There is a problematic gap between what we know and our ability to internalize it. We are shocked by a fatal car accident caused by the driver's preoccupation with his cell phone, and the next day we ourselves cannot help but glance at the device while driving.
The doctor warns us about the danger of unbalanced eating, and when the meal is served we ignore it and continue with our unhealthy habits.
שבת פרשת קורח ממחישה אף היא את הנטייה האנושית הזאת.
אנו קוראים את הפרשה ורואים כמה הרסנית המחלוקת. רש"י על התורה מביא את דברי חז"ל: "בוא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות, ובית דין של מעלה – עד עשרים שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדיים".
הדרשנים ידברו על חומרת המחלוקת. עלוני השבת יביאו מדברי גדולי ישראל על הנחיצות להתרחק ממריבה ומפירוד הלבבות.
אבל בפעם הבאה שמשהו ירגיז אותנו ויסעיר את רוחנו, האם נדע לעצור לפני התמרור המתריע?
Simple test
אולי הבעיה היא שאיננו קולטים את מחירה של המחלוקת. נראה לנו שזה מאבק למען מטרה צודקת כלשהי, ואיננו נותנים את הדעת שגם אם המאבק יוכתר בהצלחה, המחלוקת תגבה מאיתנו מחיר יקר כל-כך שיעשה את כולנו מוכים וחבולים.
יש דרך פשוטה לבחון זאת: האם היינו מוכנים לחלל שבת למען המחלוקת ה'צודקת' שלנו, או לאכול חמץ בפסח? אם זה עניין חשוב וגורלי כל-כך, אולי יש כאן פיקוח נפש שדוחה את כל התורה כולה?
אלא מה, גם אנחנו יודעים שאין זה פיקוח נפש ממש – אם כן, מניין ההיתר לעבור על כל האיסורים הכרוכים במחלוקת למען המטרה הלא-כל-כך דחופה?
ראו כמה איסורי תורה מובהקים נרמסים בשעה שהמחלוקת מתלהטת: לשון הרע, הוצאת שם רע, הלבנת פנים, שנאת הזולת, איסור נקמה ונטירה ועוד ועוד.
לא אחת בסערת המחלוקת פוגעים ברכוש הזולת או בגופו, ובבלי דעת עוברים על עוד כמה וכמה איסורי תורה חמורים.
האם לפחות טורחים לשאול רב אם מותר לעשות כל זאת למען המטרה הנעלה של המחלוקת? הלוא על פרט קטן באיסור מוקצה או בהידור כשרות ישאלו את הרב, ואם ישיב שיש בזה 'שאלה', יחמירו ויתרחקו מן האיסור. מניין אפוא הקלות לעבור על איסורי תורה חמורים ביותר בלי לשאול רב ובלי לעיין בהלכה? וכי המחלוקת מתירה את כל התורה כולה?
The educational damage
ומה על הנזק החינוכי? בלהט המחלוקת מתערער מעמדם של ראשי הקהילה. ילדים לומדים שאפשר לדבר בזלזול על תלמידי חכמים ועל דמויות מופת. ענייני לשון הרע והכפשת הזולת נעשים שיחת היום בבית ובבית הכנסת, ברחוב ובמוסדות החינוך. מישהו יודע להעריך את פוטנציאל ההרס הטמון בכך?
אין זאת אלא שיצר המחלוקת מעוור את עינינו ומעוות את שיקול דעתנו. בלהט ההתלהמות אנחנו מאבדים את צלילות הדעת וחדלים להקשיב לקול ההיגיון. איך בכל-זאת מצליחים להפנים שמחלוקת כמוה כאש ויש לברוח ממנה?