל"ן זה משהו שנוגע לכל אחד ואחד, אבל אנשים 'מפחדים' שזה משהו קשה ומורכב מידי. התפקיד שלי הוא להנגיש את המידע ולהציל כמה שיותר אברכים שלא ליפול בהשקעות כושלות.
מעבר לסיקור תחום הנדל"ן, אתה גם יועץ נדל"ן. תסביר לי איך זה עובד? מה קורה בפגישה איתך?
מטבע הדברים בגלל שאני מסקר את תחום הנדל"ן, אנשים היו מתקשרים אלי על בסיס יומי לשאול שאלות בתחום, איפה להשקיע וכו'. אבל הגעתי למסקנה שלענות בטלפון, מבלי לקבל את התמונה המלאה, זה צעד לא נכון ולא אחראי. כי לפעמים פרט אחד קטן שנראה שולי, יכול לשנות את כל ההסתכלות.
לכן התחלתי לקבל אנשים לייעוץ באופן פרטי בתשלום. אני יושב איתם לפגישה מסודרת של שעה, במהלכה אני מקבל תמונת מצב כלכלית אמיתית של המשקיע, מה המטרה שלו בהשקעה, לכמה שנים, כמה כסף הוא יכול להפריש כל חודש וכו' – ואז אני מדריך אותו איך וכיצד עליו להתקדם להשקעה בצורה בטוחה.
בעצם, כל אברך שמקבל בחתונה 200-300 אלף שקל לרכישת דירה הוא משקיע. אי אפשר באמת לקנות דירה למגורים בסכום כזה, ואני מדריך אותם איך לעשות את זה בצורה נכונה.
אני יושב מידי יום עם מגוון רחב של אנשים, מאברכים שחיים 'על השקל' ועד אנשים שמרוויחים בחודש מיליון שקל! גם מי שמנהל חברה שמרוויחה סכומי עתק, לא באמת מכיר את תחום הנדל"ן לעומק ואני משתדל לעזור לכל אחד ואחד.
להערכתי, רק בשנה האחרונה הצלתי עשרות אברכים, וזה מסתכם במאות מיליוני שקלים. אני לא אומר להם לא להשקיע, אלא איך לעשות את זה בצורה נכונה!
המודיע. צילום אילוסטרציה: יעקב נחומי, פלאש90
•
אני אשאל כעת סידרת שאלות בתחום הנדל"ן:
איפה הכי כדאי לרכוש דירה?
אין תשובה אחידה: זה תלוי כמה הון עצמי יש לך, מה התזרים החודשי ומה מטרת ההשקעה.
מה אני צריך לדעת לפני שאני ניגש לרכוש דירה?
שברוב הפעמים אין קשר בין ההבטחות הנוצצות ששמעת במשרד השיווק לבין המציאות שאתה עומד לפגוש בעוד כמה שנים בשטח.
אם אני מחתן ילד - לרכוש מיד דירה או שכדאי להמתין כמה שנים?
אם יש מספיק הון עצמי, שיקנו דירה למגורים עם משכנתא סבירה. אם אין מספיק הון עצמי לדירה למגורים, שיקנו דירה להשקעה באזור שאמור להיות שם עליית מחירים כמו, התחרדות, פינוי בינוי וכו'. כמובן, חייבים לבדוק שהם יוכלו לשלם שכירות על דירת המגורים, וגם לעמוד בהחזר של החודשי של המשכנתא, בפער שיישאר מהשכירות.
אם יש הון עצמי נמוך, שירשמו להגרלות הממשלתיות.
לרשום, בתחילה לפחות, את הדירה על שם הזוג הצעיר או על שם ההורים?
אני מבין שהסיבה לשאלה נובעת מהחשש שהזוג הצעיר יעשה "שטויות", ישעבד את הדירה או ימכור אותה לצורך "השקעות" שיפילו אותם בפח, והכל על דירה שההורים שילמו במיטב כספם. אבל רישום הדירה על שם ההורים, היא לא פתרון. שכן, היא תחייב אותם במס רכישה מיותר לגמרי - בהנחה ומס שבח לא ישלמו כי יעבירו את הדירה בהמשך במתנה לילדיהם - ויכולה לגרום סתם סיבוכים מיותרים במשכנתא.
מה שכן, אפשר לרשום הערת אזהרה בטאבו על שם אחד ההורים, וזה ימנע מהילדים לעשות צעדים בלי שההורים יידעו.
כמובן, יש לכך שני תנאים: שההורים, או אחד מהם, נתן באמת סכום כסך משמעותי לדירה, ושנית – שכעבור מספר שנים, כשההורים רואים שהכול זורם, הם מתכבדים להוריד את ההערה.
