Solid Cliffs • Sivan Rahav Meir's column

July 20, 2014   

 Agnon's story "Glory" tells of a heroine who has a limited number of words to say. If she finishes her quota, she will die. Israel has been working on a reverse mechanism since "Protective Edge": It seems that we are not allowed to stop talking for a moment. Open waves, press conferences, briefings, tours. Everyone is talking. Reporters, commentators, politicians, military personnel, experts, residents. So what did we say this week, and what was said between the lines?  לא ברור האם השם "צוק איתן" הוא המתאים לתיאור הלחימה, אבל זה בהחלט השם המתאים לתיאור העורף. מיליוני צוקים איתנים. ומול השקט הפנימי והביטחון העצמי הזה של יותר מחצי מדינה, מצאתי את עצמי פתאום תוהה: מי האנשים האלה? האם הם גם הנהגים הפרועים והמקללים במשחקי הכדורגל? איפה בני הנוער האלימים ולמה אלה שמדברים מהשטח נראים נחמדים כל כך? איפה מתחבאים כל הטוקבקיסטים המטורפים ואיפה כל הגזענים מהפייסבוק? אלפי אנשים רגילים נחשפו השבוע מול המצלמה ברגעים הקשים ביותר בחייהם וכמעט אף אחד מהם לא היה היסטרי או פנאט. גם ראשי הערים והמועצות התגלו כגיבורים מקומיים ומרשימים, רחוקים כל כך מהדימוי שלנו על השלטון המקומי. וכמובן, נתניהו ויעלון וגנץ שכבר זכו לשבחים מכל קצות הקשת הפוליטית על התנהלות שקולה, בלי אינטריגות בין הדרג המדיני לצבאי. כך שהשאלה הנוקבת בסוף השבוע הזה היא: לאן נעלם הישראלי המכוער?  Much ridicule has been directed in recent days at State Comptroller Micha Lindenstrauss, who wrote a harshly critical report on the development of "Iron Dome" and its inventor, Danny Gold. It's not certain that that report was unnecessary, the question is just who is being criticized. The description of the sequence of events leaves you with a desire to come out not against Gold, but against the system. Why is the brave entrepreneur who flexed the rules, who dared and won, the culprit? Why doesn't the report actually sharply criticize the rules themselves? Must the State Comptroller always sanctify the cumbersome bureaucratic apparatus and come out against those who try to circumvent it? It seems that the real report should be written against the long decision-making process. Against the fact that if Gold and Amir Peretz had only worked by the book, "Iron Dome" would still be on paper, waiting for approval by some committee.   המילה "ציונות" נשמעה השבוע שוב ושוב, אבל לרוב באדיבות החמאס. הם לא מפסיקים לדבר על הציונות ועל היהדות. הרבה יותר מאיתנו. באמצע השבוע, כשחמאס דחה את הצעת הפסקת האש המצרית, אמר אחד מדובריו שההצעה היא "הצהרת בלפור מטעם מצרים". הצהרת בלפור? מי בכלל זוכר מהי, כשזה לא חלק מהחומר לבגרות? בצד הפלסטיני, מתברר, היא חיה וקיימת. גם הילדים הפלסטינים יודעים לצטט בעל פה את ההכרה הבריטית ב־ 1917 בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל. כשהתפרסמה הצהרת בלפור אמר הרב קוק שהוא לא מודה לאומה הבריטית על ההכרזה, הוא רק מברך אותה על כך שבחלקה נפלה הזכות ההיסטורית להודיע על כך פומבית. בימינו הזכות להזכיר לנו אותה נפלה בחלקו של החמאס.  