If I were in Messiah's place, I would be offended.

July 21, 2015   

זהו, משיח חייב כבר להגיע. אם אינני טועה, לא יהיה this It is too great a risk to say that this sentence quoted in the first line is one of the most frequently heard in our regions. הסיבות המובילות לאמירת משפט זה, הינן רבות מספור. להיכן שנביט, לאן שנפנה, ימין ושמאל, מעלה ומטה - נמצא צרות בעיות וקשיים [במאמר מוסגר אך מודגש: לא, איננו מתלוננים כל הזמן, איננו קוּטרים חסרי תקנה. אך למותר יהיה לציין, שהטוב והנפלא בעולם לא נעלם מעינינו. אך בני אדם אנחנו וצרות אחרונות משכחות ראשונות וודאי שהן משכחות את הטובות], ובפרט בתקופה האחרונה כאשר נראה שהעולם ה"נאור" משלים עם התביעה להשמדת ישראל. ולא רק. גם בריאות, פרנסה, נחת, שלום ושלוה כל אלו מוכים וחבולים חסרים ומקוצצים. כך שהסיבות לצעקה ותפילה הינן ברורות ומוצדקות ואף נדרשות. אלא שכאן ברצוני לברר: האם זאת הזעקה הנדרשת? האם בשביל זה חייבים את המשיח? לו אני הייתי המשיח, הייתי נפגע. For that, do we need a Messiah? For that, "Uncle Sam" is enough (it is true that in recent days it has become clear that Uncle Sam has Alzheimer's, but as a general rule - there are kingdoms of mercy). It's unpleasant to talk about, and it's not very politically correct, but do we really know why we need the Messiah? Do we really know what the days of the Messiah that we so desire mean? Not to get down in the dumps הרמב"ם בהלכות מלכים כותב: המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה, ובונה המקדש, ומקבץ נדחי ישראל, ומקריבין קורבנות וכו'. ובהמשך דבריו שם: ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה, עוסק במצוות כפי תורה שבכתב ובעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה, ולחזק בידקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת משיח! ויתקן את העולם כולו לעבוד את השם. אכן, לא נעלם מעינינו שבהמשך דבריו בפרק אחרון מהלכות מלכים כתב: אין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שיעבוד מלכויות בלבד. וישים שלום בעולם והשיב לב אבות על בנים. אבל, מסיים הרמב"ם: לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו"ם, ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח. אלא, כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה כדי שיזכו לחיי העולם הבא. ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה והטובה תהיה מושפעת הרבה ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את השם בלבד. שנאמר "כי מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים". אלו דברי הרמב"ם. נראה לי שעל כגון דא נאמר "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון". המושלים - אלו המושלים ביצרם, בואו חשבון - בואו ונחשב חשבונו של עולם. נכון, כל הצרות הבעיות המלחמות וקשיי הפרנסה מציקים עד בלתי יכולת לסבול את עוּלם. ונכון שכשמשיח יבוא ויגאלנו במהרה בימינו אזי נצא מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה. אבל, האם זהו משיח? האם לכך התכווין המשורר? הרמב"ם כותב שלא רק מי שאינו מאמין בביאת המשיח הינו כופר. אלא גם מי שמאמין אך אינו מצפה וממתין לבואו הינו כופר. על כן, נשב עם עצמינו ונחשב את חשבונינו: האם באמת משיח חייב כבר להגיע? האם באמת "ווי וואנט משיח נאו"? אם מצפים אנו לסוכריות ולתופינים הנילווים לימות המשיח אזי הוא לא חייב להגיע, ואנחנו לא באמת מצפים לו. רק כשנעמיק בעיונינו ונכניס בליבנו את צער וכאב הגלות האמיתית וכשנרצה משיח באמת למען מטרתו העיקרית ולמען "לתקן עולם במלכות שדי", או אז באמת משיח יהיה חייב להגיע. וכשכך יהיה וכשכך נאמין ונרגיש, ממילא נזכה לגאולת הגוף יחד עם גאולת הנפש. יהי רצון שעוד היום נזכה לשמוע את הקריאה "ענווים, הגיע זמן גאולתכם" ונשמע את שופרו של משיח הולך וחזק ונזכה לגאולה השלימה, אמן.