בציבור החרדי אנשים מתלהבים מכל מיני הצעות שובות לב של יזמים – ואחר כך מתרסקים. מה הנפילה הכי גדולה שנתקלת בה?
אברכים שנאלצו להפר חוזה בגלל אי יכולת השלמת עסקה, הסכום הכי גבוה שנתקלתי עד כה: 350 אלף שקל. מלמד מאלעד שהשקיע בתנאי רכישה של 10:90 בדירה של 3.2 מיליון שקל בירושלים. לא ברור לי מה הוא חשב לעצמו כשחתם על החוזה...
וסיפור ההצלחה הכי גדול שנתקלת בו.
"אברך שירש עם אחיו את הדירה של הוריו, והחליט למכור את דירת המגורים הפרטית שלו ולקנות את החלק של אחיו בדירת הירושה לפי קביעת שמאי. הפער בין הדירות עמד על מיליון שקל שהיה צריך להוסיף. עברה חצי שנה, והרשות המקומית קיבלה החלטה לתת הקלות משמעותיות למי שיעשה באזור פינוי בינוי, והוא קיבל הצעות עם רווח מידי של 7 מיליון שקל במזומן.
פרויקט בנייה. צילום אילוסטרציה: יעקב נחומי, פלאש90
לפגישה, אגב, האברך הגיע עם שני אוטובוסים כי היה חבל לו לקחת מונית. הוא על סף חתימה של 7 מיליון שקל, אבל מונית? לא יקום ולא יהיה.
מה הכישורים שצריך כדי להיות יזם מצליח בנדל"ן?
להתחיל כשכיר בתחום, לצבור נסיון, לצאת לדרך עצמאית, להיכשל כמה שיותר מהר, לצבור שוב נסיון ואז בסעייתא דשמייא תגיע הפריצה הגדולה. החלום של להתחיל בגדול, נועד מראש לכשלון. וזה נכון לכל תחום, לא רק בנדל"ן.
אם יש לך אפשרות לתת לי 'עצת זהב' אחת. מה היא תהיה?
בכל תחום שאתה עומד להשקיע, תמיד תשלם כסף ליועץ חיצוני שייתן לך חוות דעת מקצועית בלתי תלויה.
•
כפי ששאלתי את יתר עמיתך, הנה סידרת שאלות על עיתונות:
תן לי רגע שלא תשכח מימי ההתחלה שלך בעולם התקשורת.
'בשעה טובה' כתבתי כל שבוע כתבת מגזין, טור פוליטי וערכתי את החדשות. כעבור מספר שבועות מאז שהתחלתי לכתוב טור פוליטי, קיבלתי טלפון נזעם, בבוקרו של יום חמישי, מר' מוישה גפני על משהו שכתבתי עליו בעיתון. כבר לא זוכר על מה זה היה, אבל הוא ממש נפגע והטיח בי בדיוק מה הוא חושב עלי ועל העיתון.
הרגשתי סחרחורת וחשבתי לעזוב הכל ולחזור לכולל. אבל אט-אט למדתי איך העולם הפוליטי עובד, למדתי גם להיזהר יותר בכתיבה ולהשתדל מאד לא לכתוב לגופו של איש אלא להביא את העובדות. ור' מוישה, הוא איש מדהים כמו שאר הפוליטיקאים. בניגוד לדעה הרווחת, רובם הם אנשים נפלאים ומדהימים.
מה, לדעתך, שיא העבודה העיתונאית שלך?
כשעבדתי ב'בקהילה' ראיינתי את הגאון רבי מנדל שפרן נגד השקעות אצל אנשים מפוקפקים, וזה קרה בעקבות נפילה מהדהדת שהתרחשה באותם ימים. נראה לי שזה הראיון היחיד שהוא העניק אי-פעם לעיתון חרדי. תמצתי את הראיון ל-22 כללי זהב, וזה התפרסם מאז בכל העולם. חבל ששוכחים לתת קרדיט...
מאז ומתמיד הנושא של החדרת מודעות לזהירות בתחום ההשקעות העסיק אותי והשתדלתי להנגיש את הידע לכולם. אני נפגש עם אברכים שמספרים לי שמאז גיל 8 הם קוראים מידי שבוע את הטור שלי ב'מדורים' ומספרים איך הידע הזה עזר להם בחיים.
מהו סקופ חייך?