Forget Zionism. Let's admit that even good and bad people are not so pleasant to talk about. One of my children asked me this week – after another run to the protected area – if the residents of Gaza are evil. I immediately braced myself and explained that there are evil terrorists and there are also good, poor Arabs who live there. In a democratic and pluralistic world, it is difficult to wage just wars, it is better to only wage limited operations. It is difficult to talk about a cruel enemy, it is better to quickly seek an international mediator. In any conflict between a democratic state and a terrorist organization, only one side will dare to say that there is a need to crush, eliminate and destroy, and usually that will be the side of the evil ones (pardon the pun).   It turns out that even simple attention has value. Several residents of the Gaza Strip told me that despite the shooting, they actually feel good these days, because they are finally being noticed. "It's not joy for me," they emphasized. "We really aren't happy that even in Tel Aviv they understand what we are going through. But we are happy that the public spotlight is being turned on our situation. Yes, there is meaning to fasting too. On normal days, we would be terrified by the alarm here, and then we turn on the radio and discover that we are just a small piece of news at the end of the news about another fall in an open area. Sometimes we don't even get that. The mere fact that there are three TV crews here now, running after every such fall, makes us feel different.".  "לאחר תחילת המבצע תיאר שר הביטחון את מטרותיו: 'חיזוק ההרתעה, פגיעה קשה במערך הרקטות, פגיעה כואבת בחמאס ובארגוני הטרור, צמצום הפגיעה בעורף האזרחי שלנו'. המבצע הסתיים ללא הכרעה צבאית, אך שני הצדדים היריבים טענו לניצחון. במבחן התוצאה, המבצע הצליח לחזק, לפחות זמנית, את כוח ההרתעה של ישראל מול החמאס. בשנה שאחריו פחת ירי הרקטות בלמעלה מ־ 98 אחוז". כך מתארת "ויקיפדיה" את מבצע "עמוד ענן". נשמע מוכר? הנה עוד שני ציטוטים מהארכיון של המבצע הקודם בעזה ב־ 2012 . נפתלי בנט היה אז יו"ר הבית היהודי, מועמד מבטיח בבחירות הקרובות, שאיגף את נתניהו מימין, קרא לחיסול החמאס והוסיף את המשפט: "החדשות הטובות הן שהאומה הישראלית הראתה השבוע שיש לה כושר עמידה איתן מול הטרור הזה". בנט לא שינה את עמדותיו, אבל הפוליטיקאי הטרי יאיר לפיד הודיע אז כך: "הפסקת האש מגיעה בתזמון גרוע ומבלי שהושגו המטרות שהממשלה עצמה הציבה למבצע. לאחר שהובטח למגר את החמאס ולא לדבר איתו, מדינת ישראל גם דיברה עם חמאס וגם לא מיגרה אותו".  בפתח ישיבת הממשלה אמר השבוע נתניהו: "אנחנו משתמשים במערכות הגנה נגד טילים כדי להגן על ילדינו והם משתמשים בילדי עזה כדי להגן על מצבורי הטילים. אין דבר שממחיש יותר מזה את ההבדל במערכה הזאת". בפרשת השבוע, פרשת "מטות", משה מלמד את העם משהו דומה אבל שונה. לפני שהם יוצאים למלחמה, השבטים גד וראובן אומרים למשה כך: "גדרות צאן נבנה למקננו פה, וערים לטפנו". סולם הערכים שלהם ברור: קודם צריך גדרות עבור הצאן, ורק אחר כך מקום עבור הילדים. משה הופך את הסדר ועונה להם כך: "בנו לכם ערים לטפכם, וגדרות לצאנכם". קודם הצאצאים ואז הרכוש. הלקח נלמד. בהמשך הם עצמם מאמצים את הסדר של משה רבנו ומדברים קודם על הדור הבא ורק אחר כך על הכבשים. רש"י כותב שמשה לימד אותם עיקרון פשוט וחשוב: העיקר – עיקר, והטפל – טפל. בעזה סולם הערכים אחר. הטילים לפני הילדים.

Jewish status:

""Go and proclaim in the ears of Jerusalem, saying, 'Thus says the Lord: I remember the kindness of your youth, the love of your virginity, how you followed me in the wilderness, in a land not sown." (The Prophet Jeremiah, from this week's Haftarah) • A column by Sivan Rahav Meir is published in Yedioth Ahronoth