Who is making a fuss about family purity?

April 3, 2016   

 On Tuesday of this week, a teenager contacted me in a private message on Facebook: "Hello, a few days ago an IDF soldier was arrested who was just trying to save his life and the lives of civilians in the State of Israel. He was arrested on suspicion of murder and is being held pending trial. We decided to go out to demonstrate for him and also make a video in support of that soldier and we wanted to ask you for a small favor. If you could take a picture of yourself with a sign that says 'No Abandoning Brother', or any other short video in which you express your support. Thank you in advance.". עניתי לו כך: "שלום לך ותודה וכל הכבוד על המעורבות והערנות, אבל לפי מיטב ידיעתי כמעט כל הפרטים אינם נכונים. החייל הגיע לאירוע אחרי שהמחבל היה מנוטרל, החליט לירות בו עצמאית והבהיל את כל הנוכחים. תחשוב על זה, הוא עוד היה עלול לפגוע בטעות גם בהם... המפקד שלו התלונן עליו מיידית, עוד לפני הפרסום של הסרטון של 'בצלם'. "לדעתי זה אירוע חמור כי צה"ל הוא לא כנופיה אלא צבא מסודר שבו לא כל חייל מחליט עצמאית מתי לירות, גם אם הוא מאוד כועס וניצב מול חלאה כמו המחבל הזה. יכול להיות שהתקשורת הגזימה ביחס שלה נגד החייל, ויכול להיות שהפוליטיקאים גינו אותו יותר מדי, אבל עדיין — המעשה שלו לא היה מעשה נכון. הוא לא היה בסכנת חיים ולא הציל את עם ישראל, הוא גרם נזק לעם ישראל. "אנחנו לא הורגים סתם (אפילו מחבלים) גם כשלא מצלמים אותנו, ואגב, סרטון כזה שמתפרסם בחו"ל עושה לנו המון נזק. כך שמכל הבחינות - חוקית, יהודית, מוסרית ואפילו סתם הסברתית - זה פשוט שגוי. אשמח לשמוע את דעתך ולשמוע שאולי השתכנעת מדבריי. בן כמה אתה, דרך אגב?" וזו הייתה התשובה: "אני בן 16 . אחשוב על זה. למיטב ידיעתי החייל חשש שהיה על המחבל מטען חבלה. אולי את צודקת אבל זה לא מצדיק את היחס אליו. שמעתי את אמא שלו בחדשות מתגעגעת לבן שלה ואנחנו מרגישים שאנחנו רוצים להראות לו תמיכה". "החשד למטען עדיין נחקר, אין לי מושג", כתבתי, "אבל אני שבה ואומרת — הוא ממש לא רוצח, יש פה כנראה נסיבות מקלות, אבל הוא גם ממש לא גיבור. אני לא שופטת אותו כרגע, אבל גם לא עושה ממנו מנהיג. בוא נחכה. נראה לי שהרבה מהתמיכה בו בכלל נובעת מתסכול גדול מהתקשורת ומהפוליטיקאים, וגם מגל הטרור שנמשך בלי פתרון. "כן, זה בהחלט מיותר לשים אותו באזיקים ולנסות בהתחלה להאשים אותו ברצח, אבל יש הרבה גיבורים אמיתיים במערכה הזו שכדאי להשקיע בהם זמן ומאמץ. בכלל, העיסוק המוגזם בו, מימין ומשמאל, גם הוא קצת מטורף. לדעתי זה גורם לנו לשכוח שהעיקר — עם כל הכבוד לתקרית הבעייתית הזו — זה המאבק שלנו מול אויבינו. יצאנו מפרופורציה". אחרי יומיים פניתי אליו שוב, מסקרנות, ושאלתי מה עם הסרטון. "ירדתי מזה", הוא ענה.  