היו לי כמה חשיפות שהצליחו לגרום בשעתו לרעידות אדמה מקומיות, אבל בא נגיד בעדינות, זה לא משהו שהייתי רוצה שיזכרו ממני... לעצם העניין, בעוד שבשבועונים חשוב להם להביא סיפורים וחשיפות לפני כולם, בבטאון כמו 'המודיע' הקוראים לא ממש מחפשים את זה, אלא רוצים לקבל את המידע המקצועי בצורה מזוקקת ונקיה.
אני נזכר מאנקדוטה מעניינת. ליוויתי באופן אישי את אחד משלושת הבחורים שנעצרו בפרשת הברחת הסמים ליפן, שבהמשך הוסגר ארצה ושוחרר בחנינה של נשיא המדינה. הבחור שוחרר במפתיע בשעה 3 אחרי צהרים ועשיתי מאמץ-על לשמור את הידיעה בלעדית ל'המודיע' שלמחרת - והצלחתי. בשעתו זה היה אחד הנושאים הכי מסוקרים בציבור החרדי, והשחרור הפך לשיחת היום. בעידן של המדיה כיום, אין סיכוי לשמור על דבר כזה בסוד יותר מחצי שעה.
ספר על האירוע המשמעותי ביותר אותו סיקרת.
פרשת הסיקור של 'עצורי עמנואל'. נשאבתי לסיקור בכל כוחי, הייתי בעצרות התפילה, בשערי הכלא, בשבע ברכות עם הרבי מסלונים בעמנואל וכו'. סיימתי כל יום את העבודה לקראת השעה 1-2 לפנות בוקר. זה היה קשוח.
הייתי הראשון להתריע. יעקב רייניץ
אל תצחק, אבל כשסיקרתי את ברכת החמה בערב פסח תשס"ט - לך תמצא זמן לכתוב בין שריפת חמץ לאפיית מצות.. - הרגשתי שאני חלק מסיקור היסטורי והתפללתי שאזכה לחיות לפחות עד ברכת החמה בתאריך י"ב בניסן ה'תתנ"ג.
מקרה בו חשת סיפוק מיוחד מעבודתך העיתונאית.
כשיצאו לדרך הפרויקטים ששווקו ב-20:80, הייתי הראשון להתריע שזה לא מתאים לכל אחד וחייבים לשים לב לאותיות הקטנות וכו'. בזכות סדרת הטורים, הייתה לזה מודעות גבוהה מאד בציבור והיזמים אף נאלצו לשנות חלק מהסעיפים לטובת הציבור.
אגיד לך משהו, לא תמיד אתה יכול באמת לשנות מציאות באמצעות הכתיבה, אבל הציבור מחכה שתביע את הזעקה והכאב שלו מעל דפי העיתון, גם אם לא תהיה לזה השפעה בשטח. זה בהחלט נותן סיפוק אדיר שאתה זוכה להיות השופר של רבבות-רבבות אנשים.
אנקדוטה מיוחדת מהשנים הרבות בהן אתה בתקשורת.
כשאני נכנס לגדולי ישראל ואתה מקבל מהם הערות והארות ומבין שהם עוקבים אחרי כל מילה שאתה כותב, זה מחייב מאד.
עד היום אני זוכר את הפעם הראשונה שהגעתי למשרדי המערכת ברחוב יהודה המכבי בירושלים. 'המודיע' זה משהו שהכרתי מהיום שנולדתי, ופתאום להגיע למערכת ולהרגיש שאתה חלק מהעיתון הזה, ריגש אותי מאוד. ראיתי את המשרדים שנשארו אותו דבר במשך עשרות שנים ללא שינוי, ואתה מרגיש חלק מההיסטוריה של אנשי רוח וחזון שהקימו את העיתון החרדי הראשון, כשזה היה נראה משהו בלתי מציאותי.
בזמנו עוד היה תלוי השלט הקטן עם שמו של העורך המיתולוגי, הרב משה עקיבה דרוק ז"ל, למרות שחלפו שנים רבות מפטירתו. כיום המשרדים כבר עברו משם, ותמיד מרגיש לי שחסר לי משהו....
מי הקולגה שאתה הכי מעריך?
אריה זיסמן מיתד נאמן. אחד האנשים הכי מוכשרים בתחום ו'מנעטש' אמיתי! הוא משקיע כל שבוע בכתיבה של הטור שלו, כאילו וזה הטור הראשון שהוא כותב.
הצטרפו לדף הפייסבוק של חרדים 10 >>
הצטרפו לדף X של חרדים 10 >>
רוצים עוד נייעס, סרטונים וסיפורים? הצטרפו לערוץ הוואטסאפ של חרדים 10 >>
