1.
חום לוהט, 40 מעלות בצל בירושלים. בתוך אזור בניה בלתי מוגדר, שמאחוריו נשקף המבנה החדש והמהודר של משרד המשפטים, הוקם לפני מספר ימים אוהל מיריעות פלסטיק. שלט בשחור-לבן מבשר למי שמצליח למצוא את המקום שמדובר ב"לשכת ח"כ מאיר פרוש".
הוא עצמו יושב על כיסא פלסטיק ומביט בעוזריו הלוגמים מים קרים. את האוכל הם החביאו מאחורי וילון, אין טעם להציג מול אדם רעב איך אתה נהנה מחמגשית או מכוס קפה.
ככה, כעשר שעות ביום. רק שותה 'שיעורים' כמו ביום כיפור.
2.
"קודם כל אני לא מדבר על העיתונאים, הם עושים את העבודה שלהם, באמת, עבודה קשה כל השנה. וההתרוצצות הזו, להגיע לפה, יותר קשה מאשר לשבת כאן".
הוא חושב רגע, ואז מתחיל להסביר. "אני, במעמד הציבורי שיש לי, וכשעוצרים בחורים שיושבים ולומדים, לומדי תורה נקרא לזה, לא הרגשתי נוח שאני נשאר לשבת בלשכה שלי, הממוזגת. אמרתי לעוזר הראשי שלי 'בוא נצא'. היתה לנו ישיבת סיעה של אגודת ישראל בשעה 11, בשעה 1 יצאתי מהכנסת, נכנסים לרכב, ואני אומר: 'בואו נסע לצלאח א-דין' (המיקום של משרד המשפטים עד לאחרונה - ש.ר.) אנחנו כבר נמצאים על כביש בגין, ימינה למעלה אדומים, שמאלה לרמות, שמואל אומר לי 'תעשה וויז'. מתברר שהם כבר לא בצאלח א דין, משרד המשפטים נמצא פה... אני אומר להם 'תעשו אחורה פנה', והגענו לכאן".
הוא מתעניין אם מצאתי מהר את המקום, ואני משיבה לו שממש לא. האמת שפטרלתי פעמיים את הסיבוב המלא מהכנסת, משם הגעתי, בואכה לשכת ראש הממשלה על הכביש הראשי, חלפתי על פני משרד המשפטים המהודר בלי להבחין בלשכת הח"כ החרדי - ושוב עשיתי את הסיבוב המלא. רק אחרי שיחת טלפון הצלחתי איכשהו לאתר את המקום.
העוזרים מנסים לאתר מיקום, נוקשים על דלתות, אבל השטח פה באמצע בניה ושיפוץ, מי שלא מכיר עשוי להסתבך.
"בהתחלה לא היה לנו אוהל, אז ישבנו פשוט ככה סתם על הסלעים. ככה ישבנו בחמישי אחר הצהרים, גם ביום שישי, בראשון בבוקר העוזר שלי מזעיק אותי שלקחו לנו את כל האוהל. הגעתי, שאלתי מי האחראי, ענה לי האחראי: 'זו הנחיה מלמעלה'...
"שאלתי, אפשר לדבר אתו?... 'הוא באמצע ישיבה עכשיו'... חיכיתי, אחרי חצי שעה אמרתי נעמיד את האוהל, התיישבתי קשור לגערטל... וזהו זה".
בזיכרוני עולה יום במליאה. הימים ימי מ'משלת האחים' בנט את לפיד, נתניהו בראשות הממשלה. החרדים נבעטו החוצה אל ספסלי האופוזיציה. עד מהרה נרקח חוק גיוס, שהלך לחרדים 'על הראש', ופרוש לא היסס, נעמד בדוכן המליאה, שלף מכיסו אזיקים ואזק עצמו לדוכן.
דממה השתררה, הפתעה מוחלטת, איש לא ציפה לצעד כזה. עד מהרה התעשתו המאבטחים וניסו לחלץ את ידיו הנעולות, ללא הצלחה. דקות ארוכות חלפו עד שהצליחו.
הפעם, בחום הירושלמי הלוהט, בתנאי מזג אוויר לא פשוטים, הקים מאהל ושובת רעב.
"זה לפוזות אחרות, לא פה", הוא צוחק.
"אתם הייתם ילדים", אני אומרת לעוזריו היושבים לצידו, "אבל אני עוד זוכרת את זה..."