המסורתיים, הדתיים והחרדים חייבים להתעורר. הנושא ששמו 'טהרת המשפחה' הולך ונרמס, הולך ונחטף. שני עניינים עלו לכותרות בעוצמה רבה לאחרונה סביב המקוואות בישראל: נשים שרוצות לטבול במקווה ללא בלנית, וטבילה של רפורמים במקווה עבור גיור. כמה ויכוחים ודיונים וכתבות וצעקות, על שאלות שרלוונטיות לעשרות או למאות בודדות של אנשים. ומנגד - אין אף גורם בשיח הציבורי שמדבר על הדבר עצמו, על הטבילה המקובלת זה אלפי שנים, שהיא מנגנון הזוגיות היהודי הנצחי. על כשרות ושבת ותפילין מדברים אצלנו פומבית, אבל כנראה שעל נושאים צנועים - גם מדברים בצנעה. כנראה הנושא הזה כל כך יקר - שהוא נסתר. הסוד כל כך עוצמתי שלא מדברים עליו. אבל אולי מרוב בושה ומבוכה, אנחנו מפסידים את הזירה כולה. בזמן שאנחנו שותקים (כלומר שותקות), תפיסות אחרות לגמרי משתלטות על פס הקול הציבורי והתקשורתי שלנו. גורמים קטנים ושוליים עושים סיבוב על הנושא, שנתפס כעסיסי. אין דבר יותר מעניין מאשר "להציץ לדוסים האלה", לראות מה קורה אי שם, מעבר להרי החושך. וכך המקווה -שאין אקטואלי ורלוונטי ממנו בעידן שלנו - נתפס כמשהו מיושן ועתיק. לכאורה, מה לו ולזוגיות? מה הקשר בין המצווה הזו לבין בניית משפחה יציבה? הרבי מליובאוויטש טען כבר לפני עשרות שנים שחייבים להתחיל לדבר על הנושא בגלוי. "השתנו הזמנים", הוא הסביר, "יש בורות אדירה בנושא, שפעם היה עובר בפשטות מאמא לבת, והיום התפיסה ביחס אליו שגויה לחלוטין". הוא הורה לבנות מקוואות מפוארים ונעימים, ולדבר כמה שיותר על המצווה החשובה הזו. לדבריו, בעולם שבו השעמום הורס את הזוגיות, והיצרים מבלבלים את הקשר, מציגה ההלכה פורמט אחר. הוראות ששומרות על רעננות גם בתוך השיגרה, ויוצרות זמנים של "אסור" ושל "מותר" גם בתוך הבית. במקום להשקיע את כל תשומת הלב בקבוצות אינטרס קטנות שתוקפות לאחרונה את המקוואות, כדאי להקשיב גם לדברים הפשוטים והישרים האלה, שרלוונטיים למיליונים.  פרשת השבוע היא פרשת "שמיני", והיא חלק מספר "ויקרא", ספר שעוסק ברובו בקורבנות. מה הקשר בין עבודת הקורבנות לימינו? מה לנו ולהקרבת קורבן? הרב עמנואל יעקובוביץ היה הרב הראשי של בריטניה, והיה גם ד"ר ולורד בריטי. הוא הסביר שאנחנו אמנם לא מקריבים חיות, אבל ההקרבה אמורה להישאר חלק משמעותי מחיינו: "חברה שאיבדה את מושג ההקרבה, במוקדם או במאוחר מוסד הנישואים יקרטע אצלה, הילודה תתמעט בקרבה, ואוכלוו סייתה תזדקן ותמות לאיטה", הוא קבע והוסיף: "חז"ל אמרו כי אדם שנותן גט לאישתו - 'מזבח מוריד עליו דמעות'. "מה הקשר בין מזבח לנישואים? שניהם – עניינם קורבנות. הנישואים כושלים כאשר בני הזוג אינם מוכנים להקריב זה למען זה. קורבן משמעותו אהבה. מתנת אהבה".

Jewish status:

 ""And I will give you a new heart, and a new spirit will I put within you; and I will take away the stony heart out of your flesh, and I will give you a heart of flesh" (from the Haftarah read on Shabbat from the Book of Ezekiel) • The column is published in Yedioth Ahronoth Video: The weekly lesson [youtube url="https://www.youtube.com/watch?v=qGtdpNkQ7pY" width="600" height="400" responsive="yes" autoplay="no"]