3.
מאז, הוא פשוט יושב פה. אמרו לו: "אנחנו לא אוהבים את זה"... אבל "נו, בסדר". ומאז, "יש שקט".
"קודם כל, אי אפשר לשים פה שתי לשכות, אין מקום", הוא אומר, ומחייך...
"כל אחד עם הנוסח שלו", הוא עונה כמו פוליטיקאי. "בראש השנה כל אחד מתפלל בנוסח אחר"...
"לא יודע, אני יודע את הנוסח שלי. והנוסח שלי אומר שאם לומדי תורה יושבים בכלא ועוצרים בחורים, גם היום עצרו, אז אני לא יכול לשבת בלשכה, אני רוצה למחות על ההתנהלות הזו, שבאה בהכוונה של היועמ"שית. לכן אני פה!
4.
"אנחנו לא יושבים או פורשים כשהציבור חושב שצריך לעשות את זה".
"לא, לא, גדולי ישראל באו ואמרו לנו: 'זה הולך לכיוונים לא טובים, תפעלו לפיזור הכנסת'. להם יש את הפרמטר לנהל את הציבור, וכך הם חשבו. ומזה זה התחיל להבשיל...."
בעזרת-נשים המאולתרת
שיחת טלפון קוטעת אותנו. "האדמו"ר מבוסטון בדרך לכאן", אומרים העוזרים המסורים, ואני מפנה את מקומי וזזה אל מקום צדדי, עזרת-נשים מאולתרת. ישיבת הסיעה של יהדות התורה ושל ש"ס תרגלו אותי איך למצוא מקומות מתאימים ובמהירות.
אבל אז מתברר שהדרך לכאן לא קלה, עוזריו מתקשרים שוב ושוב, מתקשים למצוא. בינתיים נכנסים שני יהודים לא מוכרים לי, אחד מהם בלבוש אופייני של נטורי קרתא, ומגלגלים שיחה אידישאית עסיסית עם פרוש. הוא מספר להם על ימי האבא, על אירועי גיוס בעבר, והם נראים מודאגים מאד מהמצב.
אם לא דאגתי מספיק גם ככה.
5.
אני מנצלת את הזמן כדי להציץ מבעד לחלון הפלסטיק השקוף. מימין ומשמאל נישאים מבני משרד המשפטים, יפים, נוצצים, מהודרים. לצד השביל המוליך אל החניה אגם עם מים ובתוכו צמחיית מים מרהיבת-עין. אני מתבוננת בעוד ועוד עובדים של הפרקליטות המסיימים את יום העבודה, צועדים בדרכם אל הרכב החונה בקומות התחתיות, כל אחד מהם מביט לכיוון המאהל, אצל חלקם - אצל חלק גדול מדי, לטעמי - הצלחתי להבחין בחיוך די מזלזל. ואולי זה נדמה לי. כלומר, הלואי וזה רק היה נדמה לי.
המבקרים זזים, גם האדמו"ר מבוסטון יוצא, ואני חוזרת למקומי הקודם.
"היא טוענת, שלמרות שבאוכלוסייה הכללית החיילים הקרביים, בממוצע, הם 46%, היא מבינה שהחרדים לא יכולים להגיע למספר הזה, לכן היא קובעת מתווה של 35%".
"כן, זה מה שהיא דורשת. עכשיו, אנחנו רואים שמאז שהיא לוחצת על הדוושה ומבקשת שיתגייסו עוד ועוד ועוד, זה לא עוזר. כלומר, המתווה שלה כפוסקת ראשית לא מצליח, אבל היא לא נותנת לאף אחד לשנות. ככה היא רוצה את זה.
"כשהיוע"משית של משרד הבטחון רוצה לדבר עם היועמ"שית של ועדת חוץ ובטחון, היא לא נותנת. אז 'אני הקובעת, אל תעשו שום דבר בלעדיי', אבל זה כשל! אז זה כמו ש-35% זה פחות מ-46%, אבל את אמרת שתביאי 35%, ולא הבאת – זוזי הצידה! 'יבואו'... היא לא יודעת להגיד כמה. אז אל תגידי לי '35 אחוז' ותעמדי על כך כי כשלת! הצבא שלח 80 אלף צווי גיוס – ולא נהיה מזה כלום!"
"לא יודע, היא אומרת, 'באוכלוסיה הכללית יש 46% קרביים'..."
"בסדר, מה זה משנה... היא קבעה, 35% זה 'מאסט', חייבים שיהיה. ובלי זה, לא יכול להיות מתווה".
6.
"הוא לא היה כאן, הוא התקשר", הוא משיב וחוזר אל היועצת המשפטית לממשלה. "אני צריך להסביר לך. כשהיא קובעת 35%, זה לא מהשמים או שיש לה הלכה פסוקה בנושא. זו הערכה שלה. הם מתגייסים 46%, אני אביא 35% מהחרדים.
"אלה 46%, בוא אני אביא 35%, ואנחנו הולכים למלחמה עם החרדים. כל דבר! נעצור אותם, נפגע בהם, התינוק לא ילך למעון כי אמא שלו התחתנה עם אחד שיושב ולומד.
"ואחרי שהיא שלחה 80 וכמה אלף צווים, וזה לא עזר כלום ולא באו, הגיע הזמן שתביני שגם המתווה שלך לא עובד! זוזי הצידה!"
"היא לא אומרת... ואני פה כדי לחזור עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם – שהיא לא תספר סיפורים שלה יש מתווה, שהיא מסוגלת להביא - היא לא מסוגלת לכלום! היא רק משתלטת על הנושא, אומרת, 'רק כך יהיה'. עכשיו מה, אנחנו לא יודעים? הרי ברור שהיא עושה את זה לאיזשהי סיבה אישית..."
מנין לו? "כי היא אחראית, כי היא צריכה לאכוף כל מה שקשור נגד הפשיעה. אז אני לא שמעתי שהיא כל יום מתעניינת כמה פושעים תפסו בלילה, כמה רוצחים עצרו בלילה, כמה גנבים עצרו בלילה... לא, זה לא הדבר שמעניין אותה. מעניין אותה דבר אחד: הציבור החרדי..."
"אמרתי את זה כמה פעמים, אומר גם לך: במלחמת יום הכיפורים נהרגו יותר חיילים, וגם אז היו כאלו שדיברו על זה. עכשיו יש את העניין הזה של 'הקפלניסטים', שהם מחפשים דרך איך לערער את הממשלה, אז פעם זה חטופים, כעת זה חרדים, כל נושא אחר... יהיה מחר רמטכ"ל? רמטכ"ל. כל דבר".
"עכשיו להגיד לך את זה? עכשיו אנחנו בפגרה. אז אי אפשר שום דבר לעשות..."
"אני לא מחליט את זה, זה לא אני אגיד לך 'כן הולכים עם מישהו אחר או שלא'..."
"זה מאוד מאוד קשה ללכת עם אנשים שבאג'נדה שלהם הם ממש נגדנו..."
"לא יודע, לא יודע"...
" אני לא יודע אם אפשר להאמין להם"...
"הם מכירים את הנושא לבד, הם צריכים להכריע, לא אני..."
"אני לא מכיר את הנושא, לא הלכתי לבדוק אם הם מוכנים או לא מוכנים. לא, לא שואל"...
"קוראים לי בבצ'יק? למה את שואלת אותי?"
טוב, הגזמתי, לא הרפיתי, הבנתי שהוא לא יענה תשובה חד משמעית, ועברתי אל הנושא הבא.
7.
"לא, הוא רק התקשר אלי. הוא אמר, 'בוא ניפגש'..."
אחרי הכל, נתניהו מבין בנושאי בריאות ושניהם לא בני 18... לא פשוט בגילם לשבות רעב.
"תשמור על עצמך, אל תקח ללב".
"ה' בעזרנו"...
"אוהה", הוא עונה...
"אני לא מצפצף על אף אחד".
הוא מחייך. "אני בטוח שאלה שלא באים לכאן, את שואלת אותם 'למה אתה לא מצטרף'?...
"אני לא יודע מה שאחרים עושים, אני בטוח שהם עושים מה שהם יכולים. אני אומר לך שהם עושים".
"לא יודע, אבל בטוח עושים"...
"אני נמצא בלשכה בכנסת ומרגיש לא טוב כשבני הישיבות לומדי התורה יושבים בכלא"...
Going for a walk in nature? Lost your way? Everything you need to know before you go • In advance
Join the Haredim 10 Facebook page >>
Join the X page of Haredim 10 >>
Want more news, videos and stories? Join the Haredim 10 WhatsApp channel